1בעא מיניה רבא מרב נחמן העלם זה וזה בידו לדברי מי שאינו מחייב על העלם מקדש אלא על העלם טומאה מהו פירוש כגון שהועלם ממנו שהוא טמא וגם הועלם ממנו שזה המקום מקום מקדש הוא מהו מי אמרינן עיקר העלמה זו על העלמת המקדש הוא שהרי אפי' אם נודע לו שהוא טמא לא היה פורש שהרי אינו יודע שזה המקום מקום מקדש הוא וכיון שכן נמצא שהעלמה כולה על המקדש הוא ופטו' או דילמא עיקר העלמה על הטומאה היא שהרי אפילו אם יודע לו שזה המקום מקום מקדש הוא לא היה פורש ממנו שהרי אינו יודע שהוא טמא וכיון שכן נמצ' שהעלמה כולה על הטומאה הוא וחייב.2אמר רב אשי חזינן אי מטומאה קא פריש כלומר אם כשאומרים לו טמא אתה ופורש נמצא שעיקר העלמה בטומאה היתה וחייב ואם כשאומרים לו מקדש הוא זה פירש נמצא שעיקר העלמה על המקדש היא ופטור.3אמר ליה רבינא לרב אשי כלום פריש מטומאה אלא משום מקדש כלומר כיון שאומרין לו טמא אתה ממילא מרגיש שזה המקום מקדש הוא וכאילו אומרים לו שזה המקום מקדש הוא וכן נמי כשאומרין לו שזה המקום מקדש הוא ממילא מרגיש שהוא טמא וכאילו אומרים לו טמא אתה וכיון שכן אפי' כי פירש מהודעתו שהוא טמא אין ללמוד ממנו שהעלמתו על הטומאה היתה וכי פירש מהודעתו שזה המקו' מקום מקדש הוא אין ללמוד ממנו שהעלמתו על המקדש היתה ועדין בעיא דרבא עומדת היא.4תנו רבנן שני שבילים אחד טמא ואחד טהור הלך בראשון ולא נכנס למקדש ואחר כך הלך בשני ונכנס למקדש חייב פירוש שהרי כשנכנס אחר כך למקדש מכל מקום טמא היה הלך בראשון ונכנס לשני ונכנס חייב פירוש על הכניסה השניה שהרי מכל מקום טמא היה בשעת כניסה שניה הלך בראשון ונכנס והזה ושנה וטבל כלומר והזה בשלישי ושנה והזה בשביעי וטבל ואחר כך הלך בשני ונכנס חייב ואף על פי שאין אנו יודעים באיזו כניסה היה טמא אם בראשונה אם בשניה מכל מקום אנו רואין שכבר נכנס אל המקדש כשהוא טמא ור"ש פוטר ור"ש בן יהודה פוטר בכולן ודייקינן האי דקתני פוטר בכולן ואפי' בקמייתא שהוא הלך בראשון ולא נכנס ואח"כ הלך בשני ונכנס ואמאי פוטר בהן והא ממה נפשך בכניסה שניה טמא הוא.5אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שהלך בראשון ובשעת הילוכו בשני שכח שהלך בראשון דהויא לה ידיעה דבתחילה מקצת ידיעה תנא קמא סבר האי ידיעה דבעינן בתחילה ואפילו במקצת ידיעה סגי ליה ורבי שמעון בן יהודה סבר ידיעה מעליתא בעינן אבל מקצת ידיעה אינה ככל ידיעה הלך בראשון ונכנס והזה ושנה וטבל ואחר כך הלך בשני ונכנס חייב ואמאי ספק ידיעה היא פי' האי קושיא על ידיעה דבתחילה היא שהרי כשהלך בראשון ונודע לו שהלך בה ספק ידיעה היא לפי שאפשר שאותו שביל שהלך בה טהור היה וכיון שכן כשנעלם ממנו אחר כך ונכנס אמאי יהא חייב והנה הידיעה שבתחילה ספק ידיעה היא וכך כשהלך בשביל השני ונודע לו שהלך בו ואחר כך נעלם ממנו ונכנס אמאי יהא חייב והא הידיעה דבתחילה ספק ידיעה היא שהרי אפשר שהשביל הראשון הוא היה הטמא וכבר הזה ושנה וטבל ממנו וכיון שכן נמצאת ידיעה זו שנודע לו בתחילה שהלך בזה השביל השני שספק ידיעה הוא ואמאי חייב אמר רבי יוחנן כאן עשו ספק ידיעה כידיעה וריש לקיש אמר הא מני רבי ישמעאל היא דאמר לא בעינן ידיעה בתחילה אבל ידיעה בסוף דהכא ידיעה ודאי היא שהרי ממה נפשך כבר נכנס אל המקדש כשהוא טמא.6ורמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן ורמי דריש לקיש אדריש לקיש דתניא בא לפניו ספק חלב פי' ונעלם ממנו שהוא ספק חלב ואכלו ואחר כך נודע לו שספק חלב היה ועוד בא לפניו ספק חלב ונעלם ממנו שהוא ספק חלב ואכלו ואחר כך נודע לו שהוא ספק חלב ר' אומר כשם שמביא קרבן על אחד ואחד מביא אשם תלוי על אחד וא' כו'.7ואמר רבי שמעון בין לקיש כאן שנה ר' ידיעת ספק מחלקת לחטאות פירוש קסבר ריש לקיש דהא דקתני ר' אומר כשם שמביא קרבן על כל אחד ואחד הכי קאמר כשם שאלו נודע לו לבסוף שזה הספק חלב שאכל שחלב ודאי היה מביא חטאת על כל אחת ואחת שהרי נודע לו בינתיים שאכל ספק חלב והידיעה מחלקת לחטאת ואעפ"י שאותה ידיעה שחלקה בינתיים ספק ידיעה היתה כן בשלא נודע לו לבסוף שהחלב ודאי היה אלא נודע לו שאכל אותו והוא ספק חלב מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד לפי שאותן ידיעות שנודעו לו בינתיים שאכל ספק חלב מחלקות לאשמות.8ורבי יוחנן אמר לעולם אותן ידיעות שנודעו לו בנתים שאכל ספק חלב אינן מחלקות לחטאות ואם יתברר לבסוף שחלב ודאי היה חטאת אחת הוא שמביא על הכל והאי דקתני כשם שמביא קרבן על כל אחד ואחד הכי קאמר כשם שידיעה ודאי בעלמא מחלקת לחטאות כגון שאכל כזית חלב בשוגג ונודע לו שאכלו ואחר כך אכל כזית חלב בשוגג ונודע לו שאכלו מביא חטאות על כל אחד ואחד כך ידיעות ספק מחלקות לאשמות נמצא עכשיו לדברי ריש לקיש אליבא דר' ידיעת ספק מחלקת לחטאות כמו שמחלקת ידיעת ודאי אלמא עשו ספק ידיעה כידיעה ולדברי רבי יוחנן ידיעת ספק אינה מחלקת לחטאות אלמא לא עשו ספק ידיעה כידיעה וכיון שכן קשי' דר"ל אדר"ל וקשי' דר"י אדר"י בשלמא לר"י היינו דקאמר עשו כאן ספק ידיעה כידיעה ודאית כלומר גבי ידיעה דבעינן בתחלה בטומאת מקדש וקדשיו הוא דעשו ספק ידיעה כידיעה משום דלא כתיבה בה ידיעה בהדיא אלא מדרשא הוא דאתיא דכיון דלא כתיבא בה ידיעה אלא מדרשא הוא דאתיא בידיעה דשניא מהעלמה סגי לן אבל לגבי ידיעה דבסוף דכתיב בה או הודע אליו חטאתו ידיעה מעליתא היא בעינן והא ידיעה דבנתים ידיעה דבסוף היא שהרי על חלב שכבר אכל הוא שנודע אלא לר"ש בן לקיש כיון דהא איכא ר' דאית ליה עשו ספק ידיעה כידיעה אמאי אצטריך לאוקמה כר' ישמעאל דאמר לא בעינן ידיעה נוקמא כר' דאמר עשו ספק ידיעה כידיעה ומהדרינן הא קא משמע לן דרבי ישמעאל לא בעי ידיעה בתחילה:9ודייקינן פשיטא מחייב על העלם מקדש אלמא האי ונעלם ממנו תרי זימני לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש הוא דקא דריש ליה ולאו אידיעה בתחילה ומהדרינן מהו דתימא כי לית ליה לר' ישמעאל ידיעה בתחילה מקראי אבל מסברא אית ליה קא משמע לן דלא בעי ידיעה בתחילה כלל לא מקראי ולא מסברא:10סליק פירקא בס"ד11פרק שלישי12מתני' שבועות שתים שהן ארבע שבועה שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי וכו' ודייקינן בגמרא למימרא דשאוכל דאכילנא משמע ורמינהו שבועה לא אוכל לך שבועה שאוכל לך לא שבועה שאוכל לך אסור פי' אלמא שבועה שאוכל לך כמאן דאמר שבועה עלי אם אוכל לך הוא משמע לא אוכל אמר אביי לעולם שאוכל דאכילנא משמע ומתני' דהתם דשמעת מינה דשאוכל לא אוכל משמע במסרבין בו לאכול הוא וקאמר לא אכילנא דכי קא משתבע בתר הכי וקאמר שבועה שאוכל לא אוכל הוא דקאמר והכי קאמר שבועה עלי אם אוכל רב אשי אמר תני התם שבועה שאי אוכל ודייקינן אי הכי מאי למימרא ומהדרינן מהו דתימא זה שנשבע ואמר שבועה שאי אוכל שאוכל הוא שנתכוון לומר ולישניה הוא דעקים ליה ואמר שבועה שאי אוכל שאוכל הוא שנתכוון כמו שאנו רואין כמה אנשים שמתחילין הדיבור ומתעכב הדיבור בלשונם ונמצאו שונים בתחילת הדיבור כמה פעמים ואחר כך משלימין אותו קמ"ל.
