מקור שולחן ערוך, חושן משפט שע״ט
1 דין זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ונשבר החבית. ובו ד סעיפים: שנים שהיו מהלכים בר"ה זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ופגעו זה בזה ונשבר' חבית בקורה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך:
2 היה בעל קורה ראשון ובעל החבית אחרון ונשברה חבית בקורה פטור ואם עמד בעל הקורה לנוח מכובד משאו חייב ואם הזהיר לבעל החבית ואמר לו עמוד פטור ואם עמד לתקן משאו אע"פ שלא הזהירו פטור שטרוד היה ולא היה יכול להזהירו וע"ל ר"ס תי"ג:
3 היה בעל החבית ראשון ובעל הקורה אחרון ונשברה חבית בקורה חייב ואם עמד בעל החבית לנוח פטור ואם הזהיר לבעל הקור' שיעמוד חייב ואם עמד לתקן משאו חייב בעל הקורה אע"פ שלא הזהירו בעל החבית וכן זה בא בנרו וזה בא בפשתנו:
4 הרי שמילא חצר חבירו כדי יין ושמן אפי' הכניס ברשות הואיל ולא קבל עליו בעל החצר לשמור ה"ז נכנס ויוצא כדרכו וכל שישתבר מהכדים בכניסתו וביציאתו הרי הוא פטור עליהם ואם שברם בכוונ' אפילו הכניסם בעל הכדים שלא ברשות ה"ז חייב:
פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט שע״ט
1 סעי' א' שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים וכו'. נ"ב ע' בש"ך סק"א ואם עמד לכתף וכו' הס"ק הזה נרשם כאן בטעות וצריך להיות בסעיף ג' אך דברי הש"ך במה שהקשה על היש"ש תמוהין דבשלמא בס"ב שהיה בעל הקורה ראשון ועמד לכתף דהאיך נוכל לחייבו משום דלא ידע בעל החביות שעמד לכתף דמה איכפת לבעל הקורה שלא ידע בעל החביות מ"מ הוא לא פשע שהרי היה אונס שהוצרך לעמוד לכתף ולו היה שהי' טרוד ולא מחשב פושע ע"כ פטור אבל כאן בהיה בעל החביות ראשון דלחייב בעל הקורה מטעם דהיה פושע שהיה לו לעמוד שפיר בזה יכול לפטור א"ע מכח דלא ידע שבעל החביות עמד לכתף וסבור שעמד לפוס ולא הוי פושע ע"כ פטור ואין הנדון דומה זה לזה כלל ודברי הש"ך תמוהין לפענ"ד ודו"ק: