רש"ש על עירובין מ״ו

1 גמרא מכדי עירובין מדרבנן מ"ל כו'. ק"ק מברייתא דע"ז ז דמוכח שם דאפי' לריב"ק דאמר בש"ס הלך אחרי המיקל מודה דאם אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הולכין אחריו ע"ש:

2 תוס' ד"ה דאמר שמואל. וא"ת כו' ל"ל לשמואל למיפסק בפ"ב דמו"ק כו' וי"ל כו'. וע"ש בתוספות תירוץ אחר:

3 גמרא וארחב"ג א"ר הלכה כר"ש כו' והא אמרת כו'. עיין מה שהקשה המהרש"א ואישתמיטתיה דברי הרא"ש לעיל בפ"ב סי' ד' דהיכא דאתמר כללא אף לגבי עירובין איתנהו וכן התוס' לקמן סה ב כתבו דריו"ח לגמרי קאמר הנהו כללי אף בעירוב והוכיחו זה מקושיית מהרש"א וגם בלא"ה נ"ל דא"א לומר דרב דפסק כר"ש הוא מכח הלכה כדה"מ בעירוב דא"כ לימא כן בהדיא ולא יצטרך לומר הל' כר"ש ג' פעמים:

4 רש"י ד"ה ולא אמרו. אבל עיקר עירוב בתחומין הוא. ק"ל דלפ"ז ה"ל לר"פ להביא מהכא ראיה דע"ח קילי מע"ת דבראייתו מרי"ה נדחקו התוס' ולפי' המהרש"א בתד"ה שלא י"ל קצת:

5 תוס' ד"ה ואין חבין וכו'. וצריך שימחול להם פתו אם ירצו כדאמר כו'. כצ"ל: