רש"ש על עירובין מ׳

1 גמרא לא להתנות כו'. לכאורה יקשה א"כ מדוע ל"ק ג"כ להתנות על יום הזכרון אם היום אם למחר וי"ל דר"ח שאני דלענין קביעא דירחא ע"כ אינו אלא יום א' למנות ממנו החדש הבא היום או מחר אבל לענין יו"ט תרוייהו יומי יו"ט נינהו ודו"ק:

2 רש"י ד"ה והא אשכחי'. אמאי משייל ליה כו'. ק"ל דהא סתמא שאיל ליה תני מר מידי כו' ומאין מוכח דכוונתו היתה על קדושה א' או ב"ק ובפשוט יל"פ דמקשה מהא דא"ל אי משכחת להו לת"ל ול"מ. וא"ל דקאמר היינו אמירה שניה שא"ל ר"ש:

3 רש"י ד"ה זכרון. נ"ל דמה שהוסיפו בדבריו ובר"ח נמי כו' הוא שבוש דלקמן רע"ב פי' כיון דר"ה הוא היינו ר"ח וההוספה הוא פירוש התוס' כאן:

4 תוס' ד"ה אי משכחת. דבירושלמי דנדה כו'. חפשתי שם ול"מ ונ"ל ברור דט"ס הוא וצ"ל דכירה ור"ל בפרק כירה ונתחלף הכ' בנ' והר' בד' שקרובין בתמונתם והוא שם בה' א' ותמיהני על הגר"א ז"ל בסי' תקט"ו סק"ז שהעתיק בטעות כגי' שלפנינו:

5 בא"ד ושירי מדורה כו' מפרש בירושלמי כו'. כצ"ל:

6 גמרא וכולל עצמו תנאי היא כו'. נ"ל דר"ל והשתא ליכא קושיא די"ל דתנא דר"ה כו' אית ליה כולל ולכן אמרי' מתוך כו' ותנא דר"ח כו' ל"ל כולל ולא שייך מתוך לכן אמר לב"ש מתפלל שמונה ולזה א"ש מאי דאמר לקמן מאי הוה עלה עיין בשבת כב ב בתד"ה מאי הוה עלה וברא"ש שם ונכון בעז"ה:

7 ברש"י ד"ה מי בדלת. עי' מה שעיינתי בברכות כז ב ע"ד שבכאן:

8 רש"י ד"ה ליתיביה לינוקא. דטעמא כו' שתהא בה"י דבפה"ג שלל"צ. תמוה דעשה מהמסובב סבה דנראה פי' דהמברך צריך שיטעום היינו כשמברך על הכוס בהמ"ז או קידוש וכדומה צריך לטעום אח"כ ממנו ולכן ממילא צריך לברך בפה"ג ואי לא היה צריך לטעום לא היה מברך כלל בפה"ג וכ"נ שמפרש בעצמו בספ"ג דר"ה ד"ה מהו וכ"נ מבואר בתוס' פסחים ק"ו בסד"ה זכרהו . ודע דגם אני מודה דנכלל בהא דהמברך צריך שיטעום גם ברכת בפה"ג כדמוכח בברכות נב: