חדושי הר"י מיגאש על שבועות י״ח

1 אמר רבא תרווייהו תנינהו כניסה תנינא דמחייב עליה פרישה תנינא דמחייב עלה הכא דקתני פירש מיד חייב אלמא דחייב אפרישה והתם קתני במסכת נידה דף י"ד נמצא על שלו כלומר ששימש ופירש ונתקנח ונמצא דם אסודר שלו שנתקנח בו טמאים וחייבין בקרבן שהרי ודאי שהדם בשעת הבעילה היה מאי לאו בסמוך לוסתה והאי דמביא קרבן על הכניסה הוא דעל הפרישה לא מחייב כלל משום דאנוס שהרי לא הרגיש בדבר אלא לאחר שפירש אלמא כמו שחייבין על הפרישה היכא דהרגיש מקמי דלפרוש כן חייבין על הכניסה סמוך לוסתה. אמר ליה רב אדא בר מתנה לרבא ואימא אידי ואידי אפרישה וכגון שהרגיש בדבר מקמי דלפרוש אבל אכניסה סמוך לוסתה לעולם פטור הוא מקרבן וכי תימא תרתי למה לי כלומר כיון דקתני הכא פירש מיד חייב דאלמא מחייב אפרישה למה לי' למיתנה תו נמצא על שלו איידי דבעא למיתנה על שלה לחלק בין נמצא אותיום לנמצא אחר זמן תנא נמי נמצא על שלו ולעולם בין נמצא על שלו בין נמצא על שלה אותיום החיוב על הפרישה הוא וכגון שהרגיש בדבר קודם שיפרוש אבל על הכניסה סמוך לוסתה לעולם לא מחייב כלל:

2 אמר ליה רבינא ומי מצית מוקמת לה לההיא בשלו בסמוך לוסתה ואפרישה וכגון שהרגיש בדבר קודם שיפרוש והא נמצא קתני ונמצא בתר הכי משמע אמר ליה ציית מאי דקאמר לך רבך פי' רבינא עצמו שאמר לו לרב אדא בר מתנה ציית מאי קאמר לך רבך כלומר אלא ציית מאי דקאמר לך רבך שזה החיוב על הכניסה הוא אמר ליה והיכי אצית דתנינא זו היא מצות עשה שבנדה ואם איתא דמחייב על הכניסה ועל הפרישה מצות עשה ולא תעשה היא עשה דפרישה שאומרי' לו שהה כדבעינן לומר קמן אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי פירש מיד חייב מניין דאמר קרא ותהי נידתה עליו ולא תעשה שאומרין לו אל תקרב עם אשתך סמוך לוסתה ואמר ליה תני זו היא מצוה עשה ולא תעשה שבנידה:

3 והאי לא תעשה דאמרן הכא לא תעשה דכניסה הוא דקאי בר מלא תעשה דפרישה דהא קיימא לן דהפרישה נמי אית בה לא תעשה כדקתני בהדיא במתני' דהוריות אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנידה ואמרינן נמי לקמן בענין המשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי פירש מיד חייב אשכחן עשה לא תעשה מנא לן אמר רב פפא לא תקרב לא תפרוש הוא דשמעת מינה דבפרישה אית בה נמי לא תעשה וממילא שמעת דהא דאמרינן הכא ואם איתא מצות עשה ולא תעשה הוא דלא תעשה אכניסה הוא דקאי בר מלא תעשה דאיכא בפרישה בהדי עשה. אמר מר פירש מיד חייב וכו' ואלא היכי עבד אמר רב הונא נועץ צפורניו בקרקע עד שימות הגיד אמר רבא זאת אומרת המשמש מת בעריו' פטור הוא דהא הכא כי שהא ולא פירש מיד עד שימות פטור הוא דאי ס"ד חייב הכא היינו טעמא דפטור משום דאונס הוא שהרי היתה טהורה קודם שנזקק לה להשתמש ובתוך התשמיש הוא שנטמאת אי אנוס הוא כי פירש מיד נמי ליפטר:

4 אמר ליה אביי לעולם אימא לך המשמש מת בעריות חייב והכא היינו טעמא דפטר משום דאנוס הוא ודקא אמרת כי פירש מיד נמי נפטר היה לו לפרוש בהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה.

5 אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי אם כן מצינו ארוכה וקצרה בנידה דהא אמרת כשפירש בהנאה מרובה חייב וכשפירש בהנאה מועטת פטור כלומר אי אמרת בשלמא משמש מת בעריות פטור מכלום דאלמא לאו תשמיש הוא וליכא הנאה כלל שפיר אלא אי אמרת דאיכא הנאה ותשמיש מיקרי מיהו כיון דאנוס הוא מוטב לפרוש מת שהוא בהנא' מועטת ולא סגי בלאו הכי ולא יפרוש בהנאה מרובה דומיא דמי שנטמא בעזרה שאף על פי שיוצא בקצרה מכל מקום הרי מטמא הוא את המקדש אלא מוטב שיצא בקצרה ויטמא מעט דלא סגי בלאו הכי ואל יצא בארוכה אם כן מצינו ארוכה וקצרה בידה ואנן במקדש הוא דתנן קצרה וארוכה אבל בנידה לא תנן.

6 ומהדרינן לעולם איכא ארוכה וקצרה בנידה והיינו טעמא דלא תני לה בנידה כדתני לה במקדש משום דלא דמי ארוכה דהכי לארוכ' דהתם וקצרה דהכא לקצרה דהתם דאילו התם בשוהא ואינו יוצא לאלתר א"נ בשמהלך בארוכה דהיינו טעמא דשוהא הוא שחייב וכשממהר לצאת בקצרה פטור ואילו הכא בשוהא ואינו יוצא לאלתר הוא שפטור וכשממהר לצאת חייב:

7 מתקיף לה רב הונא בריה דרב נתן ומי אמר אביי דהאי דקתני במתני' פירש מיד חייב הא אם לא פירש אלא לאחר שמת האבר פטור משום דאנוס הוא אבל מי שלא היה אנוס ושמש מת בעריות חייב דאלמא מתני' שלא בסמוך לוסתה הוא דהוה ליה אנוס והא אביי הוא דאמר לעיל דחייב שתים חדא אכניסה וחדא אפרישה ואי בשלא סמוך לוסתה הוא דהוה ליה אנוס אמאי מחייב אכניסה ומהדרינן כי איתמר דאביי שהוא חייב שתים חדא אכניסה וחדא אפרישה לאו אמתניתן קאי אלא בעלמא קאי כלומר מי ששימש עם הטהורה בסמוך לוסתה חייב שתים חדא אכניסה דהא סמוך לוסתה הוא וחדא אפרישה בין פירש מיד בין לא פירש מיד דהא לאו אנוס הוא כי היכי דליהוי פטור היכא דשהא ולא פירש מיד אבל מתני' דקתני בהדיא פירש מיד חייב דשמעת מינה דאם לא פירש מיד אלא לאחר שמת האבר פטור ליכא לאוקמה בסמוך לוסתה אלא בשלא סמוך לוסתה הוא דהוה ליה אנוס משום הכי כי שהי ולא פירש מיד אלא לאחר שימות האבר פטור וכיון דשלא בסמוך לוסתה הוה אפרישה הוא דחייב אבל אכניסה פטור דהא אנוס הוא:

8 הדין פירושא דשמעתא ואיכא מרבותא דפרישי הכי כי אתמר דאביי בעלמא איתמר כגון דסבר שהיא אשתו ובא עליה ונמצאת אחותו על זה אמר אביי אע"ג דאנוס הוא אין לפרוש בהנאה מרובה אלא עד שימות האבר כדי שתהא הנאה מועטת ואהאי פירושא קשיא לן חדא דהא מוקם לה דאמרינן אתמר דאביי בעלמא איתמר אהאי דקאמר שאני הכא דאנוס הוא והא ליכא למימר הכי דהא דקאמר שאני הכא דאנוס הוא בודאי אמתני' הוא דקאי כלו' היכא דקתני במתני' פירש פירש מיד חייב דשמעת מינה דהא אם לא פירש מיד פטור שאני הכא דאנוס הוא וכיון שכן היכי מצי לאוקמה דהא אמרינן כי אתמר דאביי בעלמא אתמר הוא והאי מימרא הוא והא האי מימרא הוא בודאי אמתני' הוא דקאי ועוד דלהאי פירושא אשתכח דההוא מימרא קמא דקאמר אביי דחייב שתים אמתני' הוא דמוקים לה דהוי' לה מתני' בסמוך לוסתה ומשום הכי חייב שתים חדא אכניסה וחדא אפריש' וכיון דמתני' בסמוך לוסתה היא אמאי קתני בה פירש מיד חייב דשמעת מינה הא אם לא פירש אלא לאחר שמת האבר פטור והא איהו דקאמר שהמשמש מת בעריות היכא דלא אניס חייב והכא כיון דמוקמת לה בסמוך לוסתה הא לאו אנוס הוא הילכך האי פירושא לא סליק ופירושא דפירשתי פירושא נהירא וברירא הוא ודייק טפי.

9 בעא מיניה רבי יונתן בר יוסי בן לקוניא מר' שמואל בר יוסי בן לקוניא אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד מנ"ל דחייב אמר חזקיה דאמר קרא ותהי נידתה עליו נדתה תהא עליו כלומר כשאומרת לו נטמאתי ושהא כמות שהוא נמצאת נידתה שוהא עליו אשכחן עשה לא תעשה מנין אמר רב פפא לא תקרב לא תפרוש הוא שנאמר האומרי' קרב אליך לא תגע בי כי קדשתיך כלומר זה שאמר הכתוב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב הכי לא תקרב אליך שנמצ' פירושו ואל אשה כשתבא אליה כשהיא טהורה ותאמר לך אחר כך שהיא טמאה לא תקרב אליך ותפרוש ממנה לאלתר אלא שהה עד שימות האבר ואחר כך תקרב אתה לעצמך ותפרוש ממנה. מתני' ר"א אומר השרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ הוא חייב ואינו חייב על העלם טומאה פי' אהאי קרא קאי דכתיב או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו ר"ע אומר ונעלם ממנו והוא טמא ואשם על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש ורבי ישמעאל אומר ונעלם ממנו שני פעמים לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש. ודייקינן בגמר' מאי בינייהו פי' בין ר"א ובין ר' עקיבא מכדי תרוייהו אהעלם טומאה הוא דמחייב ולא אהעלם מקדש וכיון שכן מאי בינייהו אמר חזקיה שרץ ונבילה איכא בינייהו דר"א סבר בעינן עד דידע בתחילה ובסוף אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי ונעלם בינתיים והיינו דקאמר שרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ הוא חייב וכיון דבהעלמה כי העלם לו שנטמא בשרץ ואע"פ שיודע שהוא טמא ונעלם ממנו קרינא ביה ממילא שמע' דידיעה דבעינן בתחילה ובסוף בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי ור"ע דאמר ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה הוא חייב מכלל דלא בעי עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי דמ"ד בהעלמה העלמת הטומאה כולה בעינן מכלל דבידיעה דתחילה וסוף סגי ליה בידיעת הטומאה אף על גב דלא ידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי. וכן אמר עולא שרץ ונבילה א"ב דעולא רמי דרבי אליעזר אדר"א ומשני ומי אמר רבי אליעזר בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי ורמינהו אמר ר"א מה נפשך חלב אכל חייב נותר אכל חייב וכו' אמר לו רבי יהושע הרי הוא אומר אשר חטא בה עד דידע במה חטא והנה רבי אליעזר לא בעי עד שידע במה חטא ומשני עולא התם אשר חטא בה אמר רחמנא חטא כל דהוא הכא מכדי כתיב כל דבר טמא או בנבלת שרץ טמא דכתב רחמנא תו למה לי אלא לומר לך דבעינן דידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה ור' עקיבא איידי דכתב רחמנא בהמה וחיה לכדר' כדגרסינן בפ"ק ר' אומר אקרא אני חיה בהמה למה נאמרה נאמר כאן בהמה טמאה ונאמר להלן בהמה טמאה מה להלן בטומאת מקדש וקדשיו אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו כתב נמי או בנבלת שרץ טמא ורבי אליעזר האי בה דכתב רחמנא דמשמע עד דידע במה חטא מה עביד ליה ומהדרינן פרט למתעסק בעלמא כגון שהיה מתעסק בעלמא ולא נתכוון למעשה בעולם למעשה היתר ולא למעשה איסור ועלה בידו מעשה איסור כגון שנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר שלא נתכוון לחתיכה כלל להכי כתב רחמנא בה כלומר עד שיתכוין למעשה כגון שנתכוון לחתוך את התלוש שהוא מעשה היתר וחתך את המחובר שהוא מעשה איסור אבל שהיה מתעסק בעלמא ולא נתכוון למעשה בעולם לא למעשה היתר ולא למעשה איסור ועלה בידו מעשה איסור פטור הוא ורבי יוחנן אמר משמעות דורשי איכא בינייהו כלומר בין לרבי אליעזר בין לרבי עקיבא לא בעינן דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה אלא מכי ידע דטמא הוא סגי ליה ומשמעות דורשים בעלמא הוא דאיכא בינייהו מר משמע ליה האי סברא משרץ ונעלם ממנו ומר משמע ליה האי סברא מונעלם והוא טמא וכן אמר רב ששת משמעות דורשין איכא בינייהו דרב ששת מחליף דרבי אליעזר לר"ע ודר"ע לר"א אלמא ליכא בינייהו פלוגתא לענין הדין כלל אלא משמעות דורשים בעלמא הוא דאיכא בינייהו ומשום הכי לא דייק מאן מינייהו אמר הכי ומאן מינייהו אמר הכי.