מקור שולחן ערוך, חושן משפט ש״ה
1 שומר שכופר או שטוען נאנס או נגנב. ובו ז סעיפים: שומר שכר דינו כש"ח לענין אם כפר או טענות אחרות שביניהם כגון אם אמר לו נשתמשת בחפץ וקלקלתו וכיוצא בזה נשבע היסת ונפטר ואם השומר טוען שנאנסה אם במקום שעדים מצויים יביא עדים ויפטר או ישלם ואם אין מצוים ישבע שהיא כדבריו ויכלול בשבועתו שלא שלח בה יד ושאינה ברשותו ואם טוען נגנבה או אפי' שאומר פשעתי בה והריני משלם משביעין אותו שאינו ברשותו:
2 נגנבה בלסטים מזויין והוכר הגנב צריך לפרוע לבעל הבית והוא יעמיד הגנב בדין ואפילו אם נשבע כבר ונפטר קודם והוכר הגנב כיון שנמצא הגנב צריך להעמידו בדין והוא יפרע לבע"ה:
3 היו הבעלים עמו במלאכתו בשעה שמשך החפץ לשמור פטור אף מפשיעה כמו שנתבאר בדיני ש"ח:
4 קבל עליו ש"ש להתחייב אף באונסים או שהתנה ליפטר מגנבה ואבידה ומשבועה הכל לפי תנאו אמר סתם על מנת שלא אתחייב באחריותו פטור אפילו מפשיעה מרדכי ס"פ האומנים:
5 שומר שכר שמסר לשומר אחר נתבאר משפטו בסימן רצ"א:
6 האומר לחבירו שמור לי ואשמור לך י"א דהוא הדין השאילני ואשאילך טור ס"ז בשם הרמ"ה ומהרי"ק שורש ע"ז הרי זה שמירה בבעלים אמר ליה שמור לי היום ואשמור לך למחר השאילני היום ואני אשאילך למחר שמור לי היום ואשאילך למחר השאילני היום ואשמור לך למחר כולם נעשו שומרי שכר זה לזה: הגה וי"א דהשאילני ואשאילך ושמור לי ואשאילך או השאילני ואשמור לך אפי' בחד יומא הוי השומר שומר שכר ולא מקרי שמירה בבעלים טור ס"ז בשם רש"י ונ"י פרק האומנין ומרדכי פ' המפקיד :
7 אמר לו השאילני גלימא שלך שהיא קלה וטול שלי שהיא כבדה ובאו לסטים ונטלו האחת הנשארת היא של בעל הראשון: הגה דהוי ליה השאילני ואשאילך דהוי שאלה בבעלים מיהו אם אין הדברים השאולים ביד השואלים אלא ביד אחרים כגון שראובן הניח משכון ביד לוי בעד שמעון ושמעון השאיל דבר לראובן לא מקרי שאלה בבעלים דהא אין שמעון שומר לראובן והוו שומרי שכר זה לזה מהרי"ק שורש קכ"ה:
פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט ש״ה
1 סעיף ד' בהג"ה. אמר סתם ע"מ שלא אתחייב באחריות וכו' נ"ב עיין בסמ"ע ובש"ך ס"ק ג' תמה עליו ולפענ"ד נראה בכוונתו דס"ל להסמ"ע דבשומרין לא הוי תכ"ד כדיבור דמי והיינו או דס"ל הסוברים דשמירה הוי כדיבור בעלמא ולא בעי קנין. וכיון דהוי כדיבור בעלמא בלי מעשה ס"ל כדעת הרמב"ם והמחבר לעיל סימן רנ"ה דבהקדש לא הוי תכ"ד כדיבור וא"כ ה"ה בשומרין והכל הוי בכלל הקדש דכל מה דנגמר בדיבור לא אמרינן בי' תכ"ד כדיבור דמי או להיפך דס"ל דשומרין בעי משיכה כמ"ש לעיל סי' רצ"א פלוגתא זו. וכיון דבעי משיכה א"כ עשה קנין בגוף הדבר ויסבור הסמ"ע כדעת הטו"ז באהע"ז סימן ל"ח באם נתן מתנה לאחר לא הוי תכ"ד כדיבור. והנה הב"י כתב בסי' ל"ח באהע"ז שם דהיכי דהוי כדיבור אחד הוי כדיבור. והטו"ז חולק שמה וס"ל דאין חילוק והסמ"ע מחלק כך דהיכי דאומר בלשון ע"מ אז מורה דהוי דיבור אחד. אבל שלא ע"מ לא הוי דיבור אחד. ולכך זה הוי כוונת הסמ"ע דאם מתנה תחלה שאינו מקבל אחריות א"כ הרי לא קבל עליו שמירה כלל. א"כ אם קבל השמירה באופן המועיל הן בדיבור להסוברים כן. הן במשיכה לאידך דעה עכ"פ בין כך או כך לא הוי כדיבור לכך אם אמר ע"מ יכול לחזור בו. ואם לא אמר ע"מ אין יכול לחזור בו כן נ"ל להמליץ בעד הסמ"ע והוא נכון בעז"ה:
2 סעיף ו האומר לחבירו שמור לי ואשמור לך. נ"ב עיין בחיבורי לאו"ח משנת תד"ר ה' שבת סי' ש"ז מה שפלפלתי שמה בדין זה לענין שבת באומר שמור לי פירות שבתחומך. והעלתי שמה דבשבת כה"ג אין להם דין ש"ש זה לזה. ובדין שומר אבדה בשבת אם הוי ש"ש עיי"ש: