חדושי הר"י מיגאש על שבועות כ״ז

1 מתני' נשבע לבטל את המצוה ולא בטל פטור כו' תנו רבנן יכול נשבע לבטל את המצוה ולא בטיל יהא חייב קרבן שבועת ביטוי תלמוד לומ' להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות אוציא נשבע לבטל את המצוה ולא בטל שהוא פטור יכול נשבע להרע לאחרים ולא הרע יהא חייב תלמוד לומר להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות אוציא נשבע להרע לאחרים ולא הרע שהוא פטור ומנין לרבות הטבת אחרי' פי' שאעפ"י שמשמע שאינו מתחייב בהרעה ולא קרינא ביה להרע או להטיב מתחייב הוא בהטבה תלמוד לומר או כו'.

2 ודייקינן אהא דקתני מה הרעה רשות אף הטבה רשות ומה הטבה רשות וכו' ומנין דקראי בדבר הרשו' כתיבי כי היכי דתימא מה הטבה רשות ומה הרעה רשות דילמא בדבר מצוה כתיבי.

3 ומהדרינן אקיש הרעה להטבה כו' ואדחי ליה האי פירוקא ואוקימנא דמדאיצטריך קרא למיכתב או לרבויי הטבת אחרים דאלמא הרעת אחרים לא מיחייב עלה מכלל דקראי בדבר הרשות כתיבי ומשום הכי אצטריך קרא לרבויי הטבת אחרים דהא לא מחייב בהרעת אחרים דהא לאו רשות היא אלא אי אמרת קראי אפילו בדבר מצוה כתיבי דאשתכח דאפי' מי שנשבע להרע במצוה ולבטל אותה מתחייב וממילא שמעת שמי שנשבע להרע לאחרים ולהכותם מתחייב ואעפ"י שהוא עובר על לא יוסיף פן יוסיף אמאי איצטריך קרא למיכתב או או לרבויי הטבת אחרים השתא הרעת אחרים איתרבי באו הטבת אחרים לא כל שכן.

4 ואקשינן אהאי מימרא גופא דקתני בברייתא ומנין לרבו' הטבת אחרים תלמוד לומר או להטיב והאי או מבעי ליה לחלק פי' דאי לאו או הוה אמינא דלא מחייב עד דמשתבע עלייהו תרוייהו הניחא לרבי יונתן דאמר לחלק לא צריך אלא לרבי יאשיה מבעי ליה לחלק דתניא ואיש כי יקלל כו'.

5 ומהדרינן אפילו תימא דרבי יאשיה לחלק הכא לא צריך קרא פי' עד כאן לא קאמר רבי יאשיה דבעינן או לחלק אלא היכא דאפשר דעביד להו לתרוייהו כחדא כגון קללת אביו ואמו דאפשר דלאיט להו לתרוייהו כחדא דכיון דאיכא למימר דלא מחייב עד דלאיט להו לתרווייהו כחדא משום הכי קא בעי או לחלק אבל לענין הטבה והרעה דלא אפשר דעביד להו תרוייהו כחדא דהא אם הרעה אין הטבה ואם הטבה אין הרעה וכיון דאשתבע להרע כי קא משתבע בתר הכי להטיב הויא לה שבועת שוא או אי משתבע להטיב כי קא משתבע בתר הכי להרע הויא לה שבועת שוא לחלק לא צריך קרא דהא ליכא למימר דלא מחייב עד דעביד להו תרוייהו וכיון דתריצנא להאי מימרא גופא דקתני במתני' מנין לרבות הטבת אחרים תלמוד לומר או וקם ליה ההוא מימרא דאמרינן אלא מדאצטריך קרא למיכתב או לרבות הטבת אחרים שמע מינה דקראי בדבר הרשות כתיבי קא אתינן השתא לאתויי אנפא אחרינא למשמע מינה דקראי בדבר הרשות כתיבי והיינו דאמרינן אי אמרת בשלמא כלומר ועוד בר מהאי טעמא אי אמרת בשלמא קראי בדבר הרשות כתיבי הוה ליה האי דכתב רחמנא להרע או להטיב דמשמע הרעה והטבה אין מידי אחרינא לא למעוטי דבר מצוה אלא אי אמרת דקראי בדבר מצוה כתיבי וכל שכן דבר הרשות מאי ממעיט כו'.

6 אמר רבי יהודה בן בתירא כו' לאו כהן שהרי יש בידו שישבע לעשותה ויש בידו שישבע שלא לעשותה משכחת בה להרע או להטיב שהוא לאו והן תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן שהרי אם ישבע שלא לעשות מצוה שאין שבועתו חלה עליו כלל וכיון דלא משכחת לה בלאו כהן נמי לא מתחייב דבעינן להרע ולהטיב וליכא אמר רבי יהודה בן בתירא ומה אם הרשות שאינו מושבע עליה פי' ומה אם הרשות שאינו מושבע עליה מהר סיני לעשותו כשנשבע עליו שיעשה אותו הרי הוא חייב עליו מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני לעשותה כשישבע עליה לעשותה אינו דין שיהא חייב עליה אמרו לו לא אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן שהרי יש בידו לעשותה ויש בידו שישבע שלא לעשותה ומשכחת בה להרע או להטיב שהוא לאו והן תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן שהרי אם ישבע שלא לעשות מצוה אין שבועתו חלה כלל וכיון דלא משכחת לה לאו לא מתחייב דבעינן להרע או להטיב וליכא.

7 ודייקינן בגמרא שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי יהודה בן בתירא ומהדרינן ורבי יהודה בן בתירא אמר לך אטו הטבת אחרים לאו אע"ג דליתיה בהרעת אחרי' רחמנא רבייה כדאמרינן לעיל ומנין לרבות הטבת אחרי' תלמוד לומר או להטיב הנה אע"ג דלא משכחת לה בלאו והן דהא אם נשבע שירע לאחרים לא חיילא שבועתו אפילו הכי כשישבע שיטיב לאחרים מתחייב הכא נמי לענין שבועת מצוה אע"ג דלא משכחת לה בלאו והן דהא אם נשבע שלא לעשות מצוה אין שבועתו חלה עליו אפילו הכי כשישבע שיעשה מצוה שבועתו חלה עליו ורבנן התם לענין הטבת אחרים אף על גב דליתיה בהרעת אחרים כדאמרינן לעיל מה הטבה רשות אף הרעה רשות איתיה בלא אטיב לאחרים וכיון דאפשר שישבע שלא ייטיב לאחרי' ותחול שבועתו משום הכי כשישבע נמי שיטיב לאחרים חיילא שבועתו דהא משכחת לה בלאו והן אבל לענין שבועת מצוה שאם ישבע שלא לקיים את המצוה אין שבועתו חלה עליו כלל כשישבע שיעשה מצוה אין שבועתו חלה עליו כלל דהא לא משכחת לה בלאו והן.

8 מתני' שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנ' ואכל אינו חייב אלא אחת פי' לפי שכיון שנשבע עליה שלא יאכל אותה נעשית אסורה עליו והוה ליה כאלו מושבע עליה מהר סיני ולפיכך אינו חייב אלא אחת שהיא השבועה הראשונה אבל על שבועה שניה לא מחייב שאין שבועה חלה על שבועה והא שבועה שניה דאמרן דלא מיחייב עלה לא תימא דמשום שבועת ביטוי הוא דלא מיחייב עלה אבל משו' שבועת שוא מחייב עלה אלא אפי' משו' שבועת שוא נמי לא מיחייב עלה דכי אמרינן דמחייב משו' שבועת שוא הני מילי היכא דאשתבע למישרי איסור' כגון דאמר שבועה שלא אוכל והדר אמר שבועה שאוכל א"נ שאמר שבועה שאוכל והדר אמר שבועה שלא אוכל והוא הדין נמי היכא דאישתבע לבטולי מצוה דהויא ליה שבועתו למיעבד איסורא אבל היכא דאשתבע למיסר נפשיה דבר איסור אי נמי לקיומי דבר מצוה כיון דלאחזוקי ההוא מידי הוא דקא משתבע ולא למיעבר עליה לא מיחייב עליה משום שבועת שוא.

9 ודייקינן בגמרא מה לי למיתנה שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכלנה פירוש ליתני שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל אי נמי שבועה שלא אוכלנה לככר זו שבועה שלא אוכלנה ואמאי אמר ברישא שבועה שלא אוכל והדר אמר שבועה שלא אוכלנה.

10 ומהדרינן הא קמ"ל דטעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שבועה שלא אוכלנה הוא דלא חיילא עליה שבועה שניה משום דמכי אמר שבועה שלא אוכל ככר זו נאסרה עליו כולה ואפי' כזית ממנה ולפיכך כשאמר אחר כך שבועה שלא אוכלנה לא חיילא עליה שבועה כלל דאין שבועה חלה על שבועה אבל אם אמר ברישא שבועה שלא אוכלנה לככר זו והדר אמר בתר הכי שבועה שלא אוכל אותה חיילא שבועה שניה עליה משום דשבועה שלא אוכלנה דקאמר ברישא משמע דלא מחייב עד דאכיל לה כולה אבל אלו אכל מקצתה לא מחייב וכיון דאמר בתר הכי שבועה שלא אוכל אותה משמע ואפי' מקצתה ומשום הכי חיילה שבועה שניה עליה כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו כיון שאכל ממנה כזית חייב שבועה שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה מתני' שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת ודייקינן בגמ' הא תו למה לי כו' פירוש בשלמא שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכלנה דקתני איצטריך לאשמועינן דאין שבועה חלה על שבועה אלא שבועה שלא אוכלנה דקתני תו זימנא אחריתי למה לי ומהדרינן הא קמ"ל דחיובא הוא דליכא מדקתני אינו חייב אלא אחת הא שבועה מיהא איכא למימר תלויה ועומדת היא ואי משכחת רווחא חיילא כדרבא דאמר רבא שאם נשאל על הראשונה חלה שניה תחתיה שאילו לא היתה נקראת שבועה כלל אפילו כי מיתשיל על הראשונה נמי לא חיילה שבועה שניה דהא מעיקרא לא הות להכי קתני אינו חייב אלא אחת לאשמועינן דחיובא הוא דליכא הא שבועה מיהא איכא ושבועה מיקריא ותלויה ועומדת היא דאי משכחת רווחא חיילה:

11 ואם תשאל וכיון דהאי טעמא מדקתני אינו חייב אלא אחת הוא דשמעינן ליה אכתי למה לי למיתנה שלא אוכלנה שלא אוכלנה תרי זימני ליתני שלא אוכל שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת וממילא שמעת חיובא הוא דליכא שבועה מיהו איכא.

12 היינו טעמא דקתני שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה תרי זימני דאי תנא שבועה שלא אוכלנה בלחוד הוה אמינא האי דקתני אינו חייב אלא אחת לאשמועינן דאין שבועה חלה על שבועה ולעולם שבועה מעיקרא ליתא להכי קתני שבועה שלא אוכלנה תרי זימני כי היכי דתשמע ממשנה יתירה דהאי דקתני אינו חייב אלא אחת חיובא הוא דליכא הא שבועה מיהא איכא לימא מסייע ליה מי שנזר שתי נזירות והפריש קרבן ואחר כך נשאל על הראשונה עלתה לו שניה בראשונה אלמא נזירות שניה תלויה ועומדת הואי משכחת רווחא חיילה ומשום הכי כיון דאיתשיל על הראשונה ואיגלאי מילתא דלא הוה מיחייב בה עלתה לו שניה בראשונה הכא נמי שבועה שניה תלויה ועומדת נהי אם איתשיל על הראשונ' חיילה שניה במקומה ומהדרינן הכי השתא התם נזירות מיהא איכא כלומר אע"ג דנדר נזירות ראשונה ליכא למימר דנזירות שניה ליתא כלל אלא נזירות שניה מיהא איתא דהא כי מני לנזירות ראשונה ומשלים ליה בעי למיהדר ומימני לנזירו' שניה וכיון דנזירות הא קא חזינן מיהא דאיתיה ומשום דלא אפשר למימני תרי נזירות בהדי הדדי הוא דלא חיילה שניה אלא עד דמני להו לראשונה ומשלים לה משום הכי הויא תלויה ועומדת אי מתשיל על הראשונה ומשכחת רווחא חיילא אבל לענין שבועות כיון דשבועה דליכא זימנא דחיילא ביה כלל דהא מכי אשתבע שבועה ראשונה איתסר ליה לעול' וקיימ' לן דאין שבוע' חלה על שבועה איכא למימ' דליתא שבועה שניה מעיקרא כלל ולא אמרינן דתלויה ועומדת היא וכיון שכן אפי' כי מיתשיל נמי אראשונה שבועה שניה לא חיילה במקומה כלל דהא בעידנא דאישתבע לה לא הויא שבועה כלל.

13 אמר רבא נשבע על ככר פי' ואחר כך אכלה אם שייר ממנה כזית נשאל עליה פי' וכיון שנשאל עליה פרח ליה איסורא מיניה אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי היכי דמי אי דאמר שבועה שלא אוכל דאשתכח דאפי' כזית מינה נמי דאיכא עליה שם אכילה קא אסר אנפשיה מכזית קמא הוא דעברי לאיסורא וכיון שכן נהי דמהניא ליה ההיא שאלה אשארא אההוא כזית מיהא דאכל קא מחייב קרבן ואי דאמר שלא אוכלנה דאישתכח דלא מיחייב עד דאכיל לה כולה מאי איריא כזית אפי' שייר בה משהו נמי ליתשיל עליה דכיון דמיתשיל אההוא משהו פקע ליה חיובא מיניה דהא על מה דאכיל לא הוה מיחייב עליה כלל אלא עד דאכיל ליה לההוא משהו וכיון דאההוא משהו הא איתשיל עליה אשתכח דליכא חיובא הכא כלל.

14 ומהדרינן אי בעית אימא שלא אוכל ואי בעית אימא שלא אוכלנה אי בעית אימא שלא אוכל דאע"ג דמכי אכליה לכזית קמא הא עברי לאיסור' וחייב ליה בקרבן אפילו הכי כי מיתשיל השתא אשארא מיגו דמהניא שאלה אההוא שארא מהניא נמי אההוא כזית קמא דאכל ופקע ליה חיובא מיניה ואי בעית אימא שלא אוכלנה אע"ג דכמה דלא אכלה כולה אפשר ליה לאיתשולי עליה דהא לא מיחייב להו אלא עד דאכיל לה כולה אפי' הכי אם שייר ממנה כזית חשיב וכי איתשיל עליה פקע ליה איסורא מכולה אבל אפחות מכזית לא חשיב ולא אפשר לאיתשולי עליה כי היכי דליפקע ליה איסורא מכולה נקטינן מכל מקום מהאי מימרא דהיכא דאכליה לככר כוליה לית ליה לאיתשולי עליה כלל דכי קא מהניא שאלה מיקמיה דליעבריה אבל לבתר דעבדיה לאיסורא לא מהניא שאלה דהא היכא דאמר שלא אוכל ואכליה לכזית קמא אי לאו דאיכא שארא דקא מיתשיל עליה לא הוה מהניא שאלה אכזית קמא דאכל:

15 והיכא דאמר נמי שלא אוכלנה אם שייר ממנה כזית הוא דאיתשיל עליה ואי לא לא מיתשיל עליה ועלה הוא דאמרינן מיתיבי מי שנזר שתי נזירות ומנה ראשונה והקריב קרבן ואחר כך נשאל על הראשונה עלתה לו שניה בראשונה אלמא אף על גב דמנה להו ראשונה ואשלים להו כולה אפשר ליה לאיתשולי עליה למפרע הכא נמי אע"ג דאכליה לכוליה ככר ליתשיל עליה למפרע.

16 ומפרקינן הכא במאי עסקינן בשלא כפר כלומר לא הביא עדין כפרתו שכיון שהכפרה מכלל חייבי הנזירות היא הויא לה מכלל הנזירות כאילו לא השלים עדין הנזירות דמי וכיון שכן מיגו דמהניא ההיא שאלה לענין ההיא כפרה שלא יביא אותה מהניא נמי למפרע לענין ימים שמנה אותם לשם נזירות ראשונ' ומשום הכי אי מיתשיל עלה עלתה לו שניה בראשונה:

17 ואם תשאל על זה הפירוק אי הכי לענין שבועה נמי הא מיחייב קרבן עולה ויורד וכיון שכן ליתשיל עלה ואף על פי שכבר אכל את כולה שהרי עדיין לא הביא קרבן לא דמי דאילו התם קרבן מכלל חיוב הנזירות הוא שהרי אפילו כשישמור הנזירות נתקנה קרבן זה חייב הוא להביאו ומשום הכי הוה ליה מכלל הנזירות וכאלו לא השלים עדין הנזירות אבל לענין השבועה קרבן זה אינו מביא אותו אלא כשעובר על שבועתו אבל אם לא עבר על שבועתו אינו חייב להביאו וכיון שכן נמצא שאינו מכלל השבועה ומשום הכי כשעבר על השבועה אינו יכול לישאל עליה ואעפ"י שלא הביא עדין קרבן שהרי הקרבן אינו מכלל השבועה עצמה:

18 ואקשינן והתניא כפר כלומר ואעפ"י שכבר כפר נשאל הוא עדין על הראשונה.

19 ופרקינן בשלא גילח כלומר ואעפ"י שכבר כפר הוא עדין מחוסר תגלחת שער ראשו דמיגו דמהניא ההיא שאלה אתגלחת שער ראשו שלא יהא מחויב לגלח מהניא נמי למפרע לענין שמונה ימים לשם נזירות ראשונה ורבי אליעזר היא דאמ' תגלחת מעכבה ועיקר מימריה דרבי אליעזר במסכת נזיר בפרק ב' דף י"ד ע"ב:

20 ואקשינן והתניא גילח כלומר אעפ"י שגילח נשאל הוא עדין על הראשונה אלמא אע"ג דלא אישתאר מידי דמהניא ביה שאלה להבא מהניא ליה שאלה למפרע הכא נמי לענין שבועה אע"ג דהא אכלה לכולה ככר דליכא מידי דמהניא ביה שאלה להבא ליהני ליה למפרע אמר רב אשי נזירות אשבועה קא רמית מי גרם לנזירות שניה שלא תחול באותן ימים שמנה בתחיל' נזירות ראשונה והשתא דנשאל עליו וכיון שנשאל עכשיו עליה איגלאי מילתא שנזירות ראשונה אינה ושאותן ימים שמנה לנזירות שניה היו וכאילו מתחילה לשם נזירות שניה מנה אותן אבל לענין שבועה שאם ישאל עליה עכשו איעקר הדבר לגמרי בלא שיחול אחר במקומו אין בו יכולת לאחר שאכל את הככר כולו ועשה את האיסור שישאל על השבועה עכשו ויעקור את הדבר כולו מעיקרו למפרע בלא שיחול אחר במקומו.