רש"ש על עירובין ה׳

1 גמרא דפתח ליה בקרן זוית. נל"פ דיהיה הדלתות כמין גאם כשיסגרו דכל פתח יהיה בב' דלתות וכשיסגרו ידבקו זה בזה בתוך קרן המבוי ויראו כזה ד ולכן יהיה אורך המבוי ד' בכל משך רחבו ורחבו יהיה ג"כ ד' בכל משך ארכו וזה דלא כנראה מהמהרש"א בתד"ה דפתח בס"ד אך לפ"ז כשיפתחו הדלתות אשר באורך המבוי יצאו חוץ למבוי ואפשר לומר דיפתחו בעבר החצירות או שלא יהיה בו דלתות כלל:

2 רש"י ד"ה ומ"ד ד' קסבר קורה כו'. מחיצה העשויה לפחות מד' כו'. ועי' בתד"ה מותר דלל"ק ל"א סברא זו ולפ"ז קשה א"כ נימא דכ"ע סברי משום מחיצה ופליגי בסברא זו אי מיקרי מחיצה העשוי לפחות מד':

3 תד"ה דפתח. מש"כ המהרש"א דצריך לפרש כו' או שלא נשאר ב"ט בדופן האמצעי ל"ד כלל דאפילו אלכסון של ג' על ב' לא יעלה לד' אורך כי אלכסון מכל רבוע הוא גדר למרובע ששטחו מחזיק כשטחי ב' מרובעים אשר קוי האורך והרוחב המה גדריהם ובנידן דידן הוא כמו הגדר לשטח שאינו מגיע אף לג' וב' שלישים ודע דבציור הנדפס בשם רש"ל הקו האמצעי המשוך על ב' שלישי אורך רבוע השמאלי הוא טעות ומיותר:

4 גמרא תאמר במבוי שפרצתו בארבעה. כצ"ל בה' דהכוונה על טפחים. וברש"י ד"ה אי עומד צ"ל ונמצא פרוץ חסר מארבע בלא ה' דכוונתו על אמות:

5 רש"י ד"ה אינו דין. כי היכא כו' יצא מתורת פס כו'. משמע דאם נפרצה כותל חצר ונשתייר פס ד' אינו מותר דהא הוו כעומד מאליו ואם נפרץ עוד יהיה מותר ולא תקשי דא"כ מצינו מחיצה לאסור עי' לקמן צב ב דרש"י סובר דפס נמי בעי היכרא כמו לחי עיין בתוס':

6 תד"ה אינו. עי' מהרש"א שכ' דדבריהם אינם מדוקדקים במ"ש פס ד' אמות כו' ותמוה דהא פס ד"ט מהני במבוי גם כן אלא אליבא דרב הונא ואביי דס"ל דלחי העומד מאליו הוי לחי: