מקור שולחן ערוך, חושן משפט רנ״ה
1 שכיב מרע שאמר יש לי מנה ביד פלו' או של פלו' בידי. ובו ט סעיפים: ש"מ שאמר יש לי מנה ביד פלו' כותבין העדים כך וכך צוה פלו' אע"פ שאין יודעים אם אמת הוא אומר לפיכך כשבאים יורשיו לגבות צריכים להביא ראיה:
2 שכ"מ שאמר מנה לפלו' בידי אם אמר תנו נותנים לא אמר תנו אין נותנין שמא לא אמר מנה יש לו לפלו' בידי אלא כדי שלא יאמרו על יורשיו שיש להם ממון לפיכך אם אמר זה דרך הודאה ולא היה שם חשש הערמ' נותני' אע"פ שלא אמר תנו וכן אם הודה בכתב ידו שכל נכסיו הם של פ' הויא הודאה ולא אמרי' בכי הא אדם עשוי שלא להשביע את בניו:
3 המקדיש כל נכסיו אינו נאמן לומר אחר שהקדיש חוב לפלו' עלי או כלי זה של פלוני הוא שמא יעשו קנוניא על ההקדש ואפי' היה שטר ביד ב"ח אינו גובה ע"פ הודאתו אלא כדרך שגובה כל ב"ח בד"א בבריא אבל חולה שהקדיש כל נכסיו ואמר בשעה שהקדיש מנה לפלוני בידי נאמן שאין אדם עושה הערמה על ההקדש בשעת מיתתו וחוטא לאחרים שהרי הוא הולך למות לפיכך אם אמר תנו אותה נוטל בלא שבועה ואם לא אמר תנו אין נותנין אלא א"כ היה בידו שטר מקויים הרי זה נוטל מההקדש מפני הצוואה ואם אחר שהקדיש אמר תנו אין שומעין לו אלא הרי הוא כשאר בעלי חובות אם נתקיים שטרו נשבע וגובה מהפודה לא מההקדש:
4 אמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים פרענו אינם נאמנים שהרי לא אמר תנו ומנין ידעו שחייבים ליתן אבל אם אמר תנו ואמרו יתומים פרענו נאמנים ונשבעים שבועת היסת שפרעו וי"א דבכל ענין נאמנים לומר פרענו טור בשם הראב"ד והר"ר ישעיה:
5 שכיב מרע שהודה שיש לפלוני בידו מנה ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבינו פרעתיו נאמנים ונשבעים על זה היסת אבל אם אמר תנו ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבינו פרעתיו אינם נאמנים:
6 צוה מחמת מיתה לתת מנה לשמעון ומת ומכרו היורשים כל הנכסים שלא מצא שמעון לגבות את שלו גובה מהלקוחות ואין היורשין נאמנים לומר פרענוהו כיון ששטר הצוואה יוצא מתחת ידו אבל אם אין כתב הצוואה יוצא מתחת ידו נאמנים לומר פרענו ואם אומרים שלא פרעוהו חוששים לקנוניא:
7 ראה שהטמין אביו מעות ואמר של פלוני הם או של הקדש הם אם כמוסר דבריו בלשון צוואה דבריו קיימין ואם כמערים שלא יחזיקוהו בעשיר א"צ לקיים דבריו:
8 בא אחד ואמר ראיתי את אביך שהטמין מעות ואמר של פלוני הם או של הקדש הם אם הם טמונים במקום שהמגיד היה יכול ליטלם נאמן ואם לאו אינו נאמן:
9 היה פקדון ביד אביהם ואינו יודע היכן הניחו ואמרו לו בחלום כך וכך הם ובמקום פלו' הם ושל פלוני הם או של מעשר שני הם ומצאם במקום שנאמר לו ובמנין שנאמר לו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין אלא הרי הם שלו:
פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט רנ״ה
1 ס"א עיין בש"ך ס"ך ה' מה שהביא דעת כמה פוסקים דבהקדיש תוך כ"ד לאו כד"ד. וקשה לי עליו מן הש"ס פ"ק דשבועות די"א בסוגיא דתמידין שלא הוצרכו לצבור נפדין תמימים דלב ב"ד מתנה עליהם. ופריך הש"ס ממ"ש רבה הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף והנה כוונת הקושיא דהרי התם ל"ש לב ב"ד מתנה עליהם דהוי קרבן יחיד ובע"כ הכוונה כיון דהותנה לדמיו א"כ לא גרע מלב ב"ד מתנה עליהם. וא"כ לדברי הש"ך קשה מהו קושיא הרי התם כיון דהקדישו תחלה חל עליו קדושת הגוף ואף דאח"כ אומר לדמיו לא מהני עוד כיון דכבר הקדשו לא חל התנאי אח"כ. משא"כ בלב ב"ד מתנה עליהם דהוי התנאי קידם דהקדש לכך חל התנאי ומה פריך ובע"כ מוכח דבהקדש נמי מהני חזרה תכ"ד. מיהו לפמ"ש הב"י באהע"ז סי' ל"ח דבדבור אחד ממש בכל דבר מהני חזרה א"ש דהפוסקים הנ"ל מיירי בנמלך רק דהוי תכ"ד אבל הש"ס דקאמר הקדש זכר לדמיו משמע דהוי דיבור אחד ממש דשפיר פריך ודו"ק. ומ"ש הש"ך כאן בפי' זה להוכיח דיש חילוק בין תרומה להקדש. דאל"כ תקשה ר"א אדר"א הנה כבר כתבתי במק"א דדבריו תמוהין דבנזיר דף ח' גבי הרני נזיר מן הגרוגרות מוכח שם דאין חילוק ודין אמר להם. אך לדעתי נראה ליישב עפ"י מ"ש המוהרי"ט בשם אביו המבי"ט דס"ל דמה דבעינן פתח חרטה היא רק מדרבנן ומה"ת מתירין לו בלי פתח וחרטה ולכך לדידן ודאי די' דמה דס"ל לב"ש אין שאלה בהקדש הוי רק דרבנן דמה"ת כיון דל"ב פתח וחרטה מה"ת לא יטול שאלה. גם נלמוד מקרא דאחרים מוחלין לו רק מדרבנן. כיון דמדרבנן בעינן פתח או חרטה א"כ חיישינן שמא משקר. ולכך תקנו רבנן שלא יועיל שאלה. ואף גם פי נימא דלא כהמבי"ט בזה מ"מ י"ל כן דנהי דמה"ת מהני שאלה מדרבנן ל"מ שאלה דחיישי' שמא משקר בפתח וחרטה. ולכך א"ש דתינח לענין חשש וקנוניא שפיר יש לחוש כיון דעכ"פ לדידן לא מהני שאלה אין לו מגו וחיישינן לקנוניא אבל התם בפסחים כאן דמדאורייתא מהני שאלה עובר בב"י דבתר דאוריית' אזלינן לחומרא. וכיון דעובר בב"י מן התורה שוב מותר אף לאפותו כיון דמדאורייתא מותר לאפותו ע"י הואיל נהי שמדרבנן ל"מ שאלה מ"מ י"ל במקום איסור בל יראה ד"ת לא העמידו דבריהם במקום מצוה כמו כמה דברים דלא העמידו דבריהם במקום מצוה כמ"ש כן בפ"ח דפסחים. ומה שלא מנאו ג"ז שם היינו כיון דלא קיי"ל כר"א בזה העולה מזה בקיצור די"ל אף לב"ש מה"ת מהני שאלה ומדרבנן ל"מ ודו"ק והרבה יש לדבר מזה ואכ"מ: ומ"ש הש"ך דבבא ליד גזבר ל"מ שאלה עיין בחיבורי על או"ח הלכות פסח מה שתמהתי על הש"ך והבאתי ראיה דלא כוותי'. ומה שהקשתי שם על גוף הדין דמהני שאלה בתרומה עיי"ש בארוכה ותמצא נחת:
2 ס"ג שכ"מ שהקדיש נ"ב עיי' בש"ך מה שהאריך כיון דקי"ל כב"ה דיש שאלה בהקדש למה חיישינן לקנוניא ועי' בחיבורי ליו"ד מהדורא וא"ו סי' רס"ו השייך להשמטות טוב טעם מה שישבתי זה על נכון בעזהש"י. והנה בדין תוך כ"ד כד"ד המבואר בסי' זה אם הוא דאורייתא או דרבנן עי' בחיבורי השמטות לספרי נ"ז סי' ר"י מ"ש בזה בתשובה לק"ק קראקא עי"ש ודו"ק:
3 סעי' ח' בא אחד ואמר וכו' נ"ב עיין מ"ש בחיבורי לחו"מ מהדורא ג' סי' קכ"ב דהיינו דוקא באומר של פלוני הוא שהוי הפקדון ביד אביהם. אבל אם אומר ששמע מאביהם שחייב לפלוני כך וכך אף שבידו ליטלן אינו נאמן עמ"ש מילתא בטעמו כי נכון הוא בעזה"י: