חדושי הר"י מיגאש על שבועות ל״ד

1 אדרבא מביטוי הוה ליה למילף שכן שבועת העדו' וביטוי בתרוייהו כתיב בהו חטאת דהא אכלהו כתיב והביא את אשמו לה' נקבה מן הצאן כשבה או שעירת עזים לחטאת לאפוקי פקדון שאינה חטאת אלא אשם דכתיב והביא את אשמו לה' ותרווייהו קרבן עולה ויורד דבכלהו כתיב ואם לא תגיע ידו וגומר לאפוקי פקדון דהוא קבוע דהא לא כתיב ביה ואם לא תגיע ידו ותרוייהו לא כתיב בהו חומש לאפוקי פקדון דאית ביה חומש דכתיב ושלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו.

2 רבי עקיבא אומר והיה כי יאשם לאחת מאלה יש מאלה שהוא חייב ויש מאלה שהוא פטור פי' מדכתיב מאלה ולא כתיב אלה אלמא מקצת אלה חייב ולא כל אלה הא כיצד תבעו ממון חייב דבר אחר פטור.

3 ואקשינן ואיפוך אנא תבעו ממון פטור דבר אחר חייב.

4 ומהדרינן ר"ע אית ליה אואין דרבי אליעזר כלומר מדכתיב מאלה ולא כתיב אלה יליף דעל מקצת חייב ועל מקצת פטור והנהו אואין דרבי אליעזר מיגלי הי מנייהו מקצת דפטור כדאמר מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון.

5 ודייקינן מאי בינייהו כלומר כיון דתרוייהו אית להו אואין למאי אצטריך רבי עקיבא למילפיה מדכתיב לאחת מאלה ולא קא נפיק מאואין דרבי אליעזר לחודא ומהדרינן איכא בינייהו המשביע עדי קרקע לרבי אליעזר דנפיק ליה מאואין בלחוד לא מחייב דהא גבי שבועת הפקדון דיליף מינה הוא והנך כלהו דכתיב בקרא דפקדון מטלטלין נינהו פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה ולר"ע כיון דיליף ליה נמי מדכתיב לאחת מאלה דמשמע בין קרקע בין מטלטלין ומאי דלא נפיק מיני' מההוא אואין מפיק מהאי קרא אחרינא ומחייב דמשביע עדי קרקע.

6 רבי יוסי הגלילי אומר אינו צריך והוא עד או ראה או ידע בעדות המתקיימת ידיעה בלא ראייה וראייה בלא ידיעה הכתוב מדבר ואיזו זו עדות ממון לאפוקי עדות דבר אחר שאינה מתקיימת לעולם עד שתהיה שם ראיה וידיעה פי' אם הודה לו או העידו על עצמו שיש לפלוני אצלו ממון עדות מתקיימת הוא ואף על פי שידיעה יש שם ואין שם ראיה ואם ראו העדים שנתן לו מנה ואעפ"י שאין יודעי' אי לשם הלואה נתנו לו או לשום מתנה או לשום דבר אחר מכל מקום עדות הוא דהא היכא דכפריה הנתבע לתובע לא נתתה לי מעולם כלום ומייתי הכי סהדי ומסהדי דראינוהו שנתן לו מנה הוחזק הנתבע כפרן ולא מצי אמר כבר פרעתיך דהא קיימא לן כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ובענין עדות אחר לא משכחת לה לעולם עד דאיכא ראיה וידיעה דהא ידיעה בלא ראיה גבי ממון לא הויא אלא כדמסהיד להו לעדים אנפשיה על ההוא מידי ולגבי ממון הוא דמשכחת לה אבל לגבי דבר אחר לעולם לא משכחת לה דאי לגבי דיני נפשות וחבלו' וקנסו' אע"גב דאסהדינהו לעדים אנפשיה דקטליה לפלניא או חבל ביה ומאי דדמי ליה ההוא עדות לאו מידי הוא דהא קיימא לן מודה בקנס פטור וכן נמי לגבי שאני כהן לוי לא הויא עדות עד דחזי דאכל לתרומה וגבי לוי נמי עד דחזי פלוני נתן ליה מעשר בבית הגרנות דהיא ראיה וידיעה אבל אי מסהיד אנפשיה דהוא כהן דהוא לוי לאו עדות היא וכן כל מידי דלית ביה שום ממון אינו מתקיים לעולם בסהדותא דמסהיד אנפשיה אלא דמסהיד בראייה דשייכא בה ידיעה וידיעה דשייכא בה ראיה הילכך מדכתיב או ראה או ידע שמעינן דבעדות המתקיימת ידיעה בלא ראיה הכתוב מדבר שהיא עדות ממון ולא עדות דבר אחר.

7 אמר ליה רב פפא לאביי לימא רבי יוסי הגלילי לית ליה דר' אחא דתניא רבי אחא אומר גמל האוחר בין הגמלים ונמצא הרוג בצידו בידוע שזה הרגו דאי אית ליה דר' אחא לגבי דיני נפשות נמי משכח' לה כי האי גוונא פי' אי אמרת בשלמא לית ליה דר' אחא דקאמר לגבי ממון דכי האי גוונא ידיעה בלא ראיה אלא דקסבר דכי האי גוונא לאו ידיעה הוא אלא אומדנא בעלמא הוא ולא מפקינן ממונא ולא היא ידיעה בלא ראיה לגבי ממונא אלא באסהדותיה דאסהיד אנפשיה כדאמרי' היינו דלא משכחת לה לעולם ידיעה בלא ראייה במידי אחרינא בר מממונא כדאמרינן דהא לא מהניא הודאה וסהדותא דאסהיד אנפשיה אלא לגבי ממונא בלחוד כדברירנן אלא אי אמרת דכי האי גוונ' לגבי ממונ' ידיעה בלא ראיה עדות הוא דמפקינן ממונא לגבי נפשו' נמי משכחת לה כי האי גוונא כרבי שמעון בן שטח וכיון שכן תהוי נמי עדות לגבי נפשות ואם לגבי נפשות היא לא הויא ידיעה אמאי לגבי ממון הויא ידיעה ואם לגבי ממון הויא ידיעה לגבי נפשות נמי הניחא לענין הודאה גבי עדים היינו טעמא דהויא ידיעה גבי ממון ולא הויא ידיעה גבי נפשות משום דמודה בקנס פטור ומודה בממון חייב אלא בכי האי גוונא דר' אחא אי הויא לגבי ממון ידיעה ולא אומדנא בעלמא הוא אמאי לא הויא ידיעה נמי לגבי נפשות וקטלי להורג בההיא סהדותא ומהדרינן אפי' תימא אית ליה דר' אחא נמי דידיעה בלא ראיה משכחת לה כי האי גוונא ראייה בלא ידיעה היכי משכחת לה אי דחזיה דקטיל ולא ידע מאן קטל מי לא בעי למידע אי א"י הרג אי ישראל הרג אם טרפה אם שלם הרג וליכא למימר בהא דהויא עדות להיכא דכפר ואמר לא הוי דברים מעולם כי היכי דליתחזק כפרן בסהדותייהו דהני דמסהדי דחזו ליה דקטל ולא ידעי למאן קטל כי היכי דאמרינן לגבי ממון דהא לגבי ממון מהני הודאתו לגבי נפשות לא מהניא הודאתו כי היכי דנימא ביה הכי הילכך כיון דלא משכחת לה ראיה בלא ידיעה לגבי נפשות אלא לגבי ממון בלחוד הוא דמשכחת ראיה בלא ידיעה וידיעה בלא ראיה שמעינן דשבועת לעדות דכתיב בה או ראה או ידע בעדות ממון ולא בדבר אחר ואמרינן ושמעינן מינה דקסבר רבי יוסי הגלילי המשביע עדי קנס פטור פי' ואע"ג דמ"מ תביעה שיש בה נטילת ממון היא שלא תאמר דר' יוסי הגלילי לאפוקי הני מילי דלית בהו נטילת ממון הוא דאתא כגון עדות נפשו' ושאני כהן ושאני לוי ומאי דדמי להו אבל מאי דאית ליה נטילת ממון ואע"ג דקנסא הוא מחייב קמ"ל דפטור דאי ס"ד חייב נהי דידיעה בלא ראיה אשכחן לה ראי' בלא ידיע' היכי משכחת לה פי' כגון שנכנס עם הבתולה בחדר ולא היה שם זולתו ויצאה משם והיא בעולה דודאי הוא בא עליה הנה יש שם ידיעה ואין שם ראיה אבל ראי' בלא ידיעה היכי משכחת לה אי דחזו דקא בעיל ולא ידעי ליה מאן בעיל היכי מצי אמרו לההוא עדות לחיוביה קנס מי לא בעי למידע אי בת א"י בעל או בת ישראל בעל אי פנויה בעל או אשת איש בעל אי בתולה בעל או בעולה בעל דאי בעולה בעל לאו בת קנסא היא ואי אשת איש בעל אע"ג דבתולה היא לאו בת קנס היא דהא מתחייב בנפשו הוא הילכך כיון דלא משכחת לה ראיה עד דאיכא בה ידיעה שמע מינה דלא מיחייב בה קרבן שבועת העדות לרבי יוסי הגלילי:

8 ולענין קנסא דחבלות נמי אע"ג דידיעה בלא ראיה משכחת לה כגון שראוהו שנכנס תחת ידו שלם ומצאו חבול במקום שאין יכול לחבל בעצמו דבעינן למימר קמן בפ' כל הנשבעין דידיעה איכא ראיה ליכא אי נמי כגון שראוהו שנכנסו שתיהן לחדר ולא היה שם אדם בעולם זולת שתיהן ויצא משם חבול במקום שאין יכול לחבל בעצמו דידיעה איכא ראיה ליכא ואפי' הכי ראיה בלא ידיעה ליכא דאי מסהדי דחזינא דחבל ולא ידעו למאן חבל לאו סהדותא היא דאי לא בעי למידע אי ישראל הוא או א"י הוא ואי לחזוקי כפרן בההוא עדות היכא דאמר לא היו דברים מעולם ולא חבלתי באדם מעולם כלל ליכא למימר הכי דהא הודאתו לא מהניא מידי כי היכי דנימא הכי משום דקיימ' לן מודה בקנס פטור וכיון דראיה בלא ידיעה לא משכחת לה לא מתחייב קרבן שבועה לענין שבועת העדות וכן נמי לענין שאר קנסות כגון תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה ומאי דדמי להו דלא משכחת בהו ידיעה בלא ראיה ולא ראיה בלא ידיעה משום דהודאתו לא מהניא מידי כדברירנן הילכך לא מיחייב לענין שבועת העדות והיינו דקא פסקינן ואמרינן ש"מ קסבר רבי יוסי הגלילי המשביע עדי קנס פטור כיון שהזכיר רבי יוסי הגלילי ראיה בלא ידיעה לענין ממון ולענין קנס לא מהני לענין אחזוקי כפרן היכא דכפר מעיקרא ואמר להד"מ.

9 יתיב רב הממונא קמי' דר"י ויתיב ר"י וקא מבעיא ליה בההוא ענינא מנה מניתי לך בפני פלוני ופלו' ועדים רואין אותו מבחוץ כלומר לא היו עדים יודעים אי לשום הלואה נתן לו אותו מנה או לשום מתנה אלא מבחוץ היו עומדין וראו אותו שמנה לו מנה מהו כלומר כשבאו עדים אלו ומעידין על כך עדות היא או לא אמר ליה רב המנונא והלה מה טוען אי דקאמר מעיקרא לא היו דברים מעולם הרי עדות זה מהניא דמתחזק כפרן ולא מצי אמר בתר הכי במתנה נתת לי ואי דאמר אין שקלי ודידי שקלי מאי קא מהניא האי עדות ולפי ששמע רב יהודה דברי רב המנונא וראה דברים מקובלים הם והדעת נוטה אליהם אמר ליה רב המנונא את עול ותא כלומר הרי אישתרתי דבריך וקבלתים.

10 ההוא דא"ל לחבריה מנה נתתי לך בצד עמוד זה אמר ליה לא עברתי בצד עמוד זה מעולם אתו סהדי ואסהידו דהשתין מים בצד עמוד זה אמר רבי שמעון בן לקיש הוחזק כפרן וכו' ורב נחמן אמר כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה והלכתא כרב נחמן דקיימא לן הלכתא כרב נחמן בדיני.

11 ונקטינן השתא מיהא דלא מיתחזק הנתבע כפרן לעולם אלא דמכחשי ליה העדים בנטילת הממון עצמו כגון דכפר מעיקרא בנטילת הממון עצמו וקאמר לא נטלתי כלל וקא אתו עדים דחזיה דנטל ולא ידעו מילתא דמשום סהדותא דהני סהדי דאכחישו ליה במימריה קמא הוא דהדר ביה מההוא מימרא קמא לההוא מימרא בתרא וכל שכן אי הדר אמר הדרית פרעתיה נמלך הוא דלא מהימנינן ליה כלל מתרי אנפי חדא דהא ידיעה מילתא דלא הדר ביה ממימריה קמא דהא מדיוקא דמימריה קמא דקאמר מתכחיש בהאי מימרא בתרא וכיון דקאמר מעיקרא לא היו דברים מעולם ממיל' שמעת מינה דלא פרע ליה מידי דמאן דלא לוה היכי פרע והיינו דאמרינן כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אבל היכא דלא מכחשי ליה בנטילת ממון עצמו אלא במידי אחרינא מחקירות הדברים דליתיה נטילת ממון ממש לא עברתי עמוד זה מעולם ומאי דדמי ליה ואף על גב דאתו עדים ומכחשי ליה בההוא מידי דכפר ליה לא הוחזק כפרן אלא מצי בתר הכי למיהדר מההוא מימר' קמא לההוא מימרא אחרינא דהא לא איתכחש בנטילת הממון ממש אלא בההוא מידי אחרינא הוא דאיתכחש דהא מחקירת הדבר י"ל מילתא דלא רמיא עלויה לאו אדעתיה ואפשר ליה השתא למימר עברתי בצד עמוד זה אבל לא לויתי ממך כלום אי נמי לויתי ופרעתי:

12 וכן נקוט מילי היכא דהדר האי כללא בידך דהאי לא מקבלינן מנתבע טענתיה בתרייתא לבתר דהדר ביה מקמייתא הני מילי היכא שהדר ביה מקמיית' מחמת דאתו סהדי ואכחישו ליה כדאמרינן לעיל אבל אי הדר ביה מנפשיה כגון דטענתיה מקמייתא דלית בה הודאה לתובע ולא קאמר מילתא דמיתחייב בה ממון וטענתיה בתרייתא נמי לית בה הודאה ואי בעי לא קא הדר ביה מטענתיה קמייתא דהא ליכא סהדי דקא מכחשי ליה לא מטענתיה קמייתא ולא מטענתיה בתרייתא ומקבלינן ליה מיניה דהא אי בעי לא הוה קא הדר ביה מטענתי' קמיית' וכבר ברירנא לה להא מילתא בפרק חזקת הבתים בענין זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי.

13 ר"ש אומר חייב כאן וחייב בפקדון מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון וכו' אשתכח השתא דר"ש ורבי אליעזר תרוייהו מפקדון גמרי לה מיהו רבי אליעזר יליף באואין הלכך לא פרכינן עליה פירכא משום דלא פרכינן בעלמא אלא היכא דילפינן ליה על דרך גזירה שוה אבל היכא דילפינן ליה בהיקשא דקראי כדקא יליף רבי אליעזר הכא מבאואין לא פרכינן עליה ור"ש יליף ליה בג"ש ומשום הכי פרכינן עליה מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע וכו' וכיון דקיימא לן עליה פרכא בהא גזרה שוה דיליה קא הדר יליף לה בהקישא דקראי דליכא למיפרך עליה היינו דקאמר ת"ל תחטא.

14 מחכו עליה במערבא על האי גזירה שוה דר"ש ודייקי השתא מאי חוכא ואתינא לאוקומה אהא דקתני מה לפקדון שלא עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג תאמר בעדות שעשה בה מושבע מפי אחרים כנשבע מפי עצמו והיינו חוכא מדקאמר תאמר בעדות שעשה בה מושבע כנשבע מפי אחרים אלא לאו מפקדון גמר לה וכיון דגמר לה לשבועת העדות נשבע מפי עצמו מפקדון ליגמר נמי נשבע מפי אחרים בפקדון משבועת העדות ומהדרינן מאי חוכא דילמא האי דאית ליה נשבע מפי עצמו בשבועת העדות לאו מפקדון גמר לה אלא בקל וחומר הוא דמייתי לה ולעולם לאו לשבועת העדות גמר מפקדון ולא פקדון גמר מעדות אלא חוכא מזיד כשוגג וכו'.

15 אמר להו רב חנה מאי חוכא היינו טעמא דרבי שמעון דלא מיתחייב מזיד בקרבן שבועת הפקדון משום דמיגמר גמר לה מאשם מעילות דכתיב נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' וגו' מה אשם דהתם בשוגג אף אשם דפקדון נמי בשוגג ומהדרינן והיינו חוכא אדיליף ליה ממעילה לילפת משבועת העדות מה התם מזיד חייב אף פקדון נמי מזיד חייב.

16 מסתברא ממעילה הוה ליה למילף שכן מעילה הכל נהנה בקבוע חומש אשם פירוש בפקדון כתיב ביה מעילה ומעלה מעל בה' ובאשם מעילה כתיב נפש כי תמעול מעל לאפוקי עדות דלא כתיב ביה ומעלה מעל ופקדון ומעילה תרוייהו שוו ביה הכל אנשים ונשים רחוקים וקרובים כשרין ופסולין לאפוקי עדות דכשרים הראוין לעדות הוא דמחייבין קרובים ופסולין ונשים שאינן ראוין לעדות פטורין ופקדון ומעילה בתרוייהו מטיא ליה הנאה דמעילה הא קאכל מקדשי ה' ואיתהני בההוא אכילה ופקדון נמי אתהני בההיא גזלה דגזל ופקדון דכחש לאפוקי כפירת עדו' איתהני מידי בההיא כפירה ופקדון ומעיל' תרוייהו קרבן קבוע אית בהו לאפוקי עדות דקרבן עולה ויורד הוא ופקדון ומעילה תרוייהו אית בהו חומש ופקדון ומעילה תרוייהו אית בהו קרבן אשם לאפוקי עדות דקרבנו חטאת:

17 ואקשינן אדרבא מעדו' הו"ל למילף שכן חטא הדיוט בשבוע' תבעו ואואין פי' בעדו' כתיב ביה נפש כי תחטא ופקדון כתיב ביה נפש כי תחטא לאפוקי מעילה דלא כתיב ביה נפש כי תחטא אלא נפש כי תמעול מעל ואם תאמר והא מעילה נמי כתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה' ההוא כמה דאת אמרת ואכלה מקדשי ה' הואיל ולא הקדים וכתב נפש כי תחטא כמו שהקדים בעדות ובפקדון, ועדות ופקדון תרוייהו הדיוט לאפוקי מעילה שהוא קדש ועדות ופקדון תרוייהו לא מיחייבי בה ההוא קרבן אלא שבועה שנשבע לאפוקי מעיל' דלא אשבועה אלא אאכילה.

18 ועדות ופקדון תרוייהו לא מתחייב בה אלא עד דתבע ליה בעל העדו' ובעל הפקדון לאפוקי מעילה דלית בהו תובע ונתבע ומהדרינן הנך נפישין.

19 אלא מאי חוכא כי אתא רב פפא ורב הונא בריה דרבי יהושע מבי רבא אמרי היינו חוכא מכדי ר"ש גזירה שוה גמיר וכו' פי' דלענין נשבע מפי עצמו בעדות לא ילפת ליה בג"ש מפקדון אלא בק"ו הוא דאייתי לה כדקאמ' לעיל מכל מקום האי דיליף ליה לעדות מפקדון לג"ש לענין תביעת ממון בהדיא רבי שמעון אומר נאמר חייב כאן וחייב בפקדון מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון וכיון דיליף לה לעדות מפקדון לענין תביעת ממון ליליף נמי לפקדון מעדו' לענין מושבע מאחרים ולענין מזיד כשוגג ואמאי קא פריך מה לפקדון שכן לא עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג ואכתי מאי חוכא דילמא כי פריך מקמי דתקום ג"ש לבתר דקמה ג"ש לא פריך כלומר בעידנא דפרכינן עליה דרבי שמעון בהא פירכא אי הוה מודה ליה בהאי ג"ש דיליה ודאי לא הוה פרכינן לי' דכי היכי דילפינן עדות מפקדון בג"ש לענין תביעת ממון הכי נמי ילפינן לפקדון בג"ש מעדות לענין מזיד ומושבע מפי אחרים אלא הא דפרכינן עליה בהאי פרכא למידחייה לההוא ג"ש דיליף לה דפרכינן ליה ומשום הכי קא פרכינן עליה בהאי פירכא דהא מאן דפריך לא קא מודה ליה לר"ש בההוא גזירה שוה דיליה:

20 ויש לפרש פירוש אחר מכדי גזרה שוה גמר שהוא תחטא דקאמר לבסוף ת"ל תחטא תחטא וכיון דגמיר לה להא ג"ש אמאי פריך מעיקרא מה לשבועת עדות שכן עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג תאמר בשבועת הפקדון שלא עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג דמשמע שדבר ידוע הוא דשבועת הפקדון לא עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג ופריך ומאי חוכא דילמא כי פריך הכי מיקמי דליקום האי ג"ש לבתר דקמה לי' ג"ש לא פריך.

21 ודייקינן מכלל דבתר דקאמר ליה לר"ש האי ג"ש דיליה לא קא פריך מזיד כשוגג אלא קא יליף לה לפקדון נמי דמזיד חייב מעדות והא אמר להו רבה מאן תנא זדון שבועת הפקדון לא נתנה לכפרה ר"ש היא אלמא אע"ג דיליף לעדות מג"ש מפקדון לענין תביעת ממון הנה לא יליף לפקדון בגזירה שוה מעדות לענין מזיד.

22 ומהדרינן דילמא מזיד כשוגג פריך דגמר לה ממעילה כלומר לעולם יליף גזירה שוה נמי מעדות כי היכי דיליף לעדות מפקדון לענין תביעת ממון מיהו כי יליף גזירה שוה לפקדון מעדות הני מילי לענין מושבע מפי אחרים דליכא למיגמריה ממעילה אבל מזיד כשוגג כיון דאיכא למגמריה ממעילה ממעילה יליף לה דפטור שכן שוה לו הכל נהנה בקבוע חומש ואשם כדאמרינן לעיל והני מדות נפישי מהנך מידות דשוה בהו הפקדון לעדות כדאמרינן לעיל הנך נפישין:

23 ודייקינן וכיון דקם ליה דמזיד בפקדון פטור דגמר ליה ממעילה לגמור נמי לעדות בג"ש מפקדון דמזיד פטור כי היכי דיליף ליה בגזירה שוה מפקדון לענין תביעת ממון.

24 ומהדרינן להכי כתביה רחמנא לשבועת עדות גבי שבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו דבכלהו כתיב בהו ונעלם והכא לא כתיב ביה ונעלם למימר דבכלהו מזיד פטור מן הקרבן בר משבועת עדות במזיד חייב ומהאי טעמא הוא דלא ילפינן ליה לעדות מפקדון בג"ש בהאי אנפא.