רשב"ם על בבא בתרא ס״ז

1 עישור נכסי - שהבת נוטלת בנכסי אביה בשביל פרנסת הבעל להינשא בו וקיי"ל בכתובות דף סח. לפרנסה שמין באב והיכא דאין יודעין דעתו נוטלת עישור נכסים וממקרקעי ולא ממטלטלי כדאמר בכתובות:

2 אפי' מאצטרובלי - כר"א דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ופירש רבינו חננאל וקיי"ל הכי דהא לית מאן דפליג עלה ולדברי הכל פרנסה דהיא עישור נכסי ממקרקעי ולא ממטלטלי היא ואפילו בזמן הזה דהא בהדיא פסק רבא בפרק מציאת האשה הלכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי בין לכתובה בין למזוני בין לפרנסה ואף על גב דרבותינו הגאונים תקנו לגבות כתובה אפי' ממטלטלי גובים גם מזוני אפי' ממטלטלי דהא קיי"ל כתובות דף נד: תנאי כתובה ככתובה דמי הני מילי בכתובה ומזוני אבל הפרנסה אינה מתנאי כתובה הלכך במקומה עומדת וממקרקעי גביא ולא ממטלטלי:

3 אגבה מאצטרובלי - דאינון מטלטלי קבועין בקרקע שמעינן מינה דסוגיא דשמעתא כר"א סלקא דסבר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע כן פי' ר' חננאל והכי פסק' אליבא דהלכתא וכן עיקר:

4 מעמלא דבתי - משכירות הבתים דכמקרקעי חשיב ליה דשכר מקרקעי חשיב מקרקעי:

5 מתני' המוכר את החצר - סתם מכר בתים הפתוחים לחצר ובורות שיחין ומערות שבתוך הבית אע"ג דהמוכר את הבית לא מכר בורות שיחין ומערות לגבי חצר מיהא בטלים ונמכרין בכלל חצר:

6 אבל לא את המטלטלין - תשמישי הבית שאינן קבועין כל כך הנך דאמרן לעיל דאינן מכורין בכלל בית וכ"ש שאר מטלטלין שאינן בכלל תשמישי בית:

7 הרי כולן מכורין - המטלטלין תשמישי בית כולן דאיקרו מטלטלי כדאמרי' לקמן במי שמת בבא בתרא דף קנ. מאני תשמישתיה איקרו מטלטלי ולא חיטי ושערי:

8 בין כך ובין כך - בין שאמר לו כל מה שבתוכה בין לא אמר:

9 לא את המרחץ - דאינו בכלל חצר:

10 אלא אוירה - אבל בתים ובורות לא מכר כלל ודמים ומודיעים ליכא למימר דאין אונאה לקרקעות:

11 גמ' החיצונים - הפתוחין לחצר:

12 חולסאות - פר"ח קרקע שעפרו חול שמוציאין ממנו זכוכית ובפ"ק דשבת דף טו: אמרינן בזכוכית שתחלת ברייתו מן החול והלכך מקום חשוב בפני עצמו:

13 חנויות הפתוחות לתוכה - שאין מוכרין אלא לבני חצר זו:

14 שאין פתוחות לתוכה - אלא לרשות הרבים:

15 מילוסא - אוירא:

16 והתני ר' חייא - דפתוחות לכאן ולכאן אין נמכרות עמה:

17 הא - דר' חייא דרוב תשמישייהו לבר פתח של צד החוץ פתוח יותר להשתמש בו מפתח הפנימי:

18 אמר רבא כל היכא דא"ל דירתא - שאמר לו מוכר ללוקח דירה זו אני מוכר לך ובלשון זה מכר לו את החצר שלא אמר חצר זו אני מוכר לך אלא מדור זה דכולי עלמא לא פליגי דבתים משמע דבחצר אין דרין אלא בבתים והלכך הכא מודי ר"א דחצר ובתים מכר לו שהכל ביחד קרוי דירה:

19 כי פליגי דא"ל דרתא - חצר מתרגמינן דרתא:

20 ר"א סבר תרביצא משמע - אויר משמע כאילו אמר לו חצר זו אני מוכר דאויר לבד קרוי חצר:

21 ורבנן סברי בתי משמע - דדרתא ודירתא אחת הם שניהם לשון דירה הם ולהך לישנא קמא דרבא משמע דהיכא דא"ל חצר זו אני מוכר לך הכל מודין דלא מכר אלא אוירה של חצר ומתני' הכי קתני המוכר חצר באותו לשון שרגילין לקרותו דהיינו דרתא מכר את הבתים כו' ר"א אומר המוכר את החצר אפי' בלשון דרתא לא מכר אלא אוירה של חצר:

22 הכי גרסינן - איכא דאמרי אמר רבא כל היכא דא"ל דרתא כולי עלמא לא פליגי דבתי משמע דגם הוא לשון דירה דעל שם דירה נקראת החצר דרתא:

23 הכי גרסינן כי פליגי דא"ל חצר - כדקתני מתני' המוכר את החצר מר סבר חצר אוירא משמע:

24 ומר סבר כחצר המשכן - חכמים סברי חצר כחצר המשכן כדכתיב אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים שמות כ״ז:י״ח ובכלל אלו ק' אמה קדש הקדשים ואהל מועד שהם כמו בתים וקראן הכתוב חצר מכאן שהבתים נמכרין בכלל חצר כן פר"ח ועיקר ומסתברא כהאי לישנא בתרא דבדאמר ליה חצר פליגי דהכי תנן מתני' והלכך לא שנא א"ל דירתא ולא שנא א"ל דרתא ולא שנא א"ל חצר מכר את הבתים:

25 מצולה - קרקעית הנהר שמוציאין בו כסף וזהב כן פירש ר' חננאל ויש מפרשים לדגים:

26 החזיק בחולסית - לאו בחזקת שלש שנים מיירי אלא בחזקה כדי לקנות שלא יוכל מוכר לחזור בו דקיימא לן קרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה:

27 לא קנה מצולה - שהרי שני תשמישין הן זה לחול וזה לכסף וזהב ושני שמות הן ואע"פ שסמוכין זה לזה לא מהניא חזקת חולסית לקנות מצולה והיינו טעמא דמהאי קרא נפקא לן חזקת הקונה קרקע במסכת קדושין דף כו. ושבו בעריכם אשר תפשתם בה במה תפשתם בישיבה ועוד קרא אחרינא וירשתם אותה וישבתם בה במה ירשתם בישיבה משם למדנו שאותו קרקע שהוא יושב בו או אותה העיר שהוא יושב בה הוא קונה בחזקת ישיבה אבל עיר אחרת אינו קונה בישיבת חבירתה הלכך חולסית ומצולה שהן שני דברים חלוקין זה מזה באותו שהוא מחזיק הוא זוכה ולא בחבירו:

28 כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן - וכדמפרש בפ"ק דקדושין דף כז: שנתן לו דמי כולן דכיון דקיבל המוכר כל הדמים של עשר השדות הרי אשתעבוד כולהו ללוקח בשביל מעותיו שנתן לו ודי לן בחזקת אחת מהן וכדמפרש טעמא בב"ק דסדנא דארעא חד הוא כל השדות אדוקין בגוף קרקע של עולם שהוא אחד וכמו שהחזיק בכולהו דמי והא דאמרינן בחזקת הבתים לעיל בבא בתרא דף נג. שני שדות ומצר אחד ביניהן החזיק באחת מהן לא קנה חבירתה לא תקשי לשמואל דהתם בנכסי הגר קאי דממילא קא קני בלא מתן מעות הלכך לא קנה אלא אותו שהחזיק דהא הך דשמואל נמי אילו לא נתן מעות לא קנה אלא מה שהחזיק ואם נתן דמי חציין לא קנה בחזקת אחת מהן אלא כנגד מעותיו וא"ת כיון דבנתן דמי כולן מיירי שמואל מה לנו לחזקת אחת מהן והלא קרקע נקנה בכסף ולא צריכה תו חזקה איכא למימר דבמקום שכותבין השטר מיירי דהתם לא קני קרקע במעות אלא בשטר או בחזקה כדאמרי' בפ"ק דקדושין דף כו. עלה דהך משנה נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף כו' אמר רבא לא שנו אלא במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר א"נ עד שיחזיק:

29 חדא תשמישתא - כל העשר שדות עומדין לזריעה והלכך כשדה אחת חשובין על ידי סדנא דארעא שמחבר אותן:

30 מתני' המוכר את בית הבד - בית שהבד בו ואותו בית לתשמיש בד לבדו עשוי:

31 מכר את הים - בגמ' מפרש דהיינו בד עצמו כדקמפרש ואזיל ונראה בעיני דכל הנך דקתני בהו מכר קבועין הן שם ואינך דאינן מכורים בכלל בית הבד מיטלטלי הן כדאמרן נמי לעיל בבא בתרא ד' סה. גבי בית שמכר מכתשת קבועה ולא המיטלטלת:

32 הממל הבתולות - בגמ' מפרש וקבועין הן:

33 עבירים וגלגל וקורה - מיטלטלי הן ובגמ' מיפרשי כולהו:

34 ובזמן שאמר לו הוא - הבית של בד וכל מה שבתוכו אני מוכר לך כולן מכורין ודוקא הני הצריכין לבית הבד אבל שאר תשמישין שמונחין בתוכו להשמר אינן מכורין:

35 מכר את הקורה - כדמפרש טעמא בגמרא דהיינו עיקר בית הבד:

36 גמ' טלפחא - היא עריבה שקורין מיי"ט עגולה כעדשה ועדשה קרי לה בברייתא במסכת ע"ז דף עה. עדשים מתרגמינן טלופחין:

37 ממל אמר רבי אבא בר ממל מפרכתא - אבן נקובה שמכניסין בה עץ ומפרכין בה הזיתים בבית הבד דהיינו דומיא דמכתשת ויש מפרשים דהיינו עץ עצמו שמפרכין בו את הזיתים ולפי שהוא תשמישי בית הבד הוא מכור בכלל בית הבד ואע"ג דמיטלטל ולשון ראשון מפירושי ר' חננאל ועיקר:

38 כלונסות - אותן שנועצין בראש הגת מכאן ומכאן ונוקבים זה כנגד זה ונותנים בריחים מזה לזה ומעמידין הקורה על הבריח ובלע"ז קורין להן יזמיילי"ן תאומים ויש מקומות שקורין שרור"ש אחיות:

39 כיבשי - נסרים שנותנין על הזיתים בבית הבד כשמורידין הקורה עליהן לכבשן ומשום דמיטלטלי לא מזדבני:

40 חומרתא - ויי"ן בלע"ז שמגלגלין בה את הקורה להעלותה ולהורידה:

41 קורה - דמתני' היינו קורה כמשמעה שגם בבבל קורין לה כן:

42 מכר את הנסרים - אינם כיבשי דא"כ תקשי אמתני' דהתם קתני לא מכר והכא קתני מכר אלא הן כעין נסרים נתונים סביב הזיתים בבית הבד כדי שלא יתפזרו אנה ואנה בהכביד הקורה עליהם ונראה בעיני שמחוברים שם וקבועים הם שם לעולם ובתוספתא גרס מכר את היצרים ונראה דנצרים גרס והיינו עקל בית הבד שקושרין בהם הזיתים כדי שלא יתפזרו:

43 יקבים - היינו ים החקוקה ועשויה כעין יקב וכדכתיב יואל ב׳:כ״ד והשיקו היקבים תירוש ויצהר והשיקו לשון הומה ורעש שהיין עושה כשנופל מן היקב:

44 המפרכות - היינו ממל דמתני' דפרישנא לעיל מפרכתא:

45 הריחים התחתונה - קבועה היא וטוחנין בה זיתים שבתחלה מפרכין אותן במפרכות ואח"כ טוחנין בריחים ואח"כ עוצרין אותן בבית הבד והכי אמרינן במנחות דף פו.:

46 ושקין ומרצופין - לשאת בהן זיתים בבית הבד אלא שהמרצופין הן של עור והשקין מנוצה של עזים וכל דמטלטל לא מזדבן:

47 מתני' הכי גרסינן בסדר המשנה המוכר את בית המרחץ - בית שעשוי לרחוץ בו וג' בתים הן זה לפנים מזה כדאמרינן ביציאות השבת שבת דף י. פנימי לרחיצה חיצון שעומדין שם מלובשין בינוני שפושטין שם בגדיהם ובתוספתא קתני בהדיא המוכר את המרחץ מכר בתים הפנימים ובתים החיצונים:

48 הנסרים - שנותנין על גבי קרקע המרחץ ועומדין עליהם הרוחצים שלא יכוו רגליהם מחום הקרקע אי נמי שלא יטנפו רגליהן ומשום דמטלטלי לא מיזדבני:

49 ספלים - לתת בהן מים לרחוץ ומיטלטלין:

50 ווילאות - מסך כנגד הפתח ולי נראה בגד שמסתפגין בו דהיינו אלונטית:

51 לא מכר מגורות של מים - בריכות מים ששופכות מים למרחץ:

52 ולא אוצרות של עצים - שהיו לחמם בהן המרחץ והיינו טעמא דאין אלו תשמישין המיוחדין למרחץ כי הנך דלעיל ואין אלו מאני תשמישתיה אלא ממונו הן ליהנות בהם אפי' בתוך ביתו דכשקונה אותם קונה להסיק בביתו ולאפות ולצלות בהן כמו חיטי ושערי. מגורות כמו נהרסו ממגורות יואל א׳:י״ז כיוצא בו מגורה שהיא מליאה פירות פסחים דף ט.:

53 גמ' בית הנסרין - בית שמכניסין בו הנסרים לאחר רחיצה:

54 את בית היקמים גרסי' בתוספתא יש מפרשים חדר שמצניעין בו הגיגיות שמשימין בו מים חמין ולא נהירא לי דהיינו נמי בית היורות דקתני בתוספתא ויש מפרשים יקמים סודר שמעטפין בהן ראשן מפני חום המרחץ וכל הני בתים מיחברי לבית המרחץ:

55 אבל לא את הנסרים - דמיטלטלי:

56 ולא הספלים - גרסינן ואית דגרסי ספסלין שיושבין עליהן בבית המרחץ וראשון עיקר דהא במתניתין נמי ספלים גרסינן: