רשב"ם על בבא בתרא קכ״ג

1 והיה ביום הנחילו את בניו וגו' - כוליה קרא יתירא הוא דהא כתיב בתריה כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים וגו':

2 ריבתה נחלה - שלא יטול פי שנים בכל הנכסים היכא דאיכא שנים וג' אחים מלבדו:

3 ואומר - לקמן מפרש מאי ואומר הני קראי בדברי הימים כתיבי:

4 ולא להתיחש על הבכורה - לא שיקרא בכור ניתנה לו בכורה דלעולם ראובן קרי בכור ישראל אלא ליטול שני חלקים כבכור כדכתיב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי בראשית מ״ח:ה׳:

5 בכורה לדורות - לו משפט הבכורה דברים כ״א:י״ז:

6 מה בכורה האמורה ליוסף פי שנים כאחד - כדלקמן: שכם אחד על אחיך שני חלקים כנגד שני אחין כדלקמן:

7 זו תפלה - שהתפלל יעקב על בניו ושזכה לקנות הבכורה מעשו בתפלתו:

8 ת"ש ובני ראובן בכור ישראל - וכתיב בהאי קרא ניתנה בכורתו וילפינן בבנין אב בכורה מבכורתו דנהי דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן גלויי מילתא בעלמא הוא דלא היינו יודעין מהו חלק בכורה ושמעי' מהתם דפי שנים כאחד כדאמרי' נמי בעלמא מו"ק דף ה. דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו עד שבא יחזקאל ופירש וכל בן נכר וגו' לא יבא אל מקדשי וגו' ואמרינן עד דאתא יחזקאל מאן אמרה אלא גמרא הוו גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא והוא הדין לבכורה:

9 אימא דיקלא - קרקע מועט הוסיף לו יעקב ליוסף בשביל בכורה וה"ה דהוה מצי למיפרך פי שנים בכל הנכסים אלא משום דהא קא חזינן דלא הואי להו נחלה כולי האי דהא קצווחי בני יוסף:

10 כראובן ושמעון - כנגד שני שבטים וכדאמרן לשבטים איתפלג דהיינו פי שנים כאחד והאי דלא קאמר בברייתא ואומר כראובן ושמעון יהיו לי היינו משום דמילתא דפשיטא ליה לתנא יותר מדאי דהאי שכם אחד על אחיך אההוא קרא קאי דכתיב לעיל מיניה כראובן ושמעון יהיו לי ופירושא דההוא קרא הוא הלכך לא חש להזכיר דזיל קרי בי רב הוא:

11 לבעל הבית - יוסף:

12 יתום - יעקב דכתיב ויכלכל את אביו וגו' בראשית מ״ז:י״ב:

13 לסוף העשיר - יעקב שבאה לידו בכורת ראובן על ידי שחילל יצועי אביו והיה יכול ליתנה לכל מי שירצה:

14 ואי לאו דחטא ראובן לא הוה מהני ליה ליוסף - בתמיה כלומר מה נתן יעקב ליוסף שהרי מחלק שאר אחין הוסיף לו אבל משלו לא נתן לו כלום דמשלו הוה לו לההנותו ולא משל אחרים אלא ודאי משלו נתן לו הן ממונו הן ברכות שבירכו מכולן כגון ברכה שבירכו לאפרים ומנשה וידגו לרוב וגו' שאין עין רעה שולטת בהן וכגון מאל אביך ויעזרך וגו' תהיין לראש יוסף וגו' הלכך מה שנתן בכורת ראובן ליוסף טעם אחר יש בדבר:

15 אלא ר' יונתן רבך לא כך אמר - כדאמרי' בכל דוכתא א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן:

16 לצאת מרחל - שתלד רחל את יוסף קודם שתלד לאה את ראובן דליהוי יוסף ראשית אונו דיעקב:

17 שקדמתה לאה ברחמים - בתפלה לקמיה מפרש:

18 צניעות דרחל - לקמיה מפרש:

19 רכות ממש - עיניה נוטפות דמעה:

20 אפשר - לומר כן:

21 והלא בגנות בהמה טמאה לא רצה הכתוב לדבר אלא עקם שמונה אותיות דכתיב אשר איננה טהורה דאיכא י"ג אותיות והוה מצי למיכתב הטמאה דליכא אלא ה' אותיות:

22 בגנותן של צדיקים דבר הכתוב - בתמיה:

23 אלא אמר רבי אלעזר כו' - אליבא דר' אלעזר לא אשכחן שקדמתה לאה ברחמים אלא אליבא דרב:

24 ארוכות - גדולות בכהונה ולויה דלוי יצא ממנה שממנו כהנים ולוים ומלכות מיהודה:

25 ויפתח את רחמה - היינו שזכתה לבכורה:

26 מסר לה - יעקב סימנין לרחל שתאמר לו בלילה בשכבה:

27 בעא מיניה אבא חליפא קרויא מר' חייא כו' - משום דאיירי לעיל בבעיא דקראי דיעקב ובניו נקט נמי להך בעיא הכא:

28 בכללן - של ישראל כשבאו למצרים אתה מוצא כתוב כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה שבעים ובפרטן כשהוא מונה אותן אחד אחד למעלה בפרשה אי אתה מוצא אלא ששים ותשע עם יוסף ושני בניו וכדכתיב בהדיא כל נפש ששים ושש ומבני לאה חסר דכתיב בכלל דידה שלשים וג' ובפרטם אי אתה מוצא אלא ל"ב:

29 תיומה - שנולדו ללאה שתי בנות בכרס אחד:

30 ואת - ריבוי הוא:

31 מרגלית טובה - טעם יקר בעיני כמרגלית שלא הייתי רוצה לגלות ומעיקרא לחדודי הוא דבעי:

32 לאבדה ממני - כלומר לגלותה לאחרים ולחבב הטעם היה אומר כן:

33 זו יוכבד - ולכך לא פרט בה שהרי עדיין לא יצאה לאויר העולם אלא עובר במעי אמה היתה בכניסת' למצרים:

34 מאי שנא - דלא רצה לשוב לבית אביו עד שנולד יוסף:

35 ויכם דוד - בעמלק כשפשטו על צקלג ונהגו נשי דוד מיירי בספר שמואל והלא דוד מיהודה הוה ולא מיוסף ונפל זרעו של עשו בידו דעמלק היה בן אליפז בן עשו ואתה אמרת שאינו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף והלא גם ביד שאר שבטים נמסר ואמאי קאמר קרא ובית יוסף להבה טפי משבט יהודה:

36 דכתיב - בדברי הימים בלכתו אל צקלג להלחם בעמלק:

37 נפלו עליו כו' - ראשי האלפים אשר למנשה לפי שנשתתפו עמו ממנשה דהיינו משבט יוסף לכך נפלו בידו:

38 מבני שמעון וגו' - ויכו את שארית הפלטה לעמלק אלמא ביד בני שמעון נמי נפלו ואתה אמרת שאין נמסר אלא ביד זרעו של יוסף:

39 בכור - בן כהן:

40 נוטל בזרוע פי שנים כו' - לקמן מפרש לה:

41 ובמוקדשים - לקמן מפרש לה:

42 ששבחו - מעצמן כיצד הניח כו':

43 מוחכרת - למחצית שכר:

44 מושכרת - בדבר קצוב עד זמן פלוני:

45 באפר - אחו דלא חסרי מזוני כדלקמן:

46 וילדה בכור נוטל פי שנים - בהאי ולד הואיל ושבחא דממילא הוא ודמי כאילו הוחזק בו אביהן:

47 אבל בנו בתים - דהאי שבחא על ידי היתומים עצמן הוא ולאו ממילא לא קא שקיל פי שנים:

48 ראוי הוא - דלא דמי לשבחא שהשביחו הנכסים דכיון דהוי אבוהון מוחזק בנכסים והן עצמן הושבחו כמי שהוחזקו בשבח דמי אבל הני מתנות לא זכה אביהן כלום מחיים וכולן הוו שבח:

49 ה"ג במכירי כהונה עסקינן - שאנשי העיר קרוביו ומכיריו של כהן זה ומזכין לו זיכוי גמור במתנות בהמותיהן מיד כשנשחטו קודם שהופרשו מן הבהמה:

50 ודאשתחיט בחיי אבוהון - ודמי כמאן דאתו לידיה בטבלייהו דאמרי' בשחיטת חולין בפ' הזרוע חולין דף קל: דקני להו כהן אי אתו לידיה בטבלייהו דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין כדנפקא לן התם מוזה יהיה משפט הכהנים מלמד שהמתנות דינן להוציאן בדיינין אי אתו לידיה בטבלייהו כדמפרש התם וה"נ כיון דאשתחיט בחיי אבוהון והן מכירין של כהן זה ומרעיו ואוהביו אע"פ שעדיין לא הופרשו הרי הם כאילו באו לידו שאלו אוהביו גמרו ומקנו לו המתנות כשהן עדיין בתוך הבהמה ודמי כמי שהוחזק בהן בחייו דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ויטול בהן בכור פי שנים והשתא ליכא למיפרך פשיטא דהשתא אשמועינן טובא דאע"פ שלא הורמו כמי שהורמו דמיין:

51 מוקדשין לאו דידיה נינהו - כגון חטאות ואשמות מחיים קדשי ה' נינהו ויש בהן מעילה כל זמן שלא נשחטו אבל שלמים אין בהן מעילה כדדרשינן קדשי ה' קדשים המיוחדים לשם יצאו קדשים קלים שאין מיוחדים לשם ומיהו אינם ממונו דמיקדש מיהא קדשי ולא קרינא בהו בכל אשר ימצא לו ואפילו אם נשחטו שיכול לאכלן אינם שלו כדתנן בפ"ב דקדושין המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת דמשלחן גבוה קא זכו ומשני בקדשים קלים ומחיים דהוי ממונו לרבי יוסי הגלילי ומיהו לאחר שחיטה לא כדאמרינן בפרק ראשון דב"ק כי אמר ר' יוסי הגלילי מחיים אבל לאחר שחיטה דכי קא זכו משלחן גבוה קא זכו לא אמר:

52 דאמר ממון בעלים הם - לכל דבר אף לקדש את האשה:

53 ומעלה מעל בה' - וכחש בעמיתו בפקדון וגו' וכחש בה ונשבע על שקר וחזר והודה והביא את אשמו:

54 לרבות קדשים קלים - להתחייב עליהם אשם גזילות אם כפר בהן ונשבע והודה כשאר גזל ממון שהרי ממונו הן שהבשר והעור שלו ואין לגבוה בהן אלא אימורים ולכהן חזה ושוק ובה' ובעמיתו קדריש דהיינו שלמים שהאימורים לשם והבשר לבעלים והך מעילה דהכא אינו אלא לשון שינוי וכן הוא אומר דברי הימים ב כ״ו:ט״ז וימעל בה' אלהיו וכן בסוטה הוא אומר במדבר ה׳:י״ב איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל בתורת כהנים דהא מעילה ממש ליכא בשלמים כדפרישית דממעיט להו בתורת כהנים מדכתיב קדשי ה' בנהנה מן ההקדש גבי מעילה:

55 דלאו ברשותיה - דאב קיימא:

56 רועה באפר - דהוי מוחזק מיבעיא:

57 מה רועה באפר שבחא דממילא - מעשב השדה: