מקור שולחן ערוך, חושן משפט י״ח
1 כיצד נושאין ונותנין בדבר ושהולכין אחד הרוב. ובו ו סעיפים: הביא א' מהבעלי דינים עדים לדבריו מכניסין העדים ומקבלים עדותם כראוי כמו שיתבאר בסי' כ"ח ולאחר שיקבלו עדותם יוציאו כל אדם לחוץ וישאו ויתנו בדבר י"א דטוב להתחיל מן הקטן נ"י פרק אד"מ אם יסכימו לדעת אחת מוטב ואם לאו ילכו אחר הרוב שנים אומרים זכאי וא' אומר חייב זכאי. שנים אומרים חייב וא' אומר זכאי חייב א' אומר זכאי וא' אומר חייב וא' אומר איני יודע ואפי' שנים אומרים זכאי או חייב וא' אומר איני יודע יוסיפו שני דיינים ונמצא שהם חמשה נושאים ונותנים בדבר אם ג' מזכים וב' מחייבים זכאי ואם ג' מחייבים ושנים מזכים חייב שנים אומרים זכאי ושנים אומרים חייב וא' אומר איני יודע יוסיפו עוד דיינים אבל ארבעה אומרים זכאי או חייב וא' אומר איני יודע או שאמרו שלשה זכאי וא' אומר חייב וא' אומר איני יודע בין שהוא אותו שאמר תחלה איני יודע בין שהוא אחר הולכים אחר הרוב: הגה וכן נ"ל עיקר דלא כמ"ש לעיל סי' י"ג סעיף ז' בהיפך והוא דעת החולקים ואפשר דעתו לחלק בין אם נתברר תחלה יותר מג' ובין ירדו מתחלה לג' אך אינו נ"ל רק שחולקים הא' דעת הרמב"ם והשנית דעת הרשב"א קהל שבררו ד' או ה' בירורים אין הולכין אחר הרוב שאין רוב אלא בב"ד ואם אמרו הקהל שילכו אחר הרוב והם שקולים אין אומרים שיבואו אחרים ויכריעו שהרי הקהל לא לקחו רק אלו המבוררים אבל אלו המבוררים יכולים לשאול לאחרים ויפסקו על פיהם מה שירצו ב"י ס"ס י"ג תשו' הרשב"א:
2 היו מחצה על מחצה וא' אומר איני יודע הרי אלו מוסיפין ב' אחרים וכן אם נסתפק הדבר מוסיפין והולכים עד ע"א הגיע לע"א ואמרו ל"ה זכאי ול"ה חייב וא' אומר איני יודע נושאים ונותנים עמו עד שיחזור לצד הא' ונמצא ל"ו מזכין או מחייבין ואם לא חזר לא הוא ולא אחד מהם הרי הממון ספק ומעמידים הממון בחזקת בעליו:
3 כל מי שאומר איני יודע א"צ לתת טעם לדבריו ולהודיע מאיזה טעם בא לו הספק כדרך שמראה המזכה מאיזה טעם מזכה והמחייב מאיזה טעם מחייב:
4 שלשה שישבו לדין וסילק א' מהם עצמו אין השנים יכולים לגמור הדין: הגה וה"ה אם נבררו מתחלה יותר מג' ונסתלק א' כמו שנתבאר לעיל ס"ס י"ג:
5 הא דאמרי' בגמ' הרב ותלמידו אין מונים להם אלא אחד היינו דוקא בשעה שמלמדו הרב הדין ועל פיו סומך ואפי' בכהאי גוונא אם הוא תלמיד כרב אמי ורב אסי דלגמריה דרב הוו צריכי ולסברתיה לא הוו צריכי יכול ללמדו בשעת הדין ודן עמו אבל אם אין מלמדו בשעת הדין אע"פ שהוא תלמידו מונים להם שנים רק שיהיה לו קצת סברא להבין לישא וליתן: הגה ולענין איסור והיתר או דיני טומא' וטהר' אפי' צריך לסברתיה מונים להם שנים נ"י:
6 ב"ד פוסקים בדיני ממונות שלא בפני בעל דין:
פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט י״ח
1 סעיף א' בסמ"ע סק"ג ילכו אחרי הרוב וכו' משא"כ בד"מ שמה הוי זכות לזה הוי חוב לזה יעו"ש. נ"ב. ולפי"ז היה נראה דבאיסור והיתר או כגון בדין אם אחד' הוא פסול לבא בקהל או אם הוא גזלן וכדומה לפסלו לעדות ולשבועה דכל כה"ג הוי חוב לבד בלי זכות לא מהני לחוב וילך אחרי רבים רק אם יש שנים יותר מן המועטין. והנה בהוראת או"ה היה אפשר לומר דדי באם א' יותר ואין דומה לד"צ או לד"מ וטעמא רבא איכא במילתא דבאו"ה כיון דדי ביחיד ול"ב שלשה. א"כ אף אם יש כאן כת מחייבין וכת מזכין אם אחד נוטה לחובה יותר מהמזכין א"כ אמרינן אוקי הני המזכין כנגד המחייבין ושקולין והוי כמאן דליתא. ונשאר אחד בפ"ע המחויב ואוסר והרי די בהוראת או"ה ביחיד ולכך בזה די בחד אבל בד"נ וד"מ א"א לומר אוקי הני לבהדי הני. דאם כן ישאר אחד ואין די באחד לגמור דינם הללו ובע"כ צריכין אנו לצרף את כל הדיינין יחד וכיון שנצרף יחד וצריכין לבא מטעם הליכת בתר רובא ושיכרעו המחייבין את המזכין ויבטלו דבריהם בזה גלי קרא דבעינן דוקא רובא דמינכר שיהיה שנים יותר לחוב ולפי"ז לפסול את האדם לעדות ולשבועה וכדומה דבזה ודאי בעינן ג' לא מהני רוב רק באם יש שנים ואין לומר דגם לעדות ולשבועה הרי אין נ"מ רק באם שנים תובעין זה לזה והוא ג"כ חוב לא' וזכות לאחד אך ז"א דבתר השתא אזלינן וכל זמן שלא נולד לנו גוף התביעות רק שאנו דנין ע"ז לבד אם הך אדם פסול או כשרהוי רק לחובה לו ואין כאן צד זכות וראוי להצריך שנים. מיהו גוף דברי הסמ"ע אינן מוכרחין דדילמא דוקא גבי ד"נ דחמיר גלי קרא חידוש זה. אבל בד"מ דקיל וה"ה שאר דינים. י"ל מדינא לא נצרך לשנים להכרעת החוב ולא מטעם דהוי חוב לזה וזכות לזה. ולכן בכל דבר ל"ב שנים יותר לחוב וא"ש וז"ב: