רש"ש על נדרים פ׳ א

1 וְאֶלָּא: דְּאָמְרָה ״קֻוֽנָּם הֲנָאַת רְחִיצָה עָלַי לְעוֹלָם אִם אֶרְחַץ״, מִשּׁוּם הָכִי מֵיפֵר לָהּ. דְּהֵיכִי תַּעֲבֵיד? תִּרְחַץ — מִתַּסְרָא הֲנָאַת רְחִיצָה עֲלַהּ, לָא תִּרְחַץ אִית לַהּ נִיוּוּלָא. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: אֶפְשָׁר דְּלָא רָחֲצָה, וּלְנִיוּוּל לָא חָיְישִׁינַן.

2 אִי הָכִי, לִיתְנֵי הָכִי, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תְּנַאי זֶה אֵין בּוֹ עִנּוּי נֶפֶשׁ!

3 אֶלָּא דְּאָמְרָה: ״הֲנָאַת רְחִיצָה עָלַי לְעוֹלָם אִם אֶרְחַץ הַיּוֹם״. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: נִיוּוּל דְּחַד יוֹמָא לָא שְׁמֵיהּ נִיוּוּל.