חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט רכ״ד

« חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט רכ״א חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט רכ״ה »

1 המחליף פרה בחמור או שקנה ונמצא נקב בבית הכוסות. ובו ב סעיפים: כל מי שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה כיצד המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך החמור עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראיה שהי' חמורו קיים בשעת משיכת הפרה וכן כל כיוצא בזה: הגה וי"א דעל בעל הפרה להביא ראיה דמאחר שקנה החמור בכל מקום שהוא הרי היה ברשות בעל הפרה ועליו להביא ראיה כמו שיתבאר בסמוך לענין טבח טור בשם הרא"ש ואם אינו מביא ראיה ישבע המוכר שלא ידע המומין אלו ופטור מרדכי פרק המדיר ראובן החליף עם שמעון סוס ביין וכאשר משך שמעון הסוס בא עכו"ם ולקחו ממנו ואמר שהסוס נגנב ממנו ורוצה שמעון להחזיק ביין שבידו אם ראובן מודה שנגנב הסוס הוי מקח טעות ויוכל שמעון להחזיק מה שבידו אבל אם ראובן אינו מודה אמרינן העכו"ם משקר וצריך לתת היין לראובן מרדכי פרק הזהב ותשובת מיימוני דקנין סימן ו':

2 מחט שנמצא בעובי בית הכוסות ונקבה אותו נקב מפולש אם נמצא עליה קורט דם בידוע שזו נטרפה קודם שחיטה לפיכך אם הגליד פי' עור דק שעלה על המכה ערוך ורש"י פירש קרושט"א פי המכה בידוע שזו נטרפה שלשה ימים קודם שחיטה לא הגליד פי המכה הרי זה ספק ועל הטבח להביא ראיה שקודם לקיחתו נטרפה שהרי ברשותו נולד הספק ואם לא הביא ראיה ישלם הדמים למוכר:

פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט רכ״ד

1 סעיף א' וי"א כו'. נ"ב הנה אם לקח חפץ מחברו ונמצא בו כתם וכדומה ולא נודע אצל מי נעשה הכתם אצל הראשון או אצל השני ונ"מ הוצאות הכביסה על מי חל. דבר זה יש ללמוד מן הש"ס ותוס' בנדה דנ"ח וד"ה ולענין דינא תנן. שהקשו שם דנימא כל שנולד הספק ברשותה עליו הראיה. דתירצו כיון דאינו ממש שלה רק שאול בידה לא נחשב ברשותה ממש. ועוד תירצו דהתם אם ירצו להוציא צריך להביא ראיה אבל הכא לא תתחייב האחרונה לכבס. והנה תירוץ השני תמי' לי מאד דהמעיין בכל הסוגית דהי' בה מומין שם גבי המחליף פרה מוכח דאמרי' כל שנולד' הספק ברשותו אפי' אם בא להחזיק צריך להביא ראיה וכן קיי"ל הכא ועיין שם בסוגיא להדיא והאיך כתבו דוקא להוציא ולכך העיקר כתירוץ הראשון ולכך מוכח שאם קנתה כה"ג על השני' לכבסו אף אם עדיין לא נתנה דמי המקח או שהוא מוחזק מצד אחד בממון המוכר מ"מ כיון שנולד ברשותו עליו לכבסו. אבל אם בשאלה אירע כה"ג מוכח מדבריכם הנ"ל דבשאלה לא אמרי' כל שנולד הספק ברשותו רק בזה פטור מספק וא"כ אם שאל חפץ או בכמה מחברו ואח"כ נמצא בו מום שלא נודע אימת נעשה פטור השואל כדמוכח מש"ס ותוס' הנ"ל. ותירוצם השני צ"ע ועיין בפסקי תוס' שם העתיק לדינא רק התירוץ הראשון לבד וז"ב: שוב הגיע לידי אחר כמה שנים ספר סדרי טהרה על נדה והרגיש בתמי' זו ועיין בחיבורי מי נדה לפרש דבריהם על נכון עיי"ש מה שיוציא משם לדינא לכאן:

« חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט רכ״א חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט רכ״ה »