רשב"ם על בבא בתרא קנ״א

1 כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר אף על פי שאין כו' - דאינו חוב אלא למוכר וכיון שהוא רוצה יכתוב לו:

2 כיון שהחזיק זה בקרקע כו' - מסקנא דמילתא דרב הונא היא אם קדם מוכר וכתב לו את השטר ואח"כ מכר לזה את השדה כיון שהחזיק הלוקח בשדה נקנה לו השטר בכל מקום דאין אדם יכול לעכבו דלדעת כן מכר לו את השדה שיזכה הלוקח בשטר הנכתב לו לשמו וכשהחזיק בשדה נקנה לו השטר כדתנן נכסים שאין להן אחריות כו' אלמא שטר מיקרי נכסים שאין להן אחריות:

3 דתנן - במסכת שקלים בפ"ד משנה ז המקדיש נכסיו והיה בהן בהמה הראויה על גבי המזבח זכרים ונקבות רבי אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ודמיהם יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית ר' יהושע אומר זכרים עצמן כו' ובמס' תמורה דף לא: מפרש פלוגתייהו:

4 יינות שמנים כו' - גם זו שנויה במסכת שקלים:

5 דתנן - במס' ערכין המקדיש נכסיו מעלין לו תפילין כלומר אף תפלין הקדש ומעלין לו בדמים ופודן בשוויהן אלמא מדחל עלייהו הקדש מיקרי נכסי שהרי נכסיו הקדיש:

6 ספר תורה - מי מיקרי נכסי כתפילין דמו או דלמא תפילין היינו טעמא דהוי מלבוש אבל ספר מצוה היא ולא נכסי ואע"פ שיכול למכרו לא מיקרי נכסי תיקו:

7 משום דקבעי לאינסובי לרב זביד - וכן פירשה לו בהדיא כדמוכח בסיפא דגליא דעתה משום דבעיא לאינסובי היא נותנתן לזה דאין זה אלא להבריח מבעלה:

8 ואיגרשה - ותבעה נכסה מבנה:

9 והא אינסיבא - והפסידה דקנה בנה ולא אהני גלויי דעתה אלא להכי שאילו לא היתה ניסת לרב זביד לא תתקיים המתנה אבל השתא דאינסיבא נתקיימה המתנה:

10 ממולאי - דאביי אביו ממשפחת בית עלי כדאמרינן ר"ה דף יח. אביי ורבא ממשפחת בית עלי קאתו וזהו שם מקומן בבראשית רבה ר' מאיר אזל לממלא ראה אותן שהם שחורי ראש כו':

11 מילי מולייתא - בעלי מומין שאין בהן ממש כמו שקל מוליא ושדא בנצא גבשושית לעיל בבא בתרא דף נד.:

12 אפילו למאן דאמר מברחת קני - יש מפרשים היינו גבי ההוא מעשה דאימיה דרב שמואל בר אבא מאקרוקנא בפרק החובל ב"ק דף פח. ולאו מלתא היא דהתם בחיי בעלה כתבה נכסי מלוג שלה לבנה לזכות בהן אחר מיתת בעלה והכי מפרשינן לה אפי' לרבנן דפליגי ארשב"ג בכתובות בפרק האשה שנפלו לה נכסים דף עט. ואמרי רצה משחק בה ומעכב המתנה לעצמו וקנה הכל ולעיל פרישית לה:

13 הני מילי - דאמרי רבנן רצה משחק בה וקנה היכא דיהבא סתמא ולא גליא דעתה דמשום אינסובי הוא ולא נודע שלהבריח מתכוונת:

14 אבל הכא גליא דעתה דמשום אינסובי - מברחת מבעלה ולדעת כן שיחזרו לה אחר גירושין והרי אינסיבא ואיגרשא הכא מודו רבנן דלא קני אלא יחזרו לה נכסים כדאמרינן נמי התם עד שתכתוב מהיום ולכשארצה דכיון דגליא דעתה כמאן דכתבה ליה הכי דמי:

15 אימיה דרמי בר חמא כו' - ומסקנא אחרון קנה משום דהדרא בה מראשון ובפרק מי שהיה נשוי בכתובות דף צד: איכא מעשה אחריני אימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לנכסי לרמי בר חמא לאורתא כתבתינהו לרב עוקבא אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסי אתא רב עוקבא בר חמא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסי ומסקנא שודא דדייני ולהקדמה לא חיישינן הואיל וביום אחד נכתבו מיהו ההוא מיבעיא לן לאוקמה במתנת בריא והא דהכא בשכיב מרע ובשכיב מרע לא שנא ביום אחד לא שנא בשני ימים אחרון קני דהא הדר ביה מקמיה:

16 והא מתה - דבשלמא אם לא מתה תנן לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה וכמו שחזרה מן הראשון כשנתנה לשני תחזור בה מן השני נמי אם תרצה אבל עתה שמתה תתקיים מתנה ראשונה ויקנה ראשון שהרי היא נתנה במתנת שכ"מ ודבריה ככתובין וכמסורין כשמתה ולא אמרינן דייתיקי מבטלת דייתיקי והכי סבירא ליה:

17 כל שאילו עמד כו' - וזאת האשה מאחר שאם עמדה היתה חוזרת הועילה חזרתה מן הראשון אע"פ שמתה וקנה שני וכן הלכה:

18 אימור דאמר שמואל לעצמו - היכא דחזר בו החולה ושייר לעצמו ולא נתנה לאחרים הויא חזרתו חזרה אע"ג דמית אבל הכא דחזר בו מראשון ונתן לאחר שמא לאו חזרה גמורה היא:

19 מלוגא דשטרי - כרך של שטרות אי נמי נרתק מלא שטרות:

20 הני לעמרם בני - כגון שקנו מידה אי נמי בלא קנין וכגון דלא שיירה מידי:

21 והא לא משך - רב עמרם האי מלוגא דשטרי בחייה:

22 השתא אמרי - כולי עלמא שאחי שנתת לו מתנה הוי צורבא מרבנן:

23 הכי אמר שמואל כל שאילו עומד חוזר כו' - ובתרא קני:

24 פיסקתא. כמו פיסקא חתיכת קרקע:

25 כי הות קיימא הדרא בה - כדתנן לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה:

26 תא וקני כל היכא דבעית - בא עתה אלי וקנה השדה בקנין גמור בכל ענין שתרצה שלא אוכל לחזור:

27 אתא ושייר וקנו מינה - לא רצה לקבל כל השדה אלא שייר לעצמה מעט דהוה ליה מתנה מקצת ועל ידי קנין דקים לן לקמן דלא מצית הדרא בה אלא אם כן מצוה מחמת מיתה דמגלי דעתיה דמחמת מיתה קיהיב ואי קאי הדר ביה:

28 בסילוא דלא מבע דמא - קוץ שמכאיב ואין יציאת דם ניכר בו דהיינו נידוי:

29 אמרו ליה - העדים:

30 אמרה - כששילחה בשביל אחיה:

31 ווי כי מיתה הך איתתא - ולא תראה את אחיה שאינו רוצה לבא אלי:

32 א"כ מצוה מחמת מיתה היא - וכל מצוה מחמת מיתה חוזר בין במתנה במקצת בין במתנה בלא שיור ואפילו קנו מידו אי קאי מחליו הדר בכולהו בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה הואיל והיה מתאונן על מיתתו בעת צוואתו והכי פסקינן לקמן:

33 איתמר מתנת שכיב מרע במקצת - שלא היה בה קנין והיא אותה מתנה ששנינו שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה שאם עמד אינו חוזר דכיון דהוי בה שיור כך היה דעתו שאם יעמוד לא יחזור ולכך שייר לעצמו מה ששייר:

34 והרי היא כמתנת שכיב מרע - שאין בה שיור דלא בעיא קנין ואם מת קנה ואם עמד אינו חוזר:

35 ובעיא קנין - וכיון דקנו מיניה אם עמד אינו חוזר דאיכא קנין ושיור וכל שכן דאם מת קנה אבל בלא קנין אפילו מת לא קנה וכ"ש אם עמד חוזר והכי פסקינן לקמן:

36 איתיביה רבא לרב נחמן - ממתני' שייר קרקע כל שהוא כו' דהיינו מתנת שכיב מרע במקצת:

37 אימא סיפא אם לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה - אם יעמוד מחליו ואם מת קנה:

38 ואי דקנו מיניה אמאי לא הויא מתנתו מתנה - שאם יעמוד לא יחזור:

39 בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה - הואיל ולא שייר ואע"פ שלא צוה מחמת מיתה בהדיא:

40 רוכל - שם אדם:

41 כבינתי - בית נפש נושק"א בלע"ז והוא לשון כבינות דרחלות במסכת שבת דף נד. שמכבנין אותן למילת:

42 וקיימו חכמים את דבריה - אע"פ דמתנת מקצת בלא קנין הואי דמדקתני דבריה משמע דברים בלא קנין הואי:

43 התם במצוה מחמת מיתה - שהזכירה דמדאגת מיתה היא מחלקת דמצוה מחמת מיתה לא בעי קנין היכא דמת בין איכא שיור בין ליכא שיור והכי פסקינן לקמן: