רש"ש על נדרים מ״ו

1 במשנה אין לו בהם תפ"י מותר. עתוי"ט מה שהביא בשם הרא"ש דב"ק וכ"ע ולפ"ז יל"פ כו' כמש"כ הר"ן כו'. במחכ"ת ל"ד בזה דלהרא"ש אין חילוק בין אוסר על שותפו לבין על אחר. רק דמחלק בין משכיר דמכר הנאתו לכן א"י לאסור אפילו על השוכר גופיה. לבין שותפין דהנאתו תחת ידו יכול לאסור אפי' על אחר ואין שום רבותא באחר טפי מבשותף:

2 ר"ן ד"ה תני נדור. כלומר כו'. עי' ב"ק מט ב תד"ה ותני ובמה שציינתי שמה. ועי' גם כן מש"כ בשבועות טז בתד"ה תני בס"ד:

3 ר"ן ד"ה אבל יש בה דין חלוקה. וכ' הרשב"א כו' דאפי' לקחה ממנו אסורה כו' וכדתנן קונם ביתך כו' הא מכרו לו כו' אסור. ואנכי תמה דהתם אסר עליו ביתו לכן אסור כ"ז שהוא ביתו. אבל הכא דלא אסר רק הנאתו ודאי מותר ע"י מכר כדאיתא לעיל לא במשנה שאני נהנה מישראל לוקח ביותר כו' אלא מטעם אחר אסור דכיון דהמודר לא שרי ליקח אלא ביותר ולמכור בפחות והכא תרווייהו מודרים אין תקנה ועי' נ"י בשם הריטב"א דהרשב"א אוסר מעין טעם שכתבתי. ואולי דהרשב"א מפרש דהנאה ל"ד אלא דאסר גם נכסיו עליו. וכמ"ק מהא דאסר אביי במרחץ אפי' אין לו תפ"י אלא בבצים:

4 בסה"ד שע"מ כן נשתתפו שלא יוכל א' מהן לאסרה ע"ח כו'. קשה בנדרו זה מזה דבהכי איירי מתני' מא"ל:

5 ר"ן ד"ה היכי דמי. שאינו נוטל חלק ידוע. כצ"ל:

6 רא"ש ד"ה אבל בבציר לא. אם יש למשכיר פחות מרביע כו'. כצ"ל:

7 רא"ש ד"ה דמקבל בטסקא בסופו. ואין לו חלק במה שמרויח השוכר. כצ"ל: