רש"ש על נדרים כ״ד

1 גמרא ת"ש נדרי אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו כו'. לפמש"כ הר"ן לעיל בר"פ מהירושלמי דבמעמידין דבריהם צריכין היתר חכם קשה דנימא דהכא מיירי במעמיד דבריו. וכן יש לדחות כזה ב' פשיטות הראשונות:

2 ר"ן ד"ה כלום אמרת. ואמרי' בירושלמי דר"מ דפליג באידך בבא דמייתינן כו'. כצ"ל:

3 ר"ן ד"ה מי סברת. כלומר לבקשת המזמן נדר המזומן כו' ונדר המזומן וחלה כו'. כצ"ל:

4 ר"ן ד"ה נדרי הבאי בסופו. ול"ת התם כעולי מצרים כו' דעל הגוזמא קושטא קאמר. ביבמות קטז ובמכות ה איתא גמלא פרחא. אך מלת באויר ליתא שם. אמנם עכ"פ שייך קצת לומר עליו בדרך גוזמא פורח באויר ולהכי אשמעינן דאפ"ה חייב עליה משום שבועת שוא:

5 רא"ש במשנה. לא אמרי' ודאי לא היה כך כו'. כצ"ל. או דצ"ל דעתו היה כך כמו שהוא אומר כו':

6 רא"ש ד"ה אדעתא דידן אישתבע. ואע"ג דבמתניתין מהימנינן ליה כו'. לכאורה מאי קמדמה נדרים לשבועות הא גם כאן בנדרים מותר. וי"ל: