רשב"ם על בבא בתרא קע״ה

1 הכא נמי - גבי הקדש איכא למימר לכך נתכוין ואמאי קאמר רב הונא נאמן ונותנין לו המנה:

2 כי קאמר רב הונא דנקיט שטרא - ההוא מלוה וזה הודה לו:

3 ופרכינן מכלל דרב ושמואל מיירי בדלא נקיט - והלכך אין נותנין לו כי לא אמר תנו אי הכי כי אמר תנו אמאי נותנין מלוה על פה היא כו' ואי לאו משום טעמא דמצוה לקיים דברי המת לא היה להם ליתן בשביל דברי אביהם עד לאחר מותו:

4 אלא אמר רב נחמן - בין זה שאמר שכ"מ מנה לפלוני בידי והוא בא ליפרע מן ההקדש ובין זה הבא ליפרע מבניו כולהו שטרי נקיטי דמסקי ביה בהאי שכיב מרע מנה ולא קשיא:

5 הא - דהקדש במקויים דאיכא הנפק:

6 אמר תנו קיימיה לשטריה - ולא צריך מלוה לקיומיה:

7 לא אמר תנו - חיישינן דלמא משום שלא להשביע את בניו אמר הכי ולא גבי עד דמקיימי לשטריה:

8 דכיון דפסקה אבוהון - שגמר דבריו וצוום לפרוע:

9 מ"ט - דלא דלמא אידכורי מידכר והלכך לא רצה לומר עדיין תנו:

10 שכיב מרע שהודה - בעל חובו טוען לו מנה לי בידך ואמר לו הן דכה"ג אמרינן בסנהדרין בפ' זה בורר סנהדרין ד' כט: דצריך שיאמר אתם עדי ואי לא מצי א"ל משטה אני בך:

11 צריך שיאמר כתובו - דאמרי' בחזקת הבתים לעיל בבא בתרא מ. הודאה בפני שנים צריך שיאמר כתובו:

12 ודברי שכ"מ ככתובין וכמסורין - וא"צ לומר כתובו:

13 מתני' המלוה את חברו בשטר - אפי' אין כתוב בו אחריות הא פסקינן הלכתא בשנים אוחזין ב"מ טו: דאחריות טעות סופר הוא וכמי שכתוב בו אחריות דמי:

14 משועבדים - מכורין:

15 הוציא עליו - מלוה:

16 כתב ידו - של לוה שהוא חייב לו ממון ואין כאן עדות אחרת:

17 גובה מנכסים בני חורין - דלא גובה ממשועבדים אלא מלוה הכתוב בשטר שיש בו עדים דכיון דאיכא תרתי שטר ועדים מפקי ליה לקלא ולקוחות הוא דאפסידו אנפשייהו שלא חקרו בדבר ויניחו בני חרי למוכר לגבות מהם:

18 ערב היוצא כו' - שכתב בתוך השטר אחר חתימת העדים אני פלוני בן פלוני ערב:

19 גובה מנכסים בני חורין - מן הערב בערבות שבעל פה דמלוה ע"פ היא כיון דלא חתימי עדים על הערבות וה"ה לערב בלא שטר אחר מתן מעות:

20 אמר ליה בן ננס אינו גובה - דכל ערב שלאחר מתן מעות לא הוי ערב שלא על אמונתו והבטחתו של ערב זה הלוהו:

21 גמ' שעבודא דאורייתא - יוציא אליך העבוט דברים כד וה"ה למקרקעי:

22 משום פסידא דלקוחות - שלא יוכלו להזהר בדבר שאין ידוע לעולם:

23 לאו דאורייתא - וקרא במשכנו שלא בשעת הלואתו בב"מ דף קיד::

24 ומי אמר רבה - שעבודא לאו דאורייתא והא אמרינן בפ' יש נוחלין לעיל בבא בתרא דף קכד: שלחו מתם בכור נוטל פי שנים במלוה ואמר רבה עלה גבו קרקע בחובת אביהם יש לו דכמאן דמשעבד בחיי אבוהון דמי וקרינא ביה בכל אשר ימצא לו אלמא שעבודא דאורייתא:

25 איפוך גבו קרקע אין לו גבו מעות יש לו - דמעות הלוהו ומעות משלם ודמי טפי לאשר ימצא לו:

26 בע"ח דיניה בזיבורית - ונפקא ליה בפ"ק דב"ק דף ח. מוהאיש אשר אתה נושה בו יוציא וגו' מה דרכו של אדם להוציא פחות שבכלים אלמא שעבודא דזיבורית דאורייתא:

27 ומשני לטעמייהו דבני מערבא קאמר - דאמר התם נוטל פי שנים במלוה במקרקעי אמור ולא במעות ומיהו לדידיה סבירא ליה דבכור אינו נוטל פי שנים ולא שנא גבו קרקע ולא שנא גבו מעות דשעבודא לאו דאורייתא:

28 יורשי בעל הבור חייבין לשלם - אלמא מלוה ע"פ גובה מן היורשים וקשיא לרב ושמואל:

29 כשעמד בדין - דמעשה ב"ד כמלוה בשטר דמי:

30 שעשאו - השור טריפה ועמד בדין קודם שיצתה נשמתו:

31 וקברו - השור דחפו וקברו בתוך קרקעית הבור:

32 אפומא דבירא - לפני מותו: