רשב"ם על בבא בתרא פ״א

1 כסיתא - אילן שגדל בים ויקר הרבה וקורין קוריי"ל:

2 ערי - אילן שגדילין בו בייש וקורין לדיי"ר:

3 ודולבי - קיישטניי"ר:

4 מתני' הקונה שני אילנות - סתמא לא קנה קרקע סביביו כלל ואפי' מקום האילן והרי הוא כמי שקנאן לפירותיו שכשייבש יעקרנו וילך:

5 קנה קרקע - דחשבי להו שדה האילן:

6 הגדילו - הרחיבו הענפים הרבה:

7 לא ישפה - לא יקצוץ אותן בעל הקרקע אע"פ שהצל רע לבית השלחין דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות שהרי שעבד לו שדהו לצורך האילנות כל צרכן שעל מנת כן לקחן:

8 גזע - בגמרא מפרש:

9 שלו - של בעל האילן דמגוף אילנות קאתי:

10 של בעל הקרקע - דכיון דמתחת לקרקע יוצא מקרקעו גדל:

11 אם מתו - יבשו:

12 אין לו קרקע - ליטע אילן אחר במקומן:

13 קנה קרקע - דחשיבי שדה האילן ובגמ' מפרש כמה יש לו קרקע והיאך נטועים דמצטרפי:

14 הגדילו - חוץ לקרקע שלהן:

15 ישפה - המוכר דכיון דאין נטועין בשל מוכר כי אם בקרקע של לוקח והמוכר לא שעבד לו קרקע שלו אינו מניחן ליכנס בשלו מאחר שמזיקין לו:

16 גמ' תנן התם - במסכת בכורים:

17 ואינו קורא - לפי שלא קנה קרקע ולא קרינא ביה פרי האדמה אשר נתתה לי דברים כ״ו:י׳ ולקמיה פריך א"כ למה מביא:

18 מביא וקורא - ור"מ לטעמיה דס"ל קנה קרקע אבל באילן אחד מודה:

19 מחייב - להביא בכורים בלוקח פירות שבאילן ואותה שביכרה תחלה קושר בה גמי לידע שמבכרת היא והאי דקתני הקונה שני אילנות משום רבנן נקט להו דאילו רבי מאיר אפי' באילן אחד שאין לו קרקע מביא וקורא:

20 משנה יתירא - הך דבכורים:

21 אלא ש"מ מחייב היה ר"מ כו' - והכי קאמר אפי' אם כדבריכם כן הוא דשני אילנות אין להן קרקע אפי' הכי מביא וקורא דלא חיישינן לקרקע גבי מקרא בכורים:

22 והכתיב אשר תביא מארצך - אבל לוקח פירות לא מביא ולא קורא:

23 והכתיב אדמתך - ראשית בכורי אדמתך תביא:

24 למעוטי אדמת עכו"ם - שאם יש לו לעכו"ם קרקע בארץ ישראל ולקח ממנו פירות אין מביא מהן בכורים ונראה בעיני דהכי גרסינן והכתיב אדמתך אדמתך שני פעמים כתיב ראשית בכורי אדמתך בספר ואלה שמות בואלה המשפטים ובכי תשא וקמשני חד למעוטי אדמת עכו"ם וחד למעוטי אדמת גר שהרי הגר עצמו מן המביאין ולא קורין הוא כדתנן במסכת בכורים פ"א מ"ד שאין יכול לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו ואתא האי קרא למעוטי דהקונה מפירות קרקע שלו לא מביא ולא קורא:

25 תיובתא - וכל הנך קראי דלעיל מידרשי בספרי ובמסכת בכורים בפרק קמא:

26 מאי טעמא דר"מ באילן אחד - כיון דאינו קורא משום דכתיב אשר תביא מארצך למה מביא הא מהבאה נמי ממעט ליה קרא:

27 מספקא להו - אי קנה קרקע מן הדין או לא והאי דאמרי לא קנה קרקע היינו משום דיד המוכר על העליונה דמספיקא לא מפקינן מיניה:

28 דלמא לאו בכורים נינהו - דשמא לא קנה קרקע וקמעייל חולין לעזרה ודרשינן ובסיפרי כי ירחק ממך המקום וזבחת דברים יב בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום חולין שלך והוא הדין לכל הבאת חולין בעזרה שאסור אי נמי מדרבנן דלמא איכא דחזי ליה דנוהג בהן מנהג חולין כדינן וסבור קדשים הן הואיל ואייתינהו בעזרה ואתי לזלזולי בקדשים:

29 דמקדיש להו - על התנאי אי הוו ביכורים שפיר ואי לאו ליקדשו לקנות בהן קרבן:

30 הא בעי מיכלינהו - לכהן ושמא קדושת דמים יש בהן ונהנה מן ההקדש ומעל:

31 ומשני דפריק להו - אחר שהניחם לפני המזבח והניף:

32 וקא מפקע להו מתרומה כו' - ונמצא אוכל טבלים אבל בכורים הרי הן כתרומה דכתיב דברים יב תרומת ידך אלו הבכורים וכל שדהו יכול לעשות בכורים כדתנן במסכת בכורים פ"ב מ"ד ומשני דמפריש:

33 למאן יהיב ליה - ואין לנו לעשות תקנה לגזול את הלוים:

34 מעשר שני נמי - אם שנה ראשונה או שניה של שמיטה הוא דיהיב ליה לכהן דאיהו לא מצי אכיל ליה דלמא בכורים נינהו:

35 מעשר עני נמי - אם שנת שלש היא:

36 מעשר ראשון לכהן - ולא ללוי כדמפרש בכתובות בפרק האשה שנתארמלה ומוקי לה לבתר דקנסינהו עזרא ומשמע ליה לר' אלעזר בן עזריה לוים דקרא אף כהנים במשמע דבעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים:

37 ובעי קרייה - והיאך יאכל מהם בלא קרייה:

38 לא מעכבת - כדאמרינן בפ' בתרא דמסכת מכות:

39 כל הראוי לבילה - במנחות בפרק המנחות תנן מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד ואם אמר הרי עלי ששים ואחד מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד ומפרשינן טעמא בגמ' משום דששים נבללין ביחד יפה בלוג שמן אבל ששים ואחד אי אפשר להבלל ופרכינן וכי לא בלל נמי מאי הוי והתנן אם לא בלל כשר ומשני א"ר זירא כל הראוי לבילה כגון ששים עשרון אם לא בלל כשר אבל ששים ואחד שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו כלומר מה שאי אפשר להבלל מעכבת בו דכיון דכתיב ויצק עליה שמן וצוה לבלול דכתיב בלולה ש"מ שצוה הקב"ה להביא מנחה שיכול לקיים בהן מצות בלילה וכשהוא מביא ששים ואחד מנחה כזו לא צוה להביא והרי הוא כמביא מנחה מן הקטניות דאינה כלום שכל דבר שצוה הקב"ה להביא יש עיכוב בעיקר הבאתו להביא באותו ענין שצוה הכתוב ולא בענין אחר אבל מצות האמורות באותה מצוה כגון תנופה בקרבן בלילה במנחה יש שמעכבין אם גילה הכתוב לשנות עליו ולעכב ויש שאין מעכבין וגבי בכורים נמי דחזו לקרייה בעינן ואע"ג דאיכא מביאי בכורים שמביאין ולא קורין במסכת בכורים פ"א מ"ד ה"מ כגון גר דמעיקרא כי מייתי ע"מ שלא לקרות מייתי להו וכגון מהחג ועד חנוכה דמביא ואינו קורא כדנפקא לן מקראי בסיפרי אבל הנך בכורים דמייתי להו מספיקא שמא טעונין קרייה מן התורה דשמא קנה קרקע והלכך חזו לקרייה בעינן:

40 בצרן ושיגרן ביד שליח - או שמת שליח בדרך שהשליח עצמו בצרן ומת בחצי הדרך ומינה שליח אחר תחתיו עד לירושלים או שהביאוהו הבעלים עצמן משם ואילך:

41 מביא ואינו קורא - אין הבעלים קורין כדמפרש טעמא:

42 ולקחת והבאת - דכתיב ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא והאי ולקחת קרא יתירא הוא דמצי למיכתב והבאת מארצך ודרשינן ביה מי שלוקח דהיינו בוצר הוא מביא דבעינן הבצירה והבאה כולה עד לירושלים באדם אחד הלכך היכא דבצרן איהו והשליח הביאן לא הויא לקיחה והבאה באחד אלא בשנים וכן היכא דמית בדרך לא הויא לקיחה וגמר הבאה באחד אבל היכא דבצרן שליח והביאן לירושלים אז קורין הבעלים דשלוחו של אדם כמותו ויכול לקרות הנה הבאתי וגו' ומיהו שליח עצמו לא בר קרייה הוא כדתנן במס' בכורים שאין יכול לומר אשר נתתה לי ה' וה"נ בצרן ושלחן ע"י שליח דפטר להו מקרייה והא ליכא למיפרך דמהבאה נמי יפטר שהרי בקרקע קדשו כדתנן במס' בכורים: