רש"ש על נדרים מ״ז

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מפרשים:
1 גמרא הואיל ואדם אוסר פירות חבירו ע"ע כו'. לקמן פה ב:
2 ר"ן ד"ה בעי רמי. ואמאי תנן שהגוזל כו'. ל"מ זה במשנה. ולשון רש"י חולין ד ב ד"ה מפני. ותנן האוכל תרומת חמץ בפסח כו':
3 בא"ד והיינו דתניא ומייתי לה כו'. כצ"ל:
4 ר"ן בסה"ע ופשטינא לה מדתניא האומר כו'. כצ"ל:
5 שם וכיון דאכתי כו' חייל נדרא ומיתסרא אפילו כו'. כצ"ל. וזהו ג"כ כוונת גה"ש:
6 גמרא ת"ש האומר לאשתו קונם שאני מהנה לך כו'. כצ"ל:
7 ר"ן ד"ה ת"ש המקדש בסופו. דחליפין מותרין. נראה דצ"ל דחלופי חליפין. וכן מצאתי אח"כ בביאורי הגר"א ז"ל סי' רט"ז סק"ג. וגי' שלפנינו יש ג"כ לכוון ע"ז דר"ל דחליפין של אותן חליפין דאיירי בהו ועי' לקמן נט ב בר"ן ד"ה בגידולי גידולין קאמרינן:
8 רא"ש ד"ה קונם לבית זה שאתה כו'. אבל לעיל כו' לא מפליג כו'. דברי תימה הן דאדרבה התם מייתי מק"ו כיון דאפילו בדקאמר מודר שדך אינו אסור במת כו' כש"כ כשאמר מדיר נכסי וכדפירש הר"ן שם:
9 בא"ד ומיירי כגון דאמר אפילו לבית כו' בחיי ובמותי. כ"נ דצ"ל. ור"ל דהאיבעיא שלו הוא אפילו אמר בפירוש בחיי ובמותי ועי' בר"ן:
10 רא"ש ד"ה אוסר דבר שלא בל"ע. נראה דהציון צ"ל אין אוסר דבר שלבל"ע:
11 רא"ש ד"ה לאו משום דחליפין. דאיחלפו אותן מעות על מה שקבל כו'. כ"נ דצ"ל:
12 רא"ש ד"ה דלמא לכתחלה. היינו אם לכתחלה אסור כו'. עי' מל"מ פ"ה מהלכות אישות הל"א:
13 רא"ש ד"ה הריני עליך חרם. אע"ג דלא אמר ואת עלי לא. כצ"ל: