1אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר חמרא הוא וקרי ליה ואכלת.2ודייקינן ודילמא הכא נמי על ידי תערובת ומהדרינן שכר כתיב מידי דמשכר כלומר האי שכר איין קאי והכי קאמר יין שמשכר ואיזו זו שתיה אבל על ידי אניגרון דלא משכר לא אשתעי קרא:3ואקשינן ודילמא דבילה קעילות כלומר ודילמא לעולם אימא לך שכר לאו איין קאי אלא מילתא באנפי נפשיה הוא וא"ת כיון שאמר יין למה הוצרך לומר שכר יש לומר דהאי שכר דבילה קעילות הוא שמשכרת בני אדם כמו שמשכר היין דתניא אכל דבילה קעילות ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב ומשום הכי קאמר רחמנא ואכלת דהא יין על ידי אניגרון הוא ושכר דבילה קעילות היא דתרויהו בני אכילה נינהו אבל שתיה לעולם לאו אכילה היא ומהדרינן גמר שכר שכר מנזיר מה התם יין הוא דאסור אבל דבילה קעילות לא הכא נמי האי שכר איין קאי אבל דבילה קעילות לא וכיון דאיין הוא דקאי ליכא למימר דעל ידי אניגרון הוא דהא לא משכר מידי אבל שתיה ממש הוא וקא קרי ליה ואכלת אלמא שתיה בכלל אכילה היא.4אמר רבא אף אנן נמי תנינא שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת אי אמרת בשלמא שתיה בכלל אכילה אצטריך ליה לתנא לאשמועינן דאע"ג דתרי גווני אכילה היא והוה סליקא אדעתין דמחייב תרתי מכל מקום כיון דשתיה בכלל אכילה היא כאכילה אריכתא דמיא ואינו חייב אלא אחת דהא בהעלמה אחת הוא דאכל ושתה אלא אי אמרת דשתיה לאו בכלל אכילה היא שבועה שלא אוכל ואכל ועשה מלאכה אצטריך לאשמועינן דאינו חייב אלא אחת שהיא אכילה בלבד ואינו חייב כלום אעשית מלאכה פשיטא כיון דאמרת דשתיה לאו בכלל אכילה היא בודאי שעל האכילה הוא שמתחייב ולא על השתיה שהרי לא נשבע אשתיה אמר ליה אביי ואלא מאי שתיה בכלל אכילה היא אימא סיפא שבועה שלא אוכל ולא אשתה ואכל ושתה חייב שתים והא כיון דאמר שלא אוכל איתסר ליה למישתי דהא אמרת דשתיה בכלל אכילה היא וכיון שכן כי הדר בתר הכי ואמר שבועה שלא אשתה אמאי חיילא שבועתיה ומחייב והא מושבע ועומד עליו הוא ואמאי חיילא עליו שבועה אילו אמר לא אשתה יין והדר קאמ' שלא אשתה מי חייב תרתי ואוקימנא דכיון דאמר ושלא אשתה גלי אדעתיה דהך אכילה דקאמר מעיקרא אכילה גרידתא היא אבל לעולם היכא דאמר שלא אוכל ולא אמ' שלא אשתה שתיה בכלל אכילה היא.5אמר רב אשי מתני' דיקא נמי דקתני שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתיה פטור הא אם שתה משקין הראוין לשתיה חייב והא שבועה שלא אוכל קאמר אלא לאו שמע מינה דשתיה בכלל אכילה.6ודחינן דילמא דאמר תרתי כלומר הכי קתני במתני' שלא אוכל ושלא אשתה ואכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתיה פטור הא ראוין חייב משום דהא שלא אוכל ושלא אשתה קאמר אבל אילו אמר שלא אוכל בלחוד אף על גב דשתה משקין הראוין לשתיה נמי פטור משום דשתיה לאו בכלל אכילה היא.7מתני' שבועה שלא אוכל ואכל פת שעורים פת כוסמין אינו חייב אלא אחת פי' דכולהו אכילה אריכתא היא שבועה שלא אוכל פת חטין פת שעורין פת כוסמין ואכל חייב על כל אחת ואחת פי' שכיון שפירש אותן בשבועתו נעשה כל אחד ואחד שבועה בפני עצמה ולחיובי נפשיה אכל חד מינייהו הוא דאיכוון ודייקינן דילמא הא דפרט להו לאו לאחיובי אכל חדא וחדא הוא אלא למפטר מאחרינתא הוא דהא אילו אמר שלא אוכל סתם משמע אכל מילי ומשום הכי קא פריש להו כי היכי דלשתרי בשאר מילי אחרינתא.8ומהדרינן אם כן היה ליה למימר חטין שעורין וכוסמין ולא לימא פת:9ודייקינן אילו הכי הוה אישתבע הוה משמע ואפי' לכוס נמי אסור קא משמ' לן פת כי היכי דלשתרי לכוס.10ומהדרינן אכתי הוה ליה למימר פת של חטים וכן של שעורין וכן של כוסמין דודאי קא פטר נפשיה מאחר וקא פטר נפשיה לכוס פת למה לי שמע מינה לחלק ולמיהוי כל חדא מינייהו שבועה באנפי נפשיה.11שבועה שלא אשתה ושתה משקין הרבה כו' בשלמא התם אמרת מיתר פת והוה ליה לחלק אלא הכא מאי מייתר ודילמא למיפטר נפשיה ממשקין אחרינתא הוא דקאמר יין ושמן ודבש ואוקימנא כגון דקיימי לפניו דהוה ליה למימר שבועה שלא אשתה אלו ומינייהו יין ושמן ודבש למה לי שמע מינה לחלק תנן התם בפרק שבועות הפקדון בהאי מסכתא דף ל"ו ע"ב תן לי חטים ושעורים וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חטים ושעורים וכוסמין חייב על כל אחת ואחת פי' שכיון שפרט אותן נמצאת שבועה על כל אחד ואחד מהן בפני עצמה ואמר רבי יוחנן פרוטה מכולן מצטרפת פי' שאף על פי שפרט אותן ונעשה כל אחד מהן שבועה בפני עצמה אפי' הכי מכי אמר מעיקרא שבועה שאין לך בידי אכלהו הרי נכללו כולן בשבועה אחת והויין להו אחת שאילו אמר שבועה שאין לך בידי חטים שבועה שאין לך בידי שעורי' שבועה שאין לך בידי כוסמין בודאי שכל אחד מהן שבוע' בפני עצמה היא ואין אחד מהן מצטרף לחבירו אבל עכשיו שאמר שבועה שאין לך בידי חטים ושעורים וכוסמין נמצא שזה שאמר מעיקרא שבועה שאין לך בידי אכלהו קאי והויין להו כולהו מוכללין בשבועה אחת וכיון שכן פרוטה מכולן מצטרפת דהא כולהו שבועה אחת היא ואהני האי פרטה דפריט להו בתר הכי וקאמר חטים ושעורים וכוסמין כי היכי דאי איכא בהדי' פרוטה מהאי ופרוטה מהאי דליחייב על כל חדא מינייהו.12פליגי רב אחא ורבינא חד אמר כי מיחייב אכל חדא מינייהו אפרטא הוא דמחייב אבל אההוא כלל קמא דכללינהו לכולהו בשבועה אחת לא מיחייב דכי כללינהו לענין צרופי בלחוד הוא דכללינהו ולא לאחיובי עליה באנפי נפשיה בר מחיובא דפרטא וחד אמר כי אכיל שיעור מכל חד מינייהו מיחייב חדא אכל חד מינייהו דהא פרטינהו ומחייב נמי חד אכולהו משום כללא קמא דכללינהו כולהו בהדדי ועבדינהו שבועה אחת דהויין להו ארבעה חיובי אכולהו חד אכללא ותלתא דפרטא הכא לענין שבועה שלא אוכל פת חטין פת שעורים פת כוסמין דקתני במתני' דחייב על כל אחד ואחד מאי מי אמרינן דמדלא אמר שבועה שלא אוכל פת חטים שבועה שלא אוכל פת שעורים שבועה שלא אוכל פת כוסמין וקאמר שבועה שלא אוכל אכולהו הרי כללינהו כולהו בשבועה אחת ולהכי הוא דאיכוון למיכללינהו בשבועה אחת כי היכי דכי אכיל פחות מכשיעור מכל חד מינייהו מצטרפי כולהו לכשיעור דהא כללינהו כולהו בשבועה אחת והוין להו בחד שבועה הילכך מהני האי כלל' קמא דכי אכיל פחות מכשיעור מכל חד מינייהו מצטרפי אהדדי ומחייב ומהני האי פרטא דפריט להו בתר הכי דכי אכיל כשיעור מכל חד מינייהו מיחייב אכלהו או דילמא לא ומהדרינן הכי השתא בשלמא התם לענין שבועת הפקדון מחייב אכללא ומחייב אפרטא ומסקינן עלה דמעיקרא כלליננו כולהו בחד שבועה ובתר הכי פרטינהו לכל חד וחד מינייהו בשבועה באנפי נפשיה דהא אשתבע והדר אשתבע מיחייב תרתי כדקתני במתני' בהדיא השביע עליו ארבעה וחמשה פעמים והודה חייב על כל אחת ואחת אמר רבי שמעון מה טעם מפני שהוא יכול לחזור ולהודות אלא הכא לענין שבועה שלא אוכל אי ס"ד דכללינהו כוליה מעיקרא בחד שבועה כי הדר פרטינהו בתר הכי אמאי חיילא עליה ההיא שבועה דפרטא כלל והא מושבע ועומד מהר סיני הוא עליה דמעיקר' הוא דכללינהו כלהו בשבועה אחת אלא ודאי מדחזינן דמחייב אכל חד מינייהו דאלמא ההיא שבועה דפרטא חיילא עלייהו מכלל דהאי דקאמר מעיקרא אכלהו שבועה שלא אוכל לאו למכללינהו לכולהו בחדא שבועה קא מכוון כי היכי דלצטרפי אהדדי אלא אשבועה דפרטא הוא דאיכוון אבל אכללא לא איכוון:13מתני' שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתיה פטור דייקינן בגמרא הא גופא קשיא אמרת אכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה פטור אלמא אוכלין שאינן ראוין לאכילה לאו אכילה הוא והדר תני שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים חייב אלמא אוכלין שאינן ראוין לאכילה אכילה היא ומהדרינן הא לא קשיא רישא בסתם סיפא במפרש ואומר שבועה שלא אוכל נבלו' וטרפו' שקצים ורמשים:14ואקשינן מפרש נמי מושבע מהר סיני הוא והיכי חיילא שבועה עליה ופרקינן רב ושמואל דאמרי תרוייהו בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים דמיגו דחיילא שבועה אמותרים חיילא נמי אדברים האסורים. ריש לקיש אמר אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור שאינו מושבע עליו מהר סיני ואליבא דרבנן דאמרי שאם לא פירש חצי שיעור אינו אסור אלא בכשיעור או בסתם ואליבא דר"ע דאמר שמי שנשבע סתם דעתו אפי' על חצי שיעור:
