רש"ש על נדרים י״ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מקור נדרים י״ב
1 וְהָא נוֹתָר וּפִיגּוּל לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים הוּא.
2 אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן: בְּנוֹתָר שֶׁל עוֹלָה. אֲמַר לֵיהּ: אִם כֵּן, לִיתְנֵי בִּבְשַׂר עוֹלָה!
3 לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא ״בְּשַׂר עוֹלָה״ דְּאָסוּר, דְּהָא בְּקׇרְבָּן קָא מַתְפֵּיס, נוֹתָר וּפִיגּוּל דְּעוֹלָה אִיצְטְרִיכָא,
4 סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כְּאִיסּוּר נוֹתָר, כְּאִיסּוּר פִּיגּוּל, וְהָוֵה לֵיהּ כְּמַתְפֵּיס בְּדָבָר הָאָסוּר, וְלָא מִיתְּסַר, קָא מַשְׁמַע לַן.
5 מֵיתִיבִי: אֵיזֶהוּ אִיסָּר הָאָמוּר בְּתוֹרָה? אָמַר: ״הֲרֵינִי שֶׁלֹּא אוֹכַל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן כַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו״, ״כַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ רַבּוֹ״, ״כַּיּוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם״, ״כַּיּוֹם שֶׁרָאִיתִי יְרוּשָׁלַיִם בְּחוּרְבָּנָהּ״, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: וְהוּא שֶׁנָּדוּר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.
6 הֵיכִי דָּמֵי? לָאו כְּגוֹן דְּקָאֵי בְּחַד בְּשַׁבָּא דְּמִית בֵּיהּ אֲבוּהּ, וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא טוּבָא חַד בְּשַׁבָּא דְּהֶיתֵּרָא, וְקָתָנֵי אָסוּר. שְׁמַע מִינַּהּ בְּעִיקָּר הוּא מַתְפֵּיס.
7 דִּשְׁמוּאֵל, הָכִי אִיתְּמַר, אָמַר שְׁמוּאֵל: וְהוּא שֶׁנָּדוּר וּבָא מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאֵילָךְ.
8 אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: ״כְּחַלַּת אַהֲרֹן״, ״וְכִתְרוּמָתוֹ״ — מוּתָּר. הָא ״כִּתְרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה״ — אָסוּר.
9 וְהָא תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה — לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים הִיא.
10 אֵימָא: ״כִּתְרוּמַת הַלִּשְׁכָּה״ — אָסוּר.
11 אֲבָל תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה מַאי — מוּתָּר? לִיתְנֵי לַחְמֵי תוֹדָה, וְכׇל שֶׁכֵּן תְּרוּמָתוֹ! הָא קָא מַשְׁמַע לַן תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה — תְּרוּמָתוֹ הִיא.
12 וְאִי בָּעֵית אֵימָא: תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה נָמֵי קוֹדֶם זְרִיקַת דָּמִים הוּא. כְּגוֹן דְּאַפְרְשִׁינְהוּ בְּלֵישָׁה.
13 וְכִי הָא דְּאָמַר רַב טוֹבִי בַּר קִיסְנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: לַחְמֵי תוֹדָה שֶׁאֲפָאָן בְּאַרְבַּע חַלּוֹת — יָצָא. וְהָכְתִיב אַרְבָּעִים! לְמִצְוָה.
14 וְהָא בָּעֵי לְמִשְׁקַל תְּרוּמָה! וְכִי תֵּימָא דְּשָׁקֵיל חֲדָא רִיפְתָּא עַל כּוּלַּהּ — וְהָתְנַן: אֶחָד מִכׇּל קׇרְבָּן. שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִקׇּרְבָּן עַל חֲבֵירוֹ! וְכִי תֵּימָא דְּשָׁקֵיל פְּרוּסָה מִכׇּל חַד וְחַד, וְהָתְנַן: ״אֶחָד״, שֶׁלֹּא יִטּוֹל פְּרוּסָה!
15 אֶלָּא דְּאַפְרְשִׁינְהוּ בְּלֵישָׁה. דְּשָׁקֵיל חֲדָא מֵחָמֵץ, וַחֲדָא מִן חַלּוֹת, וַחֲדָא מִן רְקִיקִים, וַחֲדָא מִן רְבוּכָה.
16 לֵימָא כְּתַנָּאֵי: ״הֲרֵי עָלַי כִּבְכוֹר״, רַבִּי יַעֲקֹב אוֹסֵר, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.
17 הֵיכִי דָמֵי? אִי נֵימָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, מַאי טַעְמָא דְמַאן דְּשָׁרֵי. וְאִי לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים, מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָסַר? אֶלָּא לָאו,
פירוש רש"ש על נדרים י״ב
1 גמרא בנותר של עולה. לכאורה משמע דאף אם אמר סתם נותר תלינן ליה בנותר של עולה כדין סתם נדרים דלהחמיר כמש"כ הר"ן והרא"ש במשנתנו. ומה שדחו התוס' דא"כ מאי פריך ליתני כבשר עולה כ"ה גירסתם וגירסת הרא"ש ונכון ע"ש. י"ל דר"ל ג"כ דאמר סתם כקרבן לאחר זריקת דמים ונתלה נמי בעולה:
2 שם כחלת אהרן כו' מותר. הא דלא מיקרו דבר הנדור עי' בר"ן ורא"ש ותוס' ועל טעם הרא"ש והתוס' ק"ל דהא קי"ל בפ"ק דתרומות דאם תרם מדבר של"נ מלאכתו ע"ד שלנ"מ תרומתו תרומה. וכן בטבל שלא ראה פני הבית תורמין אפי' לכתחלה עי' תשובת ש"א סימן צ"ז. וכן אמרו בירושלמי א"א לגורן שתעקר קודם שנתרמה תרומה והני מותרין קודם הרמה. והנה המתפיס בבכורים לטעם התוס' והרא"ש היה אסור דהרי אינן אוסרים את הגורן. ולטעם הר"ן אני מסתפק כיון דבשעת הפרשה אסורין לכל דהרי הן חוץ לחומה. ואפי' בירושלים קריאה או הנחה מעכבת בהו כדאיתא בפ"ג דמכות. א"ד שרי כמו המתפיס בחרמי כהנים. עי' לקמן יח ב ובהרא"ש שם. אבל גם שם משמע דאם אמר בפירוש קודם שיבואו ליד כהן אסור וא"כ ה"נ בבכורים. אבל נראה כיון דאמרינן במכות ר"ד יט שא"ח עליהן עד שיראו פני הבית. ואמרינן שם שבחוץ הרי הן כחולין לכל דבר א"כ הפרשה אינה אוסרת ולכן המתפיס בהן בכל ענין מותר לכ"ע. וכ"נ ממאי דלא חשיב בפרק ב' דבכורים מ"ד דיש בבכורים מה שא"כ בתו"מ שהמתפיס בהן אסור:
3 רא"ש ד"ה והא נותר ופיגול. וכבר יצא הזבח מידי מעילה. לכאורה תימה דהא במעילה ג ב אר"ג א"ר זריקת פיגול אינו מוציא מידי מעילה. אולם במנחות מז ב קאמר ולאו איתותב דר"ג א"ר. אבל משמע דל"ק דאיתותב אלא בהא דקאמר אינו מביא לידי מעילה וע"ש בתוספות:
4 רא"ש ד"ה ה"ד לאו דקנדר בההיא חד בשבא כו'. היא גירס' נכונה ועי' בתוספות שנדחקו מאד בישוב הגירסא שלפנינו:
5 בא"ד לא שאמר כן בפירוש אלא אמר כאחד בשבת והרי הוא כמו שאמר כחד בשבא שמת כו'. כ"נ דצ"ל:
6 גמרא הא קמ"ל תרומת ל"ת תרומתו היא. מהרא"ש נראה דל"ג הא קמ"ל. ומש"כ הר"ן דהוה כתרומה לגבי זרים. ל"ד דהא במנחות ס"ד עז מיבעי ליה לרבא אי חייבין עליהם מיתה וחומש או לא. ואולי דמש"ה קאמר ואב"א כו':
7 שם והכתיב ארבעים. במנחות עו הגי' והא בעינן ארבעים והיא נכונה:
8 שם הרי עלי כבכור כו' ור' יהודה מתיר. עיין בהגרי"פ ויש בו ט"ס וצ"ל וכ"מ בנזיר להדיא והוא דרצה לאוקמי שם דר' יהודה ס"ל כר' יעקב. ולמאי דדחי שם תרוייהו לא ס"ל כר' יהודה ע"ש:
9 רא"ש ד"ה כגון דאפרשן בלישה. דאמרינן בפ"ק דפסחים שני דברים המתירין מעלין כו'. כצ"ל: