1עוד שאלת בזה הפרק כתב רבינו הספיקות אינו מטמא להם משמע דחייב להתאבל עליהם דהא לא נתמעטו אלא מטומאה דכתיב לא יטמא מטמא הוא על הודאי ואינו מטמא על הספק ובפרק ראשון כתב כל שלא שהה שלשים יום באדם הרי זה נפל אפילו מת ביום שלשים אין מתאבלין עליו והלא ספק הוא:2תשובה ולא שאני לך בין ספק לספק והלא נפל לא היה לו מעולם חזקת בן קיימא ולא בא לכלל חיוב להתאבל עליו אבל שאר ספקות שהם בני קיימא אלא שנולד להם ספק ממק"א חייב להתאבל עליו וקל להבין. אבל אי קשיא הא קשיא דבשלמא ביום הראשון שנוהג בו אבילות מן התורה ניחא אבל בשאר הימים דחיובייהו מדרבנן הוי ספיקא בדרבנן ופטור וכ"ת דאין הכי נמי דלא איירי אלא ביום ראשון ליתא דא"כ היה ראוי שיפרש ותו למ"ד דאין אבילות מן התורה כלל תקשי הך דתניא באבל רבתי הספקות מתאבלין עליהם ויש לתרץ דהחמירו בספק זה כיון דממה נפשך יש כאן אבילות אלא דלא ידעינן מי חייב החמירו לחייב את שניהם:
