רש"ש על עירובין כ״א ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על עירובין כ״א ע״א רש"ש על עירובין כ״ב ע״א »

1 עירובין פתח ↗

דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ״ — אֵלּוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא.

2 עירובין פתח ↗

״וְעַל פְּתָחֵינוּ כׇּל מְגָדִים״ — אֵלּוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּגִּידוֹת פִּתְחֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן. לָשׁוֹן אַחֵר: שֶׁאוֹגְדוֹת פִּתְחֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן.

3 עירובין פתח ↗

דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה וְגוֹ׳״ — בְּנִי, הִזָּהֵר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה יֵשׁ בָּהֶן עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. וְדִבְרֵי סוֹפְרִים — כׇּל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים חַיָּיב מִיתָה.

4 עירובין פתח ↗

אָמַר רַב הַמְנוּנָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף״ — מְלַמֵּד שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה עַל כׇּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁל תּוֹרָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל, עַל כׇּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁל סוֹפְרִים חֲמִשָּׁה וְאֶלֶף טְעָמִים.

1 גמרא הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל כו'. כמה מוטעם דרש זה לפמש"כ הא"ע בפרשה ויצא דהם על צורת בן אדם כו' ע"ש:

2 שם שמגידות פתחיהן לבעליהן. לולי פרש"י הנל"פ דר"ל שמגידות פתחי וסתות שלהם כדי שיפרשו מהם עונה הסמוכה להם:

3 שם כל העובר על דברי סופרים כו'. המהרש"א בח"א כתב דדוקא בדבר שגזרו משום גדר עבירה שיש בה כו' אבל גזרו בדבר שיש בו עשה ול"ת לא כו' ע"ש והנה בברכות ד ב גבי סייג דק"ש אמרי' ג"כ וכה"ע עד"ח כו' ואולי יאמר דזהו הא דפריך שם מ"ש בכ"ד דל"ק חייב וכו':

4 שם על כדו"ד ש"ס ה' ואלף טעמים. נראה דלהכי נקראו שיר משום הא דאמרי' שלהי מגילה ושונה בלא זמרה כו' ע"ש ובתוס':

« רש"ש על עירובין כ״א ע״א רש"ש על עירובין כ״ב ע״א »