רשב"ם על בבא בתרא ס׳

1 ולסתום - אם החזיק בחלון ג' שנים בחצר השותפין ובא חבירו וסתמו שבנה כותל כנגדו והוא שתק לאלתר הויא חזקה לזה הסותם שלא יפתח עוד חבירו אלא ברשותו וחזקת ג' שנים שהיה חלונו פתוח אינה כלום מאחר ששתק כשסתמו זה:

2 שאין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק - ומדשתק אודויי אודי ליה דשלא כדין החזיק מעיקרא:

3 שמרבה עליהן את הדרך - שרוב בני אדם יוצאין ונכנסין עכשיו בחצר יותר מבתחלה וליכא צניעות כדמעיקרא:

4 והלא מרבה עליהן את הדרך - בבנין עלייה זו שלא היתה שם קודם לכן והוא מכניס לתוכה דיורין לבד דיורין שבביתו אע"פ שכולן נכנסין ויוצאין דרך פתח ביתו הרי נתרבו נכנסין ויוצאין בחצר:

5 מאי - בונה החדר דקתני מתני' לא בונה ממש כדקאמרת אלא שחלקו לחדר שלו לשנים שעשה מחיצה באמצעיתו להושיב שם דיורין מרובין דבדבר זה יש לו רשות שיכול למלאות כל ביתו דיורין:

6 ומאי עלייה אפתא - יציע מפרשי לקמן פרק המוכר את הבית אפתא ואמרינן ג' שמות יש לה יציע צלע ותא ומוכח התם מקראי דהיינו בנין נמוך בצדי הבית או מאחוריו ואינו שוה לגג הבית ומתני' הכי קתני ובונה עלייה על גביו דההוא חדר שלפנים מביתו דהיינו נמי שחלקו בגבהו ועולה דרך ארובה מן החדר לההיא עלייה דהיינו יציע שהרי אחורי הבית הוא והלכך קרוי יציע וגם גבי יציע אשכחן כי האי גוונא תחתיים שניים ושלישים כדכתיב הצלע התיכונה וכתיב ובלולים יעלו על התיכונה ומן התיכונה וגו' מלכים א ו׳:ח׳ והלכך אין כאן תוספת בנין כלל לא בחדר ולא בעלייה דחדר היינו שחלק רחבו של חדר ועשאו שני חדרים קצרים וכן עלייה שבנה מעזיבה באמצעית גבהו של חדר ונמצאת עלייה בנויה מאיליה:

7 מתני' לא יפתח אדם לחצר השותפין - אפילו היכא דיש לו חזקה:

8 חלון כנגד חלון - אלא משהו ירחיק זה שלא כנגד זה וטעם משום צניעות כולה מתני' מפרש בגמ':

9 גמ' וירא את ישראל שוכן - ראה היאך שוכנים ולפיכך אמר מה טובו אהליך וגו' שאין פתחי אהליהם מכוונים ומחנה ישראל כחצר השותפין דמי דלא היה רה"ר אלא במחנה לויה כדאמרינן במס' שבת דף צו::

10 אמר ראוין הללו כו' - מדכתיב התם מה טובו אהליך קדייק:

11 סבר רמי בר חמא למימר - דמאי דקתני היה קטן לא יעשנו גדול היינו דאי הוה פתח בר ד' אמות רחב לא ירחיבנו לח' אמות דקמפסיד לבעלי החצר דקשקיל השתא תמני אמות בחצר כנגד כל הפתח באורך ארבע אמות רחוק מן הפתח כדאמרינן בפרק ראשון לעיל בבא בתרא יא. היה רחב שמנה נוטל שמנה אמות באורך החצר כנגד רוחב כל הפתח ואילו מעיקרא לא הוה שקיל אלא ארבע אמות אבל לצניעותא לא הוה חייש רמי בר חמא דכי היכי דמצטנעי מפתח קטן מצטנעי מפתח גדול:

12 בר תרתי - דשקיל נמי ד' אמות בחצר כבר ארבעי כדאמרי' נותן לכל פתח ארבע אמות:

13 לישוייה בר ארבעי - דלא מפסיד לחבריה מידי דמעיקרא נמי הוה שקיל ד' אמות בחצר:

14 לישוייה תרין בני ארבעי - דהשתא נמי לא שקיל אלא תמני בחצר כמעיקרא ולאיצטנועי נמי לא חיישינן דמה לי ח' אמות בפתח אחד מה לי ח' אמות חלוקות לב' פתחים בשני מקומות מ"מ ח' אמות יש לו פתוחות לחצר:

15 בחד פיתחא מצינא איצטנועי - כשהוא נעול יכולני להשתמש בחצר א"נ להשתמש שלא כנגדו אבל בשני פתחים לא מצינא לאיצטנועי כל כך דאפי' אם האחד נעול השני יהיה פתוח:

16 סוף סוף הא בעית איצטנועי מבני רה"ר - שרואין בביתך דרך פתח הבית ורוכבי סוסים וגמלים רואין בתוך חלונותיו:

17 מתני' אין עושין חלל תחת רה"ר - ואע"ג דמקבל עליה כל היזקא דאתי מחמתיה שאין רצונם של בני אדם ליזוק ולירד לדין על עסקי ממונו ומפרש ואזיל מה הוא אותו חלל בורות שיחין ומערות:

18 ר"א מתיר - אלא שיכסהו כיסוי חזק כדי שתהא עגלה מהלכת דר"א אזל בתר השתא ולא חייש לשמא היום ולמחר יכלה הכיסוי ויפול והכי אמרינן בבבא קמא דף נב::

19 זיזין - קורות קטנות:

20 גזוזטראות - קורות גדולות הבולטות מן הבית לחוץ ואיכא למיחש פן יכשלו בהם בני רה"ר והלכך אין מוציאין דהא כל בני רה"ר ליתנהו גביה דלימחלו:

21 כונס לתוך קרקע שלו - את כותלו ומניח מקרקעו לחוץ כשיעור הוצאת זיזין ומוציא:

22 ובה זיזין וגזוזטראות - הבולטות לרשות הרבים:

23 הרי זו בחזקתה - דטענינן ללוקח ואומרים אימר כונס לתוך שלו היה אבל המוכרה לו שהוציא הזיזין הוא היה צריך להביא עדים שכנס לתוך שלו או שיטעון שני חזקה החזקתי וכנסתי לתוך שלי דהויא לה חזקה שיש עמה טענה אבל לוקח לא צריך למיטען מידי אלא כך לקחתיה וא"צ לטעון היאך הוציא המוכר את הזיזין לחוץ לרה"ר דטוענין ליורש וטוענין ללוקח:

24 גמ' ורבנן - דאסרי סברי לא אזלינן בתר השתא וחיישינן משום דזימנין דמתליע מתוכו ויפחות ולאו אדעתיה דעובר ברה"ר ויעבור ויפול:

25 מפיק למבואה - מוציא למבואה והמבוי מקום הלוך כל בני החצירות הוא:

26 הוו מעכבי עילויה בני רה"ר - שנופיו מזיקין לגמל ורוכבו:

27 זיל האידנא - שהיה רוצה לקשט עצמו תחלה כדלקמן:

28 אי קוץ דידי - אם שלי קצוץ כבר:

29 כיון דחזא דמעכבי - הבין שבשביל כבודו שותקין על שלו:

30 ולימא ליה זיל קוץ כו' - ואמאי א"ל זיל האידנא כו':

31 התקוששו - הסר קש מבין עיניך תחלה כמו לקושש קש שמות ה כלומר קשוט עצמך:

32 איבעיא להו כנס - לתוך שלו ולא הוציא עכשיו זיזין מהו שיחזור ויוציא לאחר זמן מי אמרינן דויתרה לבני רה"ר ואבד כחו או לא:

33 וריש לקיש אמר כנס אינו מוציא - קס"ד לא יוציא עוד זיזין דאבד כחו:

34 ואיפכא איתמר - דמוקמינן לרבי יוחנן כר"י דהלכתא כוותיה וקי"ל כרב יהודה בהך:

35 מצר - שבין שתי שדות שהחזיקו בו והכא נמי הרי החזיקו בהך כניסה:

36 איכא רווחא - כשיחזיר כתלים למקומן אכתי איכא כל רוחב רה"ר וסתם רה"ר מרווח הוא:

37 ה"ג אמר רב הונא נפלה כו' - אי נמי ואם נפלה ולא גרס שאם נפלה:

38 חוזר ובונה אותה - להוציא זיזין כבתחלה:

39 אין מסיידין - בית משום אבל בית המקדש:

40 ואין מכיירין - צורות שצר בסיד וי"מ דהיינו נמי סיוד אלא שהכיור לבן יותר:

41 מפייחין - צורות של מיני צבעונים:

42 נפלה אינו חוזר כו' - אלמא כל בנין שאינו רשאי לעשות בתחלה אם היה לו ונפל אינו חוזר ובונה וגבי הוצאת זיזין לרה"ר נמי כיון דאי אפשר להוציא בתחלה אם נפל אינו חוזר ומוציא:

43 איסורא שאני - מהיזיקא:

44 חול או תבן - מכהה לבנונו:

45 טרכסיד - בנין חזק וטוב ואף על פי שמשחיר קצת אסור:

46 אפשר בפירות - ויפה אמרת ונפרוש גם מן הלחם:

47 בפירות אחרים - שאין מביאים ביכורים אלא מז' המינין:

48 שכבר נגזרה גזירה - חורבן ונתחייבנו להתאבל דכתיב שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה ישעיהו סו:

49 במארה אתם נארים - קבלתם עליכם בגזירת ארור להביא המעשר אל בית האוצר כדכתיב במלאכי ג הביאו את כל המעשר וגו' ואעפ"כ ואותי אתם קובעים אתם גוזלים את המעשר ואת התרומה כדכתיב התם ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה:

50 הגוי כולו - כלומר וכל הקהל כולו קיבלו את הגזירה ומסתמא אם לא היו כולן יכולין לעמוד בה לא היו מסכימין ורובן ככולן אלמא לא חשיבא גזירה אא"כ רובן יכולין לעמוד בה:

51 אלא כך אמרו חכמים כו' - מסקנא דמילתיה דרבי יהושע היא:

52 כסא דהרסנא - קערה של מאכל דגים מטוגנין בשמנן בסולת:

53 בת צידעא - טנפ"ל שרגילות לסוד שם ולהשיר שערן:

54 שנאמר אם אשכחך וגו' - אכולהו קאי:

55 אפר מקלה - אפר הכירה השרופה באש קרוי כן ומשום דאיכא אפר פרה נמי הוצרך לפרש כן:

56 פאר תחת אפר - מכלל שהיו רגילין ליתן אפר במקום פאר דהיינו תפילין כדכתיב פארך חבוש עליך יחזקאל כ״ד:י״ז:

57 לשבוע הבן - מילה שהיא לסוף ז':

58 ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו - בענין טוב ולא ע"י עובדי כוכבים ומצות לא יבטלו עוד:

59 אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין - במה שלוקחין נשים שאינם סבורים שיש איסור בדבר:

60 ואל יהיו מזידין - דמשום דלא יוכלו לעמוד בה יבטלוה ונמצאו מזידין הלכך לא גזרינן: