רשב"ם על בבא בתרא קס״ז

1 איסתרי - סלעים:

2 יד בעל השטר על התחתונה - ולית ליה אלא איסתרי דאינון כל אסתירא פלגא דזוזא כך פירש ר"ח ונראה לי דזוזי יקבל דאסתירי הוו סלעים ויש בכל אחד ארבעה דינרין אבל אסתירא פשיטי אינהו ודאי הוו פלגא דזוזא דהיינו סלע מדינה כדאמרי' בבבא קמא דף לז. גבי התוקע לחבירו בעובדא דחנן בישא:

3 אמר אביי לא לחוי איניש חתימת ידיה כו' - אדם שצריך לכתוב חתימת ידו על קלף ולהשליך לבית דין כדי שיכירו בית דין חתימתו כי ההיא דאמרינן בכתובות בפרק האשה שנתארמלה כתובות דף כא. כגון ראובן ושמעון שהיו חתומין בשטר ומת שמעון ואין מי שיכיר חתימת שמעון אלא ראובן ואחד מן השוק ואמרינן התם שיכתוב ראובן כתב ידו וישליכהו לבית דין ובית דין מקיימין חתימת ידי ראובן הכתוב בשטר מכתב ידו שהשליך בב"ד ואין צריך ראובן להעיד על כתב ידו שבשטר זה כתב ידי ובאין ראובן ואחד מן השוק ומעידין על חתימת שמעון ואמר אביי כשיחתום ראובן להשליך לב"ד לא יחתום בסוף הקלף אלא בתחלתו שלא יהא חלק מלמעלה שמא ימצאנו אדם רע ויכתוב בחלק שלמעלה מחתימתו אני החתום לויתי מפלוני כך וכך ממון ותנן הוציא עליו כתב ידו כו' והיינו חתימת ידו כדתנן גיטין דף עא: כתב סופר ועד כשר ואמר ר' ירמיה חתם סופר שנינו:

4 בזבינא - מוכס וישראל היה:

5 כי חלפי רבנן - ותשלח כתב ידך למחול המכס אמחול להן:

6 הוה נגיד - מושך בקלף כדי שיחתום אביי מלמטה:

7 אמר אביי מתלת ועד י' לא לכתוב בסוף השיטה - דמזייף וכתב לתלת תלתין ולארבע ארבעין ולחמש חמשין וכן עד עשר יכתוב לעשר עשרין אבל אחד עשר אינו יכול לזיופי דצריך למכתב אחד ועשרים וכי כתב בין אחד עשר וי"ו נראה דחוק ומינכר:

8 ואי איתרמי ליה - ארבע או חמש בסוף שיטה:

9 ליהדר - ולדכריה להאי סכומא עד דמיתרמי ליה באמצע שיטה דאפי' אם יזייף וכתב אין למדין אלא מן התחתון כדקתני מתניתין:

10 ההוא דהוה כתב ביה תילתא בפרדיסא - כך היה כתוב בשטר זבינית לפלוני בגינתא דאית לי תילתא בפרדיסא אזל הלוקח מחקיה לגגיה דבי"ת מכאן ומכאן ושוויה ופרדיסא וא"ל מכרת לי תילתא דגינתא וכל הפרדס כולו והא שטרא:

11 ההוא שטרא דהוה כתוב ביה מנת ראובן ושמעון אחי - דאית להו באתרא פלונית מנת חלק קרקע שיש לשני האחין והוו להון אחא אחרינא ששמו אחי והוה ליה מנתא בהדייהו ואזל הלוקח ושדא ביה וי"ו ושוייה ואחי וטען דמנתא דתלתא זבינית:

12 דרתיתא ידיה - ידיו רותתות ואותיות חתימתו פורחות:

13 אמצרא - על חבל הנטוי משפת הנהר אל שפתו שניה והעוברים גשר קצר נשענים בו ועוברים והוא נע ונד כל שעה:

14 אזרנוקא - סגויזצ"א בלע"ז שבו דולין מים מן הבור:

15 קם אזרנוקא - עלה עליה וחתם וכל גופו נע ונד וידיו רותתות:

16 מתני' כותבין גט לאיש - כותבין וחותמין לו והוא יגרש בו את אשתו כשירצה אע"פ שאין אשתו עמו בשעה שנותנין לו הגט כתוב וחתום דהא לא בעינן דעתה שהרי היא מתגרשת בעל כרחה:

17 ושובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה - דלדידה חוב הוא ולבעלה הוי זכות וזכין לאדם שלא בפניו והיא צריכה להזהר בו שלא יבא ליד בעלה עד שתקבל כסף כתובתה:

18 ובלבד שיהא מכירן - בגמ' מפרש לה:

19 והבעל נותן שכר - הגט טעמא מפרש בגמ' ושכר השובר דזכותו הוא דלא תהדר ותגבה כתובתה זימנא אחריתא:

20 כותבין שטר ללוה - להיות מזומן בידו לתת למלוה כשילוה לו מעות אע"פ שאין מלוה עמו:

21 והלוה נותן שכר - בגמרא פריך פשיטא דהלוה נותן שכר שהרי כל הנאה שלו:

22 אין כותבין שטרי אירוסין - מפרש באלו מגלחין מו"ק דף יח שטרי פסיקתא כדרב גידל כמה אתה נותן לבנך כך וכך כו':

23 אלא מדעת שניהם - אבי חתן ואבי כלה:

24 ונשואין - כתובה:

25 שטרי אריסות - מקבל שדה למחצה לשליש ולרביע:

26 וקבלנות - חכירות כך וכך כורין לשנה:

27 שטרי בירורין - בגמ' מפרש:

28 כל מעשה בית דין - כגון אדרכתא דמודעינן ללוה ואזיל ופרע בטרם שיכתב:

29 ושניהם נותנין שכר - בשטרי בירורין ובגמ' מפרש פלוגתייהו:

30 שניהם - העדים כותבין שני שטרות לזה אחד ולזה אחד:

31 גמ' שיהא מכיר שם האיש בגט - הסופר והעדים צריכין שיכירו שזהו שמו דאיכא למיחש אין גט זה אלא לאיש אחר ויבא לרמות ולהגבות כתובה לשום אשה כדתנן כתובות דף פט. הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה:

32 ושם האשה בשובר - שלא תרמה ליתנו לאיש שגרש אשתו ותפסיד כתובתה על ידה:

33 ומגרש לה - ומתכוין להתירה לינשא שלא כדין:

34 אלא זה בפני זה - דליכא למיחש תו מידי:

35 וניחוש - דלמא נפיק לו לעיר אחרת כו' לתנא דמתני' דבעי מכירין למה כותבין שום גט לשום אדם אף על פי שאנו מכירין שמו והלא שמא יוסף בן שמעון זה מעיר אחרת בא לכאן והיה שמו ראובן בן יעקב ועתה הרגיל והחזיק שיקראו לו כאן ראובן לפי שרוצה לגרש אשת ראובן בן יעקב שבמקום פלוני:

36 אין חוששין לו - דכל כך לא היה מחליף שמו זמן מרובה פן יוודע הדבר:

37 ברמאותיה - ידע ויזהר לענות הלכך אין תקנה עד דליתחזק:

38 ההוא תברא דהוה חתים עלה רב ירמיה בר אבא - לאחר זמן אתאי ההיא איתתא לקמיה לתבוע כתובה ואמרה לו לאו אנא הואי אותה אשה שאתה אומר שחתמת על שוברה ושמא אשה אחרת ששמה כשמי ושם בעלה כשם בעלי אבל אני לא התקבלתי כתובתי עדיין:

39 אמר לה אף אנא אמרי להו - לסהדי החתומים עמי על השובר שאינך אותה האשה שחתמנ' על שוברה והדין עמה והם השיבו לי שטעיתי במה שנשתנה והוחלף קולה והדין עמהם וכבר התקבלת כתובתך:

40 מיקש קשיא - הזקינה וכבר נשתנה ונעשה קולה עבה: