חדושי הר"י מיגאש על שבועות מ״ה א

1 גמר' מנא לן דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ופשטינן ליה מדכתיב ולקח בעליו ולא ישלם לאו אשבועת שומרין קאי דהא בפי' כתיב ביה אם לא שלח ידו במלאכת רעהו דשמעת מינה דשבועה גבי שומר היא אלא שבועה אמודה במקצת ואעד אחד הוא דקאי משו' דכי הוא זה דילפינן מינה שבועת מודה במקצת ולא יקום עד אחד באיש דילפינן מינה שבועה בעד אחד לא איפשיט בהו בקרא בפי' שבועה גבי מאן מינייהו היא דאכתי איכא למימר דהאי דכת' רחמנא כי הוא זה לחיובי שבועה במודה במקצת השבועה גבי תובע הוא ודכתב רחמנא נמי לא יקום עד אחד באיש וגומר לחיוביה שבועה בעד אחד דשבועה גבי תובע היא להכי אצטריכינן למיפשט דהני שבועתא גבי נתבע היא מדכתב רחמנא ולקח בעליו ולא ישלם דלא הוה צריך למיכתב ביה דהא בפירוש כתוב ביה אם לא שלח ידו דאלמא שבועה גבי שומר היא למה לי דכתב רחמנא ולקח בעליו ולא ישלם אלא למילף מינה דהנך דנשבעין מן התורה דהוא מודה במקצת ועד אחד דשבועה גבי נתבע היא מדכתיב ולא ישלם מי שעליו לשלם הוא הנשבע.

2 הני נשבעין ונוטלין כולהו דקתני במתני' שבועה דרבנן כעין דאורייתא היא דמנקטינן ליה חפצא כשבועת התורה דלית ליה בכולה מתני' שבועת היסת כלל משום דשבועת היסת תקנתא דרב נחמן היא כדגרסינן בפרק שבועת הדיינין דף מ' ע"ב מנה לי בידך אין לך בידי פטור אמר רב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת וגרסינן נמי בפרק האיש מקדש דף מ"ג ע"ב והשתא דתקון רבנן שבועת היסת אלמא שבועת היסת תקנתא דבתראי היא:

3 ואי קשיא לך הא דאמרינן הכא עקרוה רבנן לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר דאלמא הך שבועה דהוה מחייב בה בעל הבית דהוא שבועת היסת כדין מנה לי בידך אין לך בידי הוא דרמינן ליה אשכיר דאלמא שבועת היסת היא הא לא תיקשי לך דהכי קאמר עקרוה רבנן לשבועה דהוה להו לתקונה אבעל הבית לאישתבועי בנקיטת חפץ כעין דאורייתא כי היכי דלא ליזיל שכיר בפחי נפש ושדיוה אשכיר משום כדי חייו דשכיר תדע שכן דהא גבי קציצה אמרינן שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת מי נשבע אמר להן בזו ישבע בעל הבית ויפסיד האומן מאי טעמא קצצה ודאי מדכר דכירי לה אינשי ולא אמרינן ביה דב"ה טרוד בפועליו הוא כדאמרינן גבי בעל הבית אומר נתתי ושכיר אומר לא נטלתי:

4 ואקשינן עליה איני והא תני רבה בר שמואל קצץ המוציא מחבירו עליו הראיה ואי לא מייתי ראיה פקע שכיר בלי לחיובי לבעל הבית שבועה כלל ואמאי ישבע בעל הבית ויפסיד וכו' מדקא סליק אדעתין לאקשויי עליה ולימא ואי לא מייתי ראיה מפקע שכיר בלי לחיובי לבעל הבית שבועה מכלל דהאי טענה לית בה הודאה במקצת טענה והאי דקאמר לא קצצתי לך אלא אחת מוקמינן לה כגון דקאמר ליה הילך והוה ליה כמנה לי בידך אין לך בידי דלא מיחייב בה לא שבועה דאורייתא ולא שבועה דרבנן כעין דאורייתא ומשום הכי קא סליק אדעתין לאקשויי ולימא ואי לא מייתי ראיה מפקע שכיר בלי לחיובי לבעל הבית שבועה כלל כדין מנה לי בידך אין לך בידי ואמאי ישבע בעל הבית ויפסיד כלומר ואי ס"ד תקון רבנן שבועה כעין דאורייתא על בעל הבית כי היכי דלא ליזיל שכיר בפחי נפש בלי ממון ובלי שבועה ישבע בעל הבית ויפסיד אומן.

5 ומהדרינן אמר אביי לצדדין קתני וכו' וליכא למימר דהאי שבועה שבועת היסת היא דאם כן מאי תקנה איכא גבי אומן והא כל מנה לי בידך אין לך בידי שבועת היסת משביעין אותו אלא ודאי דהאי שבועה דתקינו הכא על בעל הבית שבועה כעין דאורייתא היא:

6 הרי למדנו דלגבי קציצה היכא דלית בה הודאה במקצת תקון רבנן על בעל הבית שבועה כעין דאורייתא כי היכי דלא ליזיל שכיר בפחי נפש ולא תקינו ליה גבי שכיר למשתבע ולמישקל משום דקציצה ודאי מדכר דכיר לה ודלגבי קציצה תקינו שבועה אבעל הבית ואע"ג דלא מחייב מידי דהא לאו מודה במקצת הוא ויהבו ליה טעמא למאי דתקינו ליה גבי בעל הבית ולא תקינו ליה גבי שכיר משום דקציצה מדכר דכיר לה מכלל דשבועה דתקינו אשכיר בענין נתתי ולא נטלתי נמי דיהבו בה טעמא למאי דתקינו ליה גבי שכיר משום דבעל הבית טריד בפועליו הוא ואישתלויי מישתלויי דהך שבוע' גופה דתקינו לה אבעל הבית גבי קציצה היא דאי לאו דבעל הבית טריד בפועליו הוא הוה ליה דינא דנתתי ולא נטלתי ודינא דקציצה חדא מילתא הוא והוה מחייבי בכולהו שבועה שבועה כעין דאורייתא אבעל הבית בתקנתא השתא דבעל הבית טרוד בפועליו ואישתלויי מישתלי בנתינה עקרוה רבנן להך שבועה לתקנתא מבעל הבית ושדיוה אשכיר הכין הוא פירושיה דהאי מימרא ופירושה דוקא ומעליא הוא וסליק אליבא דשמעתתא:

7 הא דאמרינן תקנות קבועות שנו כאן אם תשאל מאי שנא האי תקנתא דקא קרי לה קבועות מכולהו תקנתי דעלמא היינו טעמא משום דעיקר האי שבועה אבעל הבית אתקינה כדברירנן לעיל דמעקר הוא דעקרוה מבעל הבית ושדיוה אשכיר ולהכי קא קרי לה קבועות כלומר נעקרה מכאן ונקבעת כאן.

8 וליתב ליה בעדים כלומר אי בעל הבית טרוד בפועליו הוא אדתקון דלשתבע שכיר ולשקול דלא כהלכתא ליתקון מעיקרא דלא למיתן ליה אלא בעדים דאלו תקון הכי אשתכח דמאן דיהב שלא בעדים איהו הוא דאפסיד אנפשיה ומהדרינן טריח' ליה מילתא למיזל גבי עדים בכל שעתא ושעתא:

9 וליתב ליה מעיקרא כלומר וליתקין דליתן ליה מעיקרא מיקמי דליטריד בפועלים.

10 ומהדרינן שניהם רוצים בהקפה פי' בעל הבית כי היכי דלא לידחוק נפשיה למיתן מעיקרא דאמרינן דלא שכיחי גביה זוזי מעיקרא ושכיר נמי ניחא ליה דלא לשקול מעיקרא דלא ליהוי עליה ההוא עובדא כמשוי וכו'.