חדושי הר"י מיגאש על שבועות כ״ד

1 ודייקינן בשלמא לריש לקיש היינו דמשכח' לה בלאו והן פי' עיקר שבועת ביטוי בהאי קרא הוא דכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להטיב להרע היינו לא אוכל להטיב היינו אוכל דהוה ליה לאו והן הילכך אין חייבין לעולם על שבועת ביטוי אלא עד שישבע על לאו והן וחיילא שבועתו והיינו דקא מקשה השתא בשלמא לריש לקיש דמוקים לה בפחות מכשיעור היינו דמשכחת לה בלאו והן שהרי אם נשבע שיאכל חצי שיעור מנבלות וטריפות חיילא שבועתו הואיל ואינו מושבע עליו מהר סיני ואם ישבע שלא יאכל חיילא נמי שבועתו שהרי אינו מושבע עליו מהר סיני אלא לרבי יוחנן דמוקים לה בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים דאשתכח שעל שיעור גמור הוא דנשבע ומשום דכלליה בהדיה דברים המותרין הוא דחיילא שבועתו בשלמא לאו משכחת לה דחיילא שבועתו בכולל להו דברים האסורים עם דברים המותרים אלא הן היכי משכחת לה שישבע שיאכל שיעור גמור מנבלות וטרפות וחיילא שבועתו ואם תאמר בכולל אותן עם דברים המותרים כי אמרינן כולל הני מילי היכא דקא מוסיף איסור אאיסורי' קמא אבל למישרייה לאיסורא קמא לא.

2 ומהדרינן משכחת לה כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור האי מימרא חזינא ליה לחד מרבוותא דקא פריש הכי שאם נשבע שיאכל עפר ונבילה ולא אכל מיגו דחיילא שבועה אעפר חיילא נמי אנבילה והאי פירושא לא דייק.

3 הכא מאי אריא עפר אפילו כלהו מילי נמי דלית להו איסורא כי קא משתבע עלייהו בהדי נבלה נימא מיגו דחיילא שבועה עלייהו חיילא נמי אנבילה ואם כן אמאי אוקמוה בעפר טפי מכל מילי דלית בהו איסור ועוד דכי אמרו איסור כולל הני מילי היכא דמשתבע אדברים אסורים בהדי דברים המותרי' למסרינהו אנפשיה דקא מוסיף בהו איסורא אאיסורא דאית בהו דאי לאו דכללינהו בהדי הני אחרינתא לא הוה חלה שבועה עלייהו דמושבע ועומד מהר סיני הוא וכיון דכללינהו בהדי אחרינתא אמרינן מגו דחיילא שבועה אהנך מותרין חיילא נמי אהנך אחריני בהדייהו באיסור כולל וקיימינן עליה בתרי איסורי אבל היכא דמשתבע אדברים אסורים למישרינהו אנפשיה אע"ג דכללינהו בהדי דברים המותרים לא חיילא שבועה עלייהו כלל דלאו כל כמיניה דקמשתבע למישרי איסורא הילכך האי פירושא לא דייק והכין פירוש' משכחת לה כדרבא דאמר רבא שבועה שאוכל ואכל עפר פטור כלומר אע"ג דלא משכחת לה בהן ממש דהא אי אישתבע שיאכל נבלות וטרפות ואע"ג דכליל להו בהדי דברים המותרים לא חיילא עליה שבועה כלל משכחת לה כדרבא דאמר רבא שבועה שאוכל ואכל עפר פטור דאלמא אע"ג דעפר לאו בר אכילה הוא כשנשבע סתם ואמר שבועה שאוכל אכילת עפר עלתה לו באותה שבועה ונפטר מאותה שבועה וממילא שמעינן שאם נשבע סתם ואמר שבועה שאוכל ואכל נבלות וטרפות אף על גב דלאו ראוין לאכילה אכילתן עולה לו באכילה ונפטר מאותה שבועה וכו'.

4 וכיון שכן הרי אתה מוצא שישבע שיאכל ותחול שבועתו ואפי' נבלות וטריפות שאעפ"י שאי אתה מוצא שישבע בפירוש שיאכל נבלות וטרפות ותחול שבועתו כיון שאם ישבע שיאכל סתם ואכל אחר כך נבלות וטריפות אכילתן עולה לו באכילה ונפטר בה מידי שבועה נמצא כאילו השבועה מעיקרא על כל אכילת דבר היתה ואפי' על נבלות וטרפות דהיינו הן.

5 הדין פירושא דהאי מימרא פירושא דייקא הוא.

6 אמר רב מרי אף אנן נמי תנינא שאכילת דבר שאינו ראוי לאכילה אכילה מיקריא קונם שאין אשתי נהנית לי אם אכלתי היום והוא שאכל נבלות הרי אשתו אסורה אלמא אכילת נבלות אעפ"י שאינן ראוין לאכילה אכילה מיקריא וממילא שמעת דכי היכי דמי שנשבע שלא אכל כלום למפרע והוא אכל נבלות וטרפו' דאכיל' מיקריא מיחייב משום שבועת שקר הכי נמי מי שנשבע שיאכל להבא ואכל טרפות דאכילה מקרי' ועולה לו באכיל' ונפטר מידי שבועה כמו שאמרנו למעלה והיינו דאמר רב מרי אף אנן נמי תנינא ודחינן התם שנשבע שלא אכלתי למפרע דמעידנא דאשתבע אחשבה ושויה אכילה אבל הכא בעידנא דאשתבע אכתי לא אכלינהו לנבלות וטרפות הא לא אחשבינהו לאכילתו אכילה ויש לומר דכי אשתבע שיאכל על אכילת דברים הראוין לאכילה הוא דאשתבע:

7 יש בכאן לשאול לרבא דאמר שבועה שאוכל ואכל עפר פטור דאלמא אכילת דבר שאין ראוי לאכילה אכילה מיקריא אי הכי הא דתנן שבועה שלא אוכל ואכל דברים שאינן ראוין לאכילה פטור ואמאי פטור והא אמרת דאכילת דברים שאינן ראוין לאכיל' אכילה מקריא ותשו' שאני מיפטר משבועה מאחיובי שבועה דאילו לענין מיפטר משבועה כי קא משתבע שיאכל וחזינן ליה בתר הכי דקא אכיל דברים שאינן ראוין לאכילה גלי אדעתיה דלמיפטר משבועה נפשיה הוא דקא מהדר ואכיל להנהו מידי ואגלאי מילתא למפרע דכי אשתבע שיאכל ואפי' על דברים שאינן ראוין לאכילה אכוין אבל לענין אחיובי אשבועה כיון דאשתבע שלא יאכל וקא חזינן ליה בתר הכי דקא אכיל דברים שאינן ראוין לאכילה גלי אדעתיה דהך שבועה דאשתבע דאדברים שהן ראוין לאכילה הוא דאיכוין דמשום הכי קא אכיל להו השתא להני דברים שאינן ראוין לאכילה ולענין לשעבר לא מיבעיא לענין אפטורי משבועה כגון שנשבע שאכל והוא אכל דברים שאינן ראוין לאכילה דפטור משבועתו הוא דהא ודאי אחשבה לאכילתו ושויא אכילה אלא אפי' לענין אחיובי אשבועה נמי כגון דאשתבע שלא אכל והוא אכל דברים שאינן ראוין לאכילה כיון דלשעבר הוא הא ודאי אחשבה לאכילתו והויא לה אכיל' הנהו מידי אכילה ומיחייב אשבועתו והיינו דתנן קונם שאין אשתי נהנית לי אם אכלתי היום והוא שאכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים הרי אשתו אסורה ואוקימנא משום דכיון דלשעבר הוא בעידנא דאשתבע אחשבה לאכילתו אכילה:

8 ודייקינן בשלמא לריש לקיש דמוקים לה למתני' דקתני שבועה שלא או כל ואכל נבלות וטרפות שקצים חייב במפרש חצי שיעור דלא מושבע מהר סיני הוא והיינו דקא פטר רבי שמעון פי' משום דקא סבר חצי שיעור אסור מן התורה והוה ליה מושבע מהר סיני כדתניא ר' שמעון אומר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן בלבד אלא לרבי יוחנן דמוקים לה בכולל דברים האסורים עם דברים המותרים מאי טעמא דר"ש דפטר ומהדרינן ר' שמעון לטעמיה דר' שמעון לית ליה איסור כולל דתניא ר"ש אומר האוכל נבלה ביום הכפורים פטור פי' פטור מחיוב יום הכפורים משום דאין איסור יום הכפורים חל אאיסור נבילה ואילו הוה ליה איסור כולל כי אכיל לה לנבילה ביום הכפורים הוה מחייב ליה נמי משום איסור יום הכפורים דכי היכי דמיחייב משום נבלה משום דמעיקרא אסור הוא בנבלה ומותר בשחוטה חל עליה יום הכפורים מיגו דאיתסר בשחוטה ובכולהו מילי דאכילה איתסר נמי בנבילה.

9 אמר רבא מאי טעמא הא דמאן דאית ליה איסו' כולל מידי דהוה איסור מוסיף מה התם איסור חל על איסור באיסור מוסיף הכא נמי איסור חל על איסור באיסור כולל פי' איסור מוסיף כגון בשר קדש שהו' ראוי לגבו' ואסו' להדיוט הוה ליה נות' מגו דאיתוסף ביה איסור לגבי גבוה איתוסף ביה נמי לגבי הדיוט.

10 ופי' איסור כולל כגון טהור שהוא אסור בחלב ומות' בבשר קדש הוה ליה טמא מיגו דאיתסר בבשר קדש איתסר נמי בחלב והיינו דאמרינן הכא ומאן דפטר באיסור כולל אמר לך איסור מוסיף איתוסף ביה איסורא בחתיכה עצמ' ואיסו' כולל שהוא מחתיכה לחתיכה לא אמרינן.

11 אמר רבא למאן דאית ליה איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים שנמצא שנאסרו עליו תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מגו דחייל' שבועה אענבים שעדין לא היו אסורין עליו חיילא נמי שבועה אתאנים ואעפ"י שכבר היו אסורין עליו משבועה ראשונה.

12 ואמרינן פשיטא ומהדרינן מהו דתימא איסור הבא מאליו הוא דחייל באיסור כולל כגון איסור יום הכפורים שהוא איסור הבא מאליו אבל איסור הבא מעצמו כלו' מה שמביא הוא על עצמו בשבועתו אימא כיון שהיו התאנים אסורין עליו משבועה ראשונה לא חיילא עליה שבועה שניה כלל ואפי' באיסור כולל קמ"ל ע"ב מתיב רבא בריה דרבה יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשים ביום הכפורים פי' האי טמא זר טמא הוא שנמצא חייב חטאת משום אכילת חלב וחטאת משום טמא שאכל את הקדש וחטאת משום נותר וחטאת משום יום הכפורים ואשם מפני שהוא זר ואכל את ההקדש והני ד' חטאות ואשם אחד איכא מנייהו דחייל באיסור מוסיף איסור חלב הוא האיסור הראשון לפי שמשעה שנולד נאסר משום חלב שהוא אסור באכילה ומותר בהנאה הקדשו מגו דאיתוסף ביה בההוא הקדש איסור הנאה איתוסף ביה נמי איסור אכילה משום הקדש ונמצא כשאוכלו שחייב חטאת משום חלב ואשם משום זר שאכל את ההקדש ועד כאן להדיוט הוא דאסור אבל לגבוה שרי הוה ליה נותר מיגו דאיתוסף ביה איסורא לגבי גבוה איתוסף ביה נמי איסורא לגבי הדיוט ונמצ' שמתחייב עליו גם משום נותר ועד כאן זה הזר בחלב הוא דהוה אסיר אבל בבשר קדש כגון פסח ושלמים שרי הוה ליה טמא מיגו דאיתסר בחתיכות טהורות שהוא בשר הקדש איתסר נמי בחלב בכללן והיינו איסור כולל ונמצא שמתחייב עליו גם משום טמא שאכל את הקדש ועד כאן בקדשים הוא דאסיר אבל בחולין שרי חל עליה יום הכפורים מגו דאיתסר בחולין איתסר נמי בהאי חלב בכללן וגם זה איסור כולל נמצא שחייב עליו ארבע חטאו' ואשם אחד חטאת אחד משום חלב הוא העיקר וחטאת דנותר ואשם דזר שאכל את הקדש באיסור מוסיף וחטאת דטמא שאכל את הקדש וחטאת דיום הכפורים באיסו' כולל ועיקר האי מתני' בכריתות דף י"ג ע"ב בפרק אמרו לו אכלת חלב והכין פירושה בגמ' דיליה וקא מותיב מינה השתא רבא בריה דרבה תיובתא עליה דרבא דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מיגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאנים דאלמא אפילו איסור הבא מעצמו חייל באיסור כולל וקאמר מכדי האי תנא לאפושי כמה חטאות אאכילה קא מהדר וכיון שכן אי ס"ד דאפילו איסור שמביא הוא על עצמו חייל נמי באיסור כולל ליתני נמי חטאת חמישית כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב דמגו דחיילה שבועה אתמרים חיילה נמי אחלב.

13 ומהדרינן האי תנא איסו' הבא מאליו קתני אבל איסור שמביא על עצמו לא קתני:

14 ואקשינן והרי הקדש דלאו איסור הבא מאליו הוא שהרי הקדש הוא ואלולי שהקדישו לא הי' אסו' והוה ליה איסו' שמביא על עצמו וקתני:

15 ומהדרינן דהאי הקדש בכור שקדושתו מרחם הוא דהוה ליה איסור הבא מאליו ואי בעית אימא כי קתני מידי דלית ביה שאלה אבל שבועה דאית ליה שאלה דהא אפשר דמיתשיל שבועתיה ופקע איסוריה לא קתני:

16 והרי הקדש דאפשר נמי דמיתשיל עליה ופקע איסורא מניה וקתני ומהדרינן הא אוקימנא בבכור דלא אפשר לאיתשולי עליה דהא קדושה הבאה מאליה היא ואי בעית אימא כי קתני קרבן קבוע אבל שבוע' דקרבן עולה ויורד הוא לא קתני:

17 ואקשינן והא טמא שאכל את הקדש דקרבן עולה ויורד הוא וקתני ומהדרינן אפשר לאוקומה דהאי טמא נשיא הוא ומני רבי אליעזר היא דאמר נשיא טמא שאכל את הקדש מביא קרבן שעיר כמו שמביא על כל עבירות שבתורה דהוה ליה קרבן קבוע.

18 ועיקר מימריה דרבי אליעזר מיפרש במסכת הוריות בסוף פרק שני דף ט' ע"א.

19 רב אשי אמר כי קתני מידי דחאיל כשיעור ולא חייל פחות מכשיעור שבועה דחיילה פחות מכשיעור שהרי אם פירש בשבועתו שלא יאכל ואפי' כל שהוא חיילא שבועתו ומתחייב ואפילו לכל שהוא לא קתני ואקשינן והרי הקדש דחייל איסוריה פחות מכשיעור שהרי אם אכל אפילו פחות מכזית מעל ומהדרינן הא בעינן ש"פ כדתנן הנהנה ש"פ מן ההקדש מעל דאלמא אם נהנה בפחות משוה פרוטה לא מעל.

20 רב אשי מאויריא אמר כי קתני זדונו כרת אבל זדונו לאו כגון שבוע' ביטוי לא קתני ואקשינן והא אשם דזדונו לאו כדגרסינן בפרק אלו הן הנשרפין דף פ"ג הזיד במעילה ר' אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה וקיימא לן הלכה כר' מחבירו ולא מחבריו ומהדרינן חטאות קא אמרינן אשמות לא קאמרינן כלומ' האי דאמרינן דכי קתני זדונו כרת קתני זדונו לאו לא קתני בחטאות הוא דקאמרינן באשמות לא אפילו זדונו לאו נמי קתני: