רשב"ם על בבא בתרא קס״ח

1 כיון שהגיד - נפקא לן במסכת שבועות דף לב. מאם לא יגיד:

2 צורבא מרבנן - כגון רב ירמיה בר אבא לאו דרכיה למידק ולהכיר בנשים כל כך והגדה קמייתא שאמר דלאו איהי היא לאו כלום היא ולא מיקרי חוזר ומגיד במה שאמר לבסוף את היא אלא שנשתנה קולך דכיון דאמר השתא דקדקתי יפה סמכינן עליה ומהימנינן ליה:

3 אע"ג - דאמור רבנן צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק כגון רב ירמיה שטען תחלה שלא הכירה אפי' הכי כיון דאמר דקדקתי יפה עתה ומכירה סמכינן עליה כדאמרי' גבי רב ירמיה שסמכינן על מה שאמר לבסוף דכיון דדק דק:

4 נידבר - לנהוג:

5 עם הארץ - שמסתכל ומכיר בנשים:

6 ה"ג מאי טעמא דאמר קרא וכתב ונתן:

7 והאידנא דלא עבדינן הכי כו' - אלא נהגו שהאשה נותנת שכר:

8 דלא נשהייה - בשביל השכר שאינו רוצה ליתן ותתעגן:

9 איידי דתנא רישא כו' לא גרסינן ושיבוש הוא ויש מפרשים דאשובר קאי ולמימרא דאיהי יהבה השכר ולא הבעל ואיידי דתנא רישא בדידיה משום גט שהבעל נותן שכר תנא נמי בדידיה גבי שובר ולאו דוקא ואין זה שיטת גמרא למיתניה בדידיה שיקרא משום רישא:

10 עיסקא - מעות למחצית שכר:

11 מפני רעתה - מום גדול שבה או רחוקה ממנו וסד"א יתן הוא שכר דהנאה דידיה הוא וכדכתיב הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל יחזקאל ז׳:י״ב וכדאמרי אינשי בבא מציעא דף נא. זבנת קנית זבין אוביד:

12 אפי' צורבא מרבנן - החתן סד"א חמיו יתן כל השכר שהרי משיא בתו לתלמיד חכם:

13 בבורה - שצריך להובירה שנה או שנתים ואין ריוח עתה למקבל:

14 הכא תרגימו - בבבל:

15 שטרי טענתא - שני סופרי הדיינין היו כותבין טענות אנשי הריב כדי שלא יהו טוענין וחוזרין וטוענין ועל פי אותן טענות פוסקין הדיינין את דינם:

16 זה בורר לו - דיין אחד כו' והיו כותבין בשטר פלוני בירר לו דיין פלוני ופלוני בירר לו את פלוני:

17 לימא בכופין על מדת סדום קמיפלגי - מדת סדום כדתנן אבות פ"ה מ"י האומר שלי שלי שלך שלך זו מדה בינונית ויש אומרים זו מדת סדום לימא ת"ק סבר שניהם נותנין שכר ונותנין שטר אחד בין שניהם ואם יאמר אחד מהם לא אתן השכר כי אני חפץ שיהא לי שטר אחד לבדי ולך שטר אחר ויהיה שלי שלי ושלך שלך כופין אותו ועושין אחד כי מה שאמר מדת סדום היא ור"ש ב"ג סבר אין כופין:

18 ומשנינן לא דכ"ע כופין - וטעמא דר"ש משום דקסבר אין זו מדת סדום שהרי חסר הוא הרבה בדבר אם יכתבו שטר אחד לשניהם דאמר לא ניחא לי דתיהוי זכותי בשטר אחד אצל זכותך:

19 דדמית עלאי כאריא ארבא - כל שעה שתראה הכתב תבא עלי בעלילות טענותיך הכתובים בו ושם תראה טענותיי נבא לידי מריבה כי איש מריבות אתה:

20 מתני' והשליש את שטרו - המלוה והלוה מסרוהו ביד שליש שהרי טורח היה להם לכתוב שובר וסמכו על השליש:

21 גמ' אסמכתא - המבטיח לחבירו דבר על מנת שיעשה דבר לעתיד וסומך בלבו בשעת התנאי שיוכל לקיים הדבר כשיגיע זמן וכשיגיע הזמן יאנס ולא יוכל לקיים:

22 לא קניא - ואינו נתפס בתנאו ולא יפסיד בכך ודיני אסמכתא מפורשין בב"מ בפ' איזהו נשך דף סו: ובפ' המקבל בבא מציעא קד::

23 כי אתו לקמיה דרבי אמי - דיני אסמכתא:

24 וכי מאחר שפעם ראשונה ושניה - כלומר כמה פעמים לימדנו רבי יוחנן הלכה כר' יוסי אני מה אעשה והיאך אומר לא קניא:

25 ופסיק גמרא ואין הלכה כר' יוסי אף על פי שנימוקו עמו דאסמכתא לא קניא אלא אם כן קנו מיניה בבית דין חשוב ובדלא אניס כדאמר במסכת נדרים דף כז::

26 מתני' מי שנמחק שטר חובו - מעצמו שנטשטש או שנפלו עליו מים:

27 מעמיד עליו עדים - היודעים מאימתי נכתב ומה כתוב בו והם עושין לו קיום בפני בית דין וכותבין לו מה שהיה כתוב באותו השטר והזמן והמעות:

28 נמחק שטרו - שהיה כתוב ביום פלוני ופלוני ופלוני היו עדים שהיו חתומים בו כל זה כותבין אלו המקיימין ואחר כך חותמין את שמותם בסוף:

29 גמ' הוציא - שטר מחוק לפנינו שהיה כתוב ביום פלוני:

30 ופלוני ופלוני - היו עדים שחתומים בו:

31 ומפרש גמרא אם כתוב בו הוזקקנו כו' - שעמדו אלו בית דין המקיימין וחקרו עדים החתומים בו להעיד על חתימתן ונמצאו דבריהם מכוונין:

32 גובה - מזמן ראשון הכתוב בשטר ואין צריך ראיה אחרת ואם לאו צריך להביא ראיה אחרת על הזמן ועל סכום המעות ועל כל מה שהיה כתוב בשטר:

33 נקרע - על ידי אדם:

34 נתקרע - מעצמו:

35 ערבאי - ישמעאלים:

36 וקאנסי לארעתא דאינשי - ומתוך שהיו בעלי זרוע כופין בעליהן לתת גם השטרות שלא יוכלו לערער:

37 ליחזי מר שטרא - מה כתוב בו קודם שיאנסו ממנו וכתוב לנו אחר תחתיו שאם יאנס אחד ישאר לנו שני ולזמן מרובה אם תהיה ידינו תקיפה נערער על שדותינו ונקחם מיד הלוקחים אותם מיד הערביים:

38 דאמר רב ספרא - לקמן בשמעתין:

39 דלמא טריף והדר טריף - זה הלוקח שקנה שדה באחריות זמנין דטריף ליה מיניה בעל חוב דמוכר ואתי איהו וטריף מלקוחות ומחזיר להם אחד מן השטרות כדי לגבות בו מן המוכר והדר טריף מלקוחות אחריני על ידי השטר השני ואומר עתה טרפו ממני ואחזור ואטרוף מלקוחות והרי שטר מכירתי עדיין הוא בידי:

40 קא טרדי ליה - מפצירין בו:

41 אמר ליה לספריה זיל כתוב להו - שטר ומחוק אותו ואחר כך כתוב על המחק והעדים יחתמו על הנייר ואלו לא יתנו לב שהוא פסול ואיפטר מהם:

42 אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי כו' - לי נראה דרב אחא בר מניומי הוה סלקא דעתיה דהכי אמר אביי לספריה דנכתוב להו שטרא מעליא והדר נמחקיה והדר נכתביה על המחק ונחתמו סהדי על הנייר והכי קשיא ליה ודלמא לא מחקי ליה שפיר משום דבעי למיכתב עליה והוי רושם ראשון ניכר ואזלי ומחקי ליה להאי כתבא בתרא ומוקי ליה אקמא והוה ליה רושם ראשון ניכר וכשר וראשון לא על המחק נכתב והוה ליה כנטשטש דאמרן לעיל רישומו ניכר כשר:

43 אמר ליה מי סברת שטרא מעליא קאמינא - דנכתוב ונמחקיה:

44 אל"ף בי"ת בעלמא קאמינא - דברים בטלים אמרתי לכתוב ולמחוק:

45 אבד שטר חובי - וכתבו לי אחר תחתיו ככל הכתוב בראשון וכגון שאין לו עדים שאבד ממנו:

46 כתבנו ונתננו לו - דליכא למימר שמא כתב ללוות ולא לוה:

47 בשטרי הלואה - אפילו אם באו לכתוב חוץ מאחריות שבו אין כותבין דאתו למיטרף ביה מבני חרי ושמא לא אבד הראשון אי נמי דלמא חזר ומצאו וטריף והדר טריף:

48 אבל בשטרי מקח וממכר - אם אמרו עדים כתבנו ונתננו לו כותבין לו אחר חוץ מאחריות שבו מאחר שאמת הדבר שזה הקרקע קנוי לו והוא ירא פן ישתקע הדבר ויערערו עליו שלא כדין כותבין לו שטר מקח בלא אחריות כדמפרש לקמן בבא בתרא דף קסט: שטרא דנן דכתבנוהי דלא למיגבי ביה לא ממשעבדי ולא מבני חרי כו':