רש"ש על נדרים נ״ח

1 גמרא א"ל והלא שביעית אין לה מתירין כו'. בגה"ש הקשה מיי"נ דאין לו מתירין ואוסר במינו במשהו. ואני תמה דהלא בע"ז עג ב מפרש הגמרא הטעם בשלמא יי"נ משום חומרא דעבודת כוכבים כו'. והאי כללא דר"ש אינו אלא בכגון אלו דחשיב דלא חמירי כעבודת כוכבים. ושביעית פשיטא דלא חמירא גם כן כעבודת כוכבים להכי הקשו ליה מינה. ונ"ל דמאי דחדית הש"ס שם בטבל טעם דכהתירו כך איסורו ולא הסתפק בטעמא דר"ש כאן. מפני דא"כ למה פרטה הברייתא טבל טפי משאר איסורי דחשיב הכא ר"ש וכגון נדרים. אלא ודאי התם טעמא אחרינא ובאין לו מתירין ובגוונא שהמציאו התוס' שם דומיא דיי"נ. ועי' בכ"מ פט"ו מהל' מ"א הלי"ב ותראה שנעלמה מכת"ה סוגיא שלפנינו ודברי הר"ן לעיל נב:

2 ר"ן ד"ה השביעית. בין בתערובות פירות היתר בשל שביעית כו'. כצ"ל:

3 ר"ן ד"ה אלא מן הדא פשטה דתנן בצלים כו'. כצ"ל:

4 רא"ש ד"ה אף אני לא אמרתי. כגון פירות ששית שנכנסו לשביעית כו'. לי צע"ג מסוגיא דר"ה טו ושם ע"ב ריו"ח ור"ל אמרי תרוייהו כו' כי אתי רבין אריו"ח אתרוג כו' ע"ש היטב:

5 ר"ן ד"ה ואותה ליטרא. דכיון דליטרין דתוספת פטירי כו'. לכאורה זה סותר לפירושו לעיל דאין לחלק בין גידולין להעיקר דאי אין מעלין ע"כ גם הם כמוהו. וי"ל דהיינו הא דמקשה דמכאן מוכח דאף דגידולין היתר מ"מ אין כח בהן לבטל העיקר כיון דמיניה קא רבו. אבל קשה דהרי משמע דגם התרצן מודה ליה בסברא זו. ולמה לא מתרץ ליה דשאני טבל דדבר שיש לו מתירין הוא. ועוד ה"ל לתרץ כדלקמן נט ב שאני גבי מעשר כו' ואיסורא לא זרעי אינשי:

6 רא"ש ד"ה המנכש. ברייתא היא בתרומות בפ' הזורע פשתן. כ"ה בתוספתא שם בפ"ח המתחיל כן. רק שנשתבשה שם ע"י המעתיקים. והמגיה כאן טעה:

7 רא"ש ד"ה ומעשרן ודאי. אם בא לאכול מהן קבע כו'. ק"ק דמאי קמ"ל פשיטא דלא עישר כיון דעתה הוא תולשן מן המחובר. ומש"כ בדבור דלעיל כדין פועל שאוכל כו' תמוה דהא תניא בב"מ פט א יצא המנכש כו' אין פועל אוכל בהם:

8 רא"ש ד"ה ודלמא במדוכנים. שדרכן ועירבן עם פירותיו כו'. תימה דהא לעיל פי' דכיון שדרכן בטילין בגידולין לבד ג"כ. ועוד מדפריך אח"כ ודלמא בתערובות דהיינו דעירבן עם שאר פירותיו מכלל דפירכא קמייתא היא בדלא עירב. ונ"ל למחוק תיבות עם פירותיו:

9 רא"ש ד"ה שניא שביעית. אבל ערלה כו' שא"א להתערב כו' במחובר כו'. קשה אלמה לא כגון שחנטו קודם ט"ו בשבט דשנת ד' ואח"כ גדלו הרבה ועי' ר"ה ר"ד יד, וטו ב: