רשב"ם על בבא בתרא קמ״ד

1 אודייני - בור וכיסויו ושוכרין אותו להשקות שדות ממימיו:

2 מחמת עצמו הוא - שמשמרין אותו הגדולים וצריכין לעמוד על גביו פן יהיה הפקר לכל שואבי מים:

3 דלנטירותא עבידא - אינן צריכין להוציא משלהן כלום עליו אלא לשמרו וגם הקטנים יכולין לשמרו:

4 עבד בהן עיסקא - וחשיב ליה שבח נכסים מחמת נכסים הואיל ואין צריך טורח כל כך אלא לקנות ולמכור:

5 לא שביק גירסיה וטרח לאחריני - וכמי שאמר ראו מה שהניח לנו אבא דמי ושמעי' מהכא דכל היכא דמאן דהוא כמו רב ספרא אע"ג דלא אמר לעצמי אני עושה כמאן דאמר דמי והשביח לעצמו:

6 אשה מאי עבידתה - או תטול כתובתה ותלך לה או תטרח קמי יתמי ותהיה ניזונת ומעשה ידיה שלהן ואין לה להשתכר בממון היורשים:

7 באשה יורשת - כגון שנשא ראובן בת שמעון ומתו וירשו בני ראובן ובת שמעון את נכסי יעקב אבי אביהן או כגון בת בין הבנות או בת הבן בין הבנים דינה כדין האחין או שאמר בעלה תטול אשתי כאחד מן הבנים אם השביחה את הנכסים פירשה לעצמה לא פירשה השבח לאמצע ואלמנה שאמרה בב"ד ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת השביחה לעצמה והוא דלא שקלא מזוני דאי שקלא מזוני הא תנן אלמנה ניזונת מנכסי יתומין ומעשה ידיה שלהן הלכך אשה שמת בעלה והניח נכסים מועטין שאין בהן כדי כתובתה אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי ונתעצלו ב"ד או יורשין להשביעה על כתובתה אפילו השביחה אלף ככר השביחה לעצמה אבל אם השביחה הנכסים סתם תטרוף כתובתה והמותר ליורשין ואע"פ שלא נשתייר מבעלה אפילו רביע כתובתה:

8 אחולי אחלה - וחזרה בה ממה שאמרה תחלה הריני עושה ואוכלת קא משמע לן:

9 קנאו - הבן לאותו הבית תקנת חכמים היא והלכתא בלא טעמא כדלקמן ובמס' גיטין מוקמינן לה כגון שיש לאביו בעיר בית אחר לדור בו:

10 ודוקא גדול כו' - דבכי האי גוונא חביב ליה טפי וגמר ומקני ליה:

11 ייחד לו בית ועלייה - כלומר ייחד לו האב לבנו בית שיש עלייה על גביו:

12 אכסדרה - לפני הבית ופותחין בו חלונות ודרך אכסדרה נכנסים לבית:

13 שני בתים כו' - אם תמצא לומר בית ואכסדרה קנה היינו משום דאכסדרה משועבד לבית אבל שני בתים זה לפנים מזה מהו:

14 אוצרו בתוכו - הלכך בית לא קנה דכיון דמשתמש האב בבית לא הוציאו מחזקתו ולא מקני ליה לבנו:

15 עציצא דהרסנא - כלי מלא דגים מטוגנים בשמן:

16 אשישא דמשחא - כוס מלא שמן:

17 שווינהו רבנן - הם תקנו את הדברים כך אף על פי שאינו דין תורה כי מדה ומדה הם:

18 חדא הא - המשיא אשה לבנו ותקנת חכמים היא לכבוד החתן שגנאי הדבר לשאת אשה ואין מקום לדור בו:

19 אפוטרופא - דאנן סהדי דלא עקר נחלת הבנים ולא נתכוין אלא שיכבדוה הבנים מתוך שאוכלין על ידה:

20 במעמד שלשתן - נפקד ומפקיד ומקבל מתנה:

21 קנה - כך תקנו חכמים לפי שהדבר תדיר הוא בין הבריות ולא הזקיקו חכמים להקנות בקנין ובעדים:

22 מתני' הכי גרסינן בסדר המשנה אחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות - אומנות המלך שמחמת אביו נפל לאומנות זו שכן מנהג המלך מעמיד מבית זו מוכס חדש אחד ומבית זו חדש אחד וכן מכל בתי העיר:

23 נפל לאמצע - כל זמן שקנו בתפוסת הבית הריוח לאמצע שהרויח זה באומנותו:

24 חלה - בפשיעה כדמפרש בגמרא:

25 גמ' תנא אומנות המלך - וטעמא כדפרישית אבל אומנות אחרת שנפל בה מעצמו הריוח שלו:

26 או פולמוסטוס - שוטר ורבינו חננאל פי' פולמוסטוס לוחם מלחמות בלשון יון:

27 מחמת אחין - כמנהג העיר לקחת מכל בית שוטר אחד לפי הזמן הקבוע או לחדש או לשנה:

28 מחמת עצמו - מחמת חשיבותו ומחמת חריפותו:

29 ברכת הבית ברובה - שאילו היה דר עמהן היה הבית מתברך בגללו:

30 וליתבו ליה - קצת מזונות ויפחתו לו לפי חסרון ברכת הבית בגללו שאין דר עמהם:

31 צנים פחים - לישנא דקרא צנים פחים בדרך עקש הצנה והקור פח ומוקש בדרך עקש כי בידו הדבר תלוי להשמר מן הצנה ויש מפרשים צנים פחים קור וחום:

32 מתני' ה"ג האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב - ששלח האב את אחד מבניו לשמוח את החתן ובידו דורונות שכן דרך שושבינות נוטל דורון לשמחת חופת חבירו ואוכל עמו וזה יחזיר לו כמו כן כשישא אשה כדתניא לקמן בבא בתרא דף קמה. ה' דברים נאמרו בשושבינות רעה דוד שמואל ב ט״ו:ל״ז מתרגמינן שושבינא דדוד:

33 חזרה שושבינות - כשיחזור זה הבן וישא אשה וזה יחזיר שושבינותו חזרה לאמצע:

34 נגבית בב"ד - כדין מלוה אביהם ובגמ' פריך עלה ומשני לה נגבית בבית דין כדין מלוה:

35 אבל השולח לחבירו - בלא חופה אי נמי בחופתו ואינו הולך לאכול שם ולשמוח עמו בחופתו אין זה דין שושבינות אלא מתנה בעלמא וגמילות חסד ואינה נגבית בב"ד:

36 גמ' ורמינהי שלח לו אביו שושבינות - כלומר שלח על ידו ולצרכו שהוא יאכל וישמח עמו דהא לקמן מפליג בין שלח אביו שושבינות לשלח לו אביו שושבינות:

37 חוזרת לו - לאותו הבן ולא לאמצע כדקתני מתניתין וקשיא למתניתין דסבירא ליה להאי תנא דכיון דשלח האב על יד זה הבן חפץ הוא שלו לבדו יחזיר שושבינות ולא לשאר בניו:

38 חוזרת מן האמצע - דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן:

39 נשתלחה לאביו תנן - כדמתרץ לה ואזיל וחוזרת לאמצע דמתניתין היינו חוזרת מן האמצע כדמפרש ואזיל אבל היכא דשלח אביו שושבינות ע"י בנו לאחרים מודה תנא דמתני' דחוזרת לאותו הבן לבדו כברייתא:

40 חזרה - לגבות:

41 רבי אסי אמר - לעולם מתני' כדקתני שהאב שלח שושבינות לאחרים וכשהיא חוזרת חוזרת לאמצע וכו' וברייתא דקתני חוזרת לאותו הבן לבדו לא קשיא מתני' בסתם ששלח סתם ע"י אחד מבניו ולא פירש דלדעת בן זה שלח הלכך חוזרת לאמצע אבל הברייתא במפרש השושבינות תחזור לאותו הבן הלכך חוזרת לו ואינה חוזרת לאמצע:

42 כדתניא שלח לו אביו שושבינות - כלומר נתן לו אביו מעות ושלחו לעשות שושבינות כשחוזרת חוזרת לו לבדו אבל שלח אביו שושבינות סתם ולא ייחד לאחד מבניו אף על פי שעל ידי אחד מבניו שלח אינה חוזרת לו לבדו אלא לאמצע:

43 ושמואל אמר - לעולם כדקתני ברייתא דהאב השולח שושבינות על יד אחד מבניו חוזרת לאותו הבן לבדו ומתניתין דקתני חוזרת לאמצע ה"מ שמת הבן שנשתלחה שושבינות על ידו ורוצה היה לחזור לו אלא שמת וייבם אחד מן האחים את אשתו ורחמנא אמר יקום על שם אחיו לנחלה ודינו היה ליטול השושבינות במקום אחיו אי לאו דקרייה רחמנא בכור כדכתיב והיה הבכור וגו' ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ואמרינן לקמן דאין בכור נוטל פי שנים הלכך חוזרת לאמצע לכל האחין:

44 ומקשה גמרא מכלל דאידך - אותו שנשתלחה לו שושבינות על ידי זה הבן שמת בעי שלומי בתמיה וכי יש לו לשלם שושבינות ליורשי שושבינו שמת והלא יכול לומר תנו לי שושביני ואשמח עמו ואוכל בחופתו כמו ששמח גם הוא ואכל בחופתי וכיון שמת נפטרתי מלשלם שכן מנהג שושבינות להביא דורון ולאכול עמו בחופתו:

45 מקום שנהגו להחזיר קדושין - אחר מיתת האשה בימי אירוסין כדמפרש ואזיל: