רש"ש על נדרים מ״ג

1 גמרא אלא לא ילוה ממנו מאי קמהני ליה כו'. ק"ל אלמה לא דהא כיון דהדירו מסתמא הוא שונאו. ונהנה בזה שהוא צריך לקבל ממנו טובה כמו שאמר שלמה אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' כי גחלים אתה חותה על ראשו משלי כ״ה:כ״ב:

2 ר"ן ד"ה בשלמא. דכי היכי דבהני כו' לא מתהני מידי כו'. כצ"ל:

3 ר"ן ד"ה אביי אמר גזירה להשאיל משום לשאול. כצ"ל:

4 רא"ש ד"ה אלא לא ילוה ממנו. בשלמא כו' ולא יקח ממנו דקא מהני ליה כו'. נראה דר"ל דאף דלכאורה המוכר המודר אף דמוקי לה במתני' בזבינא מציעא לא נהנה מאומה דסתם מוכר עצב ברכות ה דאמרי אינשי זבין אוביד ב"מ נא. וכן אה"כ והמוכר אל יתאבל יחזקאל ז׳:י״ב כפרש"י שם. מ"מ י"ל דקמהני ליה דמוכר סחורתו כיון שעומד לכך:

5 רא"ש ד"ה גזירה לישאל כו'. דלא קאי אלא אלא ילוה. כצ"ל:

6 ד"ה היה ביתו לבנות. לא זו א"ז קתני. לכאורה סותר א"ע למש"כ בריש המשנה דאין לו מה יאכל אורחא דמלתא:

7 רא"ש ד"ה מקצתן. אלא ודאי כשנתן לשני דעתו על מה שנתן לראשון ה"נ דעתו על מה שהפקיר. המ"ל דכש"כ הוא דמה התם אינו יכול לחזור בו מהראשון אמרינן דדעתו על מה שנתן לו כש"כ הפקר דיכול לחזור ודאי דעתו גם עליו:

8 בא"ד וי"ס גורסין מקצתן לראשון כו'. כצ"ל:

9 רא"ש ד"ה כל ג"י יכול לחזור בו. וכן אם הוא לקטן כו' אלא לשם חזרה כו'. לכאורה גם בו הל"ל סתמא שלא לזכות מן ההפקר דהוה רבותא טפי דאע"פ שלא חזר מן ההפקר מ"מ אין שם הפקר עליו:

10 רא""ש וי"ל שהוא ירא שאם הוא ילקוט מצד זה אחרים ילקטו בו מצד אחר. יקשה דהא תנן בב"ב ע"א המחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה החזיק בכולה. וא"כ אם רפיק בה פורתא יקנה את הכל ועי' לשון הסמ"ע סי' רע"ג סקי"ג וגם סוף דבריו מגומגמין: