רש"ש על נדרים ב׳

1 ר"ן בריש מתניתין ומשום האי גוונא תנא חרמים הכא כו'. צ"ע דהא לקמן בגמרא אמרינן וכיון דתני תרתין תני לכולהו:

2 שם עיקר הנדר הוא שיאמר דבר זה אסור עלי ובין שהתפיסו כו'. אבל בפרק שבועות שתים בסוגיא דמתפיס בשבועה כתב דבאינו מתפיס אינו אסור אלא משום יד וכ"כ הב"ח בשמו בסי' ר"ד. והט"ז כ"ע דל"ד ונהפוך הוא:

3 והרא"ש בפירושו שכתב דעיקר הנדר הוא שמתפיס בדבר הנאסר כו' או שנשבע עליו. תמוה מהסוגיא דשבועות הנ"ל ומפסקיו בעצמו שם:

4 מש"כ התוי"ט בפתיחתו אבל האומר נדר שלא אוכל אינו כלום ל"י טעם נכון לחלק בין זה למודרני ממך שאיני אוכל לך דלקמן דהוי יד וע"ש בתוי"ט ולדינא צ"ע מש"כ הר"ן בשם הר"י בר' חסדאי דקונם קונח הם מלה"ק אלא שנשתבש ל"י איזו היא תיבה המשמשת לשון קרבן או הקדש דומה לתיבות אלו ואולי כיון דבימי חכמי המשנה היה הלשון חי והיו מדברים בו היו להם עוד תיבות מקובלות אשר אינן נמצאות במקרא:

5 ר"ן בסה"ע ויתבאר בגמרא. הוא לקמן סוף דף ד:

6 גמרא הלין משום דאוושי ליה מפרש ההוא דפתח ברישא. וזה יוכל להשאר אף לפי המסקנא ובזה יובנו היטב דברי התוס' בר"פ כיצד הרגל ע"ש דלענין כל המועדין דאוושי דאינון חמשה מפרש ההוא דפתח ברישא ושן ורגל דלא אוושי מפרש מאי דסליק ברישא ובדבריהם מיושב מה שגמגם כאן המפרש בסה"ע:

7 ר"ן ד"ה ואיכא למידק. אבל הרמב"ן כו' דנדר שאמרו בלשון שבועה כיון כו' שוין לאסור בנדר על עצמו כו'. כצ"ל:

8 ר"ן ד"ה טעונות שמן ולבונה. מפרש כו' והמרחשת. צריך להוסיף מלת וכו' כי מונה שם עוד עד עשר:

9 ר"ן ד"ה טעונה הגשה. וא"ט תנופה היינו מנחת חוטא. ע"ש במנחות דחשיב עשר וזוהי אחרונה וע"כ יש כאן ט"ס:

10 רא"ש ד"ה ותו ידות אינשי מלשנותן ברישא כו'. כצ"ל בדבור אחד:

11 רא"ש ד"ה ואית ספרים. דמפרש להו הס"ד ומה"ד וליפרוש כו':