רש"ש על נדרים כ״ד א

1 גמרא ת"ש נדרי אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו כו'. לפמש"כ הר"ן לעיל בר"פ מהירושלמי דבמעמידין דבריהם צריכין היתר חכם קשה דנימא דהכא מיירי במעמיד דבריו. וכן יש לדחות כזה ב' פשיטות הראשונות:

2 ר"ן ד"ה כלום אמרת. ואמרי' בירושלמי דר"מ דפליג באידך בבא דמייתינן כו'. כצ"ל:

3 ר"ן ד"ה מי סברת. כלומר לבקשת המזמן נדר המזומן כו' ונדר המזומן וחלה כו'. כצ"ל: