רשב"ם על בבא בתרא קל״ה ב:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רשב"ם על בבא בתרא קל״ה ע״ב:ד׳ רשב"ם על בבא בתרא קל״ה ע״ב:ו׳ »

1 בבא בתרא פתח ↗

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶה הִיא דְּיָיתֵיקֵי? כֹּל שֶׁכָּתוּב בָּהּ: ״דָּא תְּהֵא לְמֵיקַם וְלִהְיוֹת״. וְאֵיזֶה הִיא מַתָּנָה? כֹּל שֶׁכָּתוּב בָּהּ: ״מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה״.

2 תוספתא כפשוטה על בבא בתרא פתח ↗

22-23. אי זו היא דיותיקי, דא תהא לי לעמוד ולהיות, אם מתי יינתנו וכו'. בבבלי קל"ה ב' ב"מ י"ט א': ת"ר איזו היא דייתיקי, דא תהא למיקם ולהיות שאם מת נכסיו לפלוני וכו'. וכ"ה "ולהיות" בכל הנוסחאות שבדקתי.36ובקצת נוסחאות "ולמיהוי", עיין מ"ש על כ"ז במבוא ח"ו יבמות, עמ' י"ח. ויש להוסיף שכ"ה גם בשיטה למו"ק, עיין להלן הערה 39. וכן בירושלמי פיאה ספ"ג, י"ז ע"ד: אי זו היא דייתיקי תהא לי להיות ולעמוד, ואם מתי ינתנו וכו'. אבל בכי"ר שם37כ"י שכתבו סופר בור וע"ה, ואינו חשוד כלל על "תיקונים", ובזה חשיבותו. תהא לי לחיות ולעמוד וכו'. וכבר העיר ד"ר ראובן ירון שכן היא הנוסחא המקובלת בצוואות בלשון יון: יהא לי לחיות ולעמוד "להיות בריא".38עיין במבוא הנ"ל לעיל הערה 36. וכמה מן הראשונים פירשו שהבבלי באר את המלה דייתיקי39בשיטה למו"ק הוצ' רמ"ל זק"ש, עמ' נ"ו: ומפר' לה בפ"ק דב' מצי' שהוא לשון נוטריקון, דא תהא למיקם ולמיהוי וכו'. וכן פירש הר"מ כאן פ"ח מ"ו, ב"מ פ"א מ"ז ומו"ק פ"ג מ"ג, ועוד. אבל בר"ח ב"מ י"ט א': פי' דיאתיקי צואת שכיב מרע בלשון יון דייתיקי. כנוטריקון.אבל ברמב"ן הנ"ל, בריטב"א שם עמ' 480 בחי' הר"ן שם עמ' 442 ובנ"י פ"ח סי' תתס"ז העתיקו תוספתא זאת לראייה שהתלמוד מעתיק כאן את נוסח הדייתיקי.40ועיין דק"ס, עמ' 371, הערה כ'. ועיין בחי' הר"ן, עמ' 442, ומה שהבין בלשון הרשב"ם במשנתנו קל"ה ב', ובגמ' שם ד"ה דא. ולא עוד אלא שעמדו על פירוש הדברים. וכן כותב הריטב"א שם: והנכון כדפי' רבינו תם שהיו כותבין בין צ"ל: כן סימנא לחיים, וכן מפורש בתוספתא כל שכתוב בה דא תהא למיקם ולזכות! וכו'. וכן בחי' הרמב"ן לעיל שם: ואיכא דפריש דסימנא דחיי בעלמא הוא, וכן הלשון בבריתא כלומר, בתוספתא שהוא מביא להלן אי זו היא דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות, ואם מתי ינתנו לפלוני, משמע דלישנא דחיי הוא, וכי ההיא דאמרי' ב"ב קנ"ג א',41וברשב"ם שם: ומחיים לאו דוקא אלא לסימן טוב, לפי שהזכיר מיתתו, שלא רצה לפתוח פיו לשטן. והא דאמר מחיים, סימני לחיים קאמר. וממנו, כנראה, ברשב"א, בחי' הר"ן ובנ"י הנ"ל. ומתוך דבריהם משמע שבפני כולם היתה הגירסא "להיות" אלא שפירשו על דרך המליצה משלי י"ב, ד: הפוך רשעים ואינם, ובית צדיקים יעמוד, כלומר, ולהיות בעולם.42והגזמתי במה שכתבתי במבוא הנ"ל לעיל הערה 36: ומתוד פירושם ברור שצ"ל ולחיות כלומר, גם בראשונים. ואינו כן, ומלשונם מוכח שהם גרסו "ולהיות", אלא שצ"ל במקורות העתיקים: "ולחיות", כגירסת כי"ר בירושלמי.

3 רש״ש פתח ↗

ר"ש ד"ה ואיזו היא מתנת בריא כו' בסופו. ואחר מיתה היאך אדם יכול ליתן אחרי שמת ונקבר. מה שהוסיף ונקבר ל"י כוונתו. אולם לשון חכמים הוא כן אין הבעל יורש את אשתו בקבר כו' לעיל קי"ד ב' הרי מת והרי קברו כו' לקמן קנ"ג ב' ועי' לקמן קל"ז מתנת שכ"מ מאימתי קנה כו'. ועמש"כ לקמן קמ"ב ב':

1 גמ' איזו היא דייתיקי - איזו היא מתנת שכיב מרע שגובה לאחר מיתה אע"ג דלא כתב בה מהיום:

2 דא תהא למיקם ולמיהוי - אחר מיתתי והיינו לשון דייתיקי:

3 ואיזו היא מתנת בריא שתקנה כל שכתוב בה מהיום כו' - דמשמע הכי גופה קנוי לך מהיום ופירי לאחר מיתה אבל אי לא הוה כתב בה מהיום אינו קונה דאין מתנה לאחר מיתה שהרי אין כח לאדם ליתן מקודם לכן דבר שלא יוכל להקנות באותו הזמן שהוא רוצה שתתקיים המתנה ואחר מיתה היאך יכול אדם ליתן אחרי שמת ונקבר:

« רשב"ם על בבא בתרא קל״ה ע״ב:ד׳ רשב"ם על בבא בתרא קל״ה ע״ב:ו׳ »