תשובות הרדב"ז חלק ו ב׳נ״ח

שאלת ממני על מה שכתב הרב פ"א מהלכות עבדים וז"ל ואינו רשאי למכור את עצמו להצניע את דמיו או לקנות בהם סחורה או כלים או ליתנם לבעל חובו אלא א"כ צריך לאכלן בלבד וכו' וקשיא לך והלא משעה שנמכר האדון חייב במזונותיו ומזונות אשתו ובניו דכתיב ויצא מעמך הוא ובניו עמו וכן כתב ז"ל פ"ג:

תשובה יכילנא לשנויי לך כגון שהתנה עמו הקונה שלא לזון אותו ולא אשתו ובניו דכל תנאי שבממון תנאו קיים דומיא דשאר וכסות דיכולין להתנות עליהם אפילו אחר שנשאת וכ"ש הכא שיכול להתנות קודם שיקנהו אבל שינויי דחיקי לא משנינן דהא אינו רשאי קאמר אבל אם עבר ומכר עצמו ונתן דמיו לבעל חובו מכור הוא והקונה תייב במזונותיו ומזונות אשתו ובניו ולישנא דלאכלן לאו דוקא וה"ק אלא א"כ צריך לאכול ואפשר שכך היא גרסתו ז"ל. א"נ כגון שהיה גרגרן ביותר ולא יספיקו לו מזונות שנותן לו רבו שהרי אין רבו חייב אלא להשוותו לעצמו במאכל ומשקה שנאמר כי טוב לו עמך והשתא אתי שפיר לשון לאכלן כי הוא צריך לאכול הדמים כלומר לקנות מאכל בדמיו והיינו המאכל היתר שהוא צריך ואפי' לפי פי' זה אם עבר ומכר עצמו ופרע חובו מכור הוא ורבו חייב במזונותיו: