1רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי כל לא תעשה שבתורה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם פירוש ואם תשאל היכי קאמר דנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם לית בהו מעשה והא אית בהו הקצת שפתי' דהויא מעשה ומדאמרינן בסנהדרין בפרק ארבע מיתות דף ס"ה ע"ב שאני עדים זוממי' הואיל ואיתא בראיה דשמעת מינה דטעמא דאיתא בראיה הא ליתא בראיה הקצת שפתים הויא מעשה ואם כן אמאי קאמר דנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם לאו שאין בו מעשה הוא תשובתך אף על גב דהקצת שפתים הויא מעשה מכל מקום לא מעשה רבה הוא אלא מעשה זוטא הוא דהרי אוקימנא שם דהקצת שפתים מעשה זוטא הוא וכיון שכן הא דאמרינן הכא כל לא תעשה שבתורה לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו הכי קאמר לאו שאין בו מעשה ממש אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממיר ומקלל דאע"ג דלית ביה מעשה ממש שהוא מעשה רבה אלא מעשה כל דהוא דאית בהו שהוא הקצת שפתים לוקין עליו ואמרינן נשבע מנא לן אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי דכתיב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ודייקינן מדכתיב כי לא ינקה ה' הוא דאינו מנקה הא בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו.2ובתחלת מסכת' תמורה דף ג' גרסינן ממיר מנ"ל ואוקימנא משום דבדבורו עושה מעשה הוא מפני שהרי הוקדש התמורה בדבריו דכתיב ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהי' קודש.3מקלל דכתיב ואם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת ליראה את השם הנכבד והנורא והפלא ה' את מכותך פי' ליראה את השם רמז הוא למקלל את חבירו בשם וכתיב והפלא ה' הפלאה זו איני יודע מה היא כשהוא אומר והפילו השופט הוי אומר הפלאה זו מלקות.4ונחזור לשמעתין דהכא אשכחן שבועת שוא דלוקה שבועת שקר מנ"ל רבי יוחנן אמר לשוא לשוא שני פעמי' חד לגופיה וחד אם אינו ענין לשבועת שוא תנהו ענין לשבועת שקר:5האוי בה רבי אבהו האי שקר היכי דמי אילימא שבועה שלא אוכל ואכל לאו שיש בו מעשה הוא ולא צריך קרא ואלא דאמר שבועה שאוכל ולא אכל ומי לקי והא איתמר שבועה שאוכל ככר זו ועבר היום ולא אכלה ר' יוחנן אמר אינו לוקה משום דהוי לי' לאו שאב"מ וכו' פי' סבר ר"י דכי רבי רחמנא לאו דשבועה שאב"מ למלקות ה"מ שבועת שוא שכיון שהיא לשעבר נמצא שבעת השבועה הוא שמתחייב הלכך אעפ"י שאין בה מעשה רבה מ"מ הא איכא מעשה זוטא שהיא הקצת שפתים מש"ה רביה רחמנא למלקות אבל אוכל ולא אכל שאינו מתחייב משעת השבועה כדי שתאמר הרי יש בה הקצת שפתים כלל ונמצא שאין שם לא מעשה רבה ולא מעשה זוטא כי הא לא רבי' רחמנא למלקות וכיון דקא סבר ר' יוחנן שמי שאמר שבועה שאוכל ולא אכל לא רביי' רחמנא א"כ האי שבועת שקר דאמרת דרביי' רחמנא מאי נינהו ואמר ר' אבוהו תהא באכלתי ולא אכלתי שהרי גם הוא משעת השבועה הוא מתחייב ונמצא שיש בו מעשה זוטא שהוא הקצת שפתים כמו שבועת שוא ומש"ה רביי' רחמנא למלקות.6ודייקינן ומ"ש כלומר וכיון דרבי רחמנא שבועת שקר למלקות מאן לימא לן דאכלתי ולא אכלתי בלחוד דאית ביה הקצת שפתים הוא דרביי' רחמנא דילמא כל לאו שאב"מ הוא דרבי רחמנא ואפי' אוכל ולא אכל דלית ביה מעשה כלל לאו מעשה רבה הוא ולא מעשה זוטא ומהדרינן אמר רבא בפירוש רבתה תורה שבועת שקר דומה לשוא פי' מדאפקי' קרא לשקר בלשון שוא כדאמרינן לשוא לשוא ב' פעמים אם אינו ענין לשוא תנהו ענין לשקר אלמא האי שקר דומה לשוא הוא מה שוא לשעבר שהוא נשבע לשנות את הידוע לאדם אף שקר נמי לשעבר שהוא אכלתי ולא אכלתי אבל אוכל ולא אכל שהוא להבא לא רביי' רחמנא כלל משום דלית בי' מעשה כלל לא רבה ולא זוטא כמו שאמרנו וחזינא לי' לרבינו חננאל ז"ל בהא דאמר רבא בפירוש רבתה תורה וכו' פי' דלא דייק גבן והאי פירושא דפרישנא טפי דייק ומסתבר:7איתיבי' ר' ירמי' לר' אבוהו שבועה שלא אוכל ככר זו וכו' פשוט הוא.8מתני' שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב דברי ר"ע אמרו לו לר"ע היכן מצינו באוכל כל שהוא שחייב פי' שהרי כל איסורין שבתורה האוכל אותן אינו חייב אלא עד שיאכל מהן כזית וזה כיון שנשבע על ככר זה שלא יאכלנה נעשית עליו אסורה וכיון שכן אמאי מתחייב עליה בכל שהוא אמר להן היכן מצינו דמדבר ומביא קרבן שזה מדבר ומביא קרבן וכו'.9איבעיא להו ר"ע בכל התורה כולה כר"ש ס"ל דתניא ר"ש אומר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן בדין הוא לאשמועינן בעלמא כלומר בכל איסורין שבתורה והאי דקתני לענין שבועה שלא אוכל להודיעך כוחן דרבנן דאפי' בשבועה דאיכא למימר הואיל ואילו פירש בשבועתו ואמר שבועה שלא אוכל אפילו כל שהוא מתחיי' בכל שהוא בסתם נמי מתחייב בכל שהוא קא משמע לן דאפי' הכי פטרי רבנן בסתם ולא מחייבי אלא בכזית או דילמא בעלמא פטור בכל שהוא דלא מחייב אלא עד דאיכא כזית והיינו טעמא דמחייב שבועה במשהו משום דקסבר הואיל וקמפרש בשבועה כל שהוא חייב סתם נמי חייב בכל שהוא.10ת"ש אמרו לר"ע היכן מצינו באוכל כל שהוא שחייב שזה חייב ואם איתא לימא להו אנא נמי בכל התורה כולה הכי סבירא לי ומהדרינן לדברי דרבנן הוא דקאמר לדידי בכל התורה כולה כר"ש סבירא ליה דמחייב מלקות בכל שהוא אלא לדידכו דסבריתו דבכל התורה כולה לא מחייב מלקות אלא בכזית אודו לי מיהת דלענין שבועה מחייב ואפילו בכל שהוא ומשום דהואיל ומפרש כל שהוא חייב סתם נמי חייב. ואמרי ליה רבנן לאו משום דלית להו הואיל.11ת"ש נזיר ששרה פתו ביין ויש בה באותה פת מן היין כדי לצרף כזית חייב כלומר חייב מלקות ואי ס"ד בכל איסורין שבתורה כר"ש ס"ל דלא בעי כזית למה לי צירוף בלא צירוף כזית נמי הא אמרת דמחייב מלקות ואפי' בכל שהוא.12ועוד תנן שבועה שלא אוכל נבלות וטריפות שקצים ורמשים חייב ר"ש פוטר והוינן בה לת"ק אמאי חייב והא מושבע מהר סיני הוא שלא יאכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים פי' וקיימא לן דאין שבועה חלה על שבועה כדקתני מתני' בהדיא שבוע' שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכלנה ואכל אינו חייב אלא אחת רב ושמואל ורבי יוחנן בכולל דברים המותרי' עם דברים האסורים דמגו דחיילא שבועה אדברי' המותרים דהיינו איסור כולל ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן דפליגי עלה דר' עקיבא דסבירא שהנשבע סתם אינו מתחייב אלא על שיעור גמור דהיינו כזית הלכך אי אתה מוצא שתחול שבוע' על נבלות אלא כשישבע על פחות מכזית שאילו על שבועה שלו אינו מחייב וגם משום נבלות וטרפות אלא על שיעור גמור שהוא כזית ועכשו כשנשבע על פחות מכזית חלה שבועתו שהרי לא היה מושבע ועומד עליו מהר סיני או בסתם ואליבא דר"ע דאמר אדם אוסר נפשו בכל שהוא כלומר ואף עפ"י שנשבע סתם אמרינן לדעתיה שאוסר על עצמו ואפילו בפחות מכשיעור דאי משום נבלות וטרפות לא הוה מחייב אלא על שיעור גמור ואי ס"ד סבירא ליה כר"ש כל שהוא נמי מושבע ועומד הוא מהר סיני אלא לאו שמע מינה כרבנן ס"ל ש"מ.13אמרו לו לר"ע היכן מצינו באוכל כל שהוא שחייב שזה חייב וכו' ואקשינן ולא והרי אוכל נמלה שהוא חייב ואעפ"י שאין בה כזית ופריק בריה שאני שכיון שהוא בריה ואסרה רחמנא מיחייב עלה ואף על פי דלית בה כזית.14והא דנשבע בפירוש על פחות מכזית שהוא חייב ופרקינן סתם מדמפרש לא גמרינן והרי עפר שאם נשבע שלא לאכול עפר שהוא חייב ואעפ"י שאכל ממנו פחות מכזית משום דלא בעינן כזית אלא במידי דבר אכילה הוא ואכילה ליתא בפחות מכזית אבל עפר כיון דלאו בר אכילה הוא כי אישתבע אפילו על כל שהוא אשתבע אלא תפשוט דבעי רבא שבועה שלא אוכל עפר בכמה תפשוט דלא מיחייב עד דאכיל כזית ומהדרינן לא לעולם עפר דמחייב ואפי' אפחות מכזית ודקא אמרת היכי קתני במתני' היכן מצינו באוכל כל שהוא שחייב שזה חייב והרי עפר כדקתני אמידי דבר אכילה קתני אבל עפר דלאו בר אכילה לא קתני ואקשינן והרי קונמות שכל מי שאומר קונם דבר זה עלי מתחייב ואפי' בכל שהוא דכי בעינן כזית היכא דמדכר שמה דאכילה דלא הויא אכילה בפחות מכזית אבל קונמות דלא מדכר בה שמה דאכילה ואפי' בפחות נמי מתחייב ומהדרינן קונמות נמי כדמפרש דמי בלשון קונם דבר זה עלי משמע ואפי' כל שהוא ממנו.
