רש"ש על עירובין ט״ז א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על עירובין ט״ו ע״ב רש"ש על עירובין ט״ז ע״ב »

1 עירובין פתח ↗

סֵיפָא לְרַב פָּפָּא לָא קַשְׁיָא: אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא ״פָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד״, תְּנָא סֵיפָא ״עוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ״.

1 פסחים פתח ↗

אָמַר לְךָ רַב כָּהֲנָא: הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ פַּלְגָא וּפַלְגָא נָמֵי — טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן, וּטְמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי. וְהַאי דְּקָתָנֵי מִיעוּט הַקָּהָל, אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא ״רוּבּוֹ״ — תְּנָא נָמֵי סֵיפָא ״מִיעוּטוֹ״.

2 רש"י פתח ↗

משום הכי לא עריב - ג' בהדי פחות מג' ולמיתני כל שהוא פחות מג' וג' צריך שלא יהא בין זה לזה ג' דלא מצי למימר צריך שלא יהא בין זה לזה ג' דכיון דעומד ג' לא איכפת לן אי פרוץ נמי ג' דהא פרוץ כעומד מותר ומשום הכי אפסקיה לאתנייה גבי פחות מד' למיתנא ביה כמלואו דליהוי משמע בנכנס ויוצא:

1 גמרא איידי דתני רישא פרוץ מרובה עה"ע כו'. כה"ג בברכות נג ובפסחים עט ב:

2 רש"י ד"ה צריך שלא יהא בין זל"ז כמלואו. כיון דעומד רבה עליו ל"ל אתי אוירא דה"ג כו'. והנה לר"פ ע"כ בפרוץ כעומד ג"כ ל"א אתי אוירא דה"ג כו' והא דלעיל י ב דדחי דלעולם אימא לך מותר ר"ל פרוץ כעומד וש"ה דאתי אוירא דה"ג כו' התם שאני דמצד הב' הפתח דמבוי דפרצתו מרובה אבל הכא דמב' הצדדים לא הוי אלא פרוץ כעומד כ"א ניתר בפרוץ כעומד ותו לא מיצטרפי:

1 ברכות פתח ↗

בְּדִין הוּא דַּאֲפִילּוּ מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה נָמֵי מְבָרֵךְ, וְאַיְּידִי דִּתְנָא רֵישָׁא ״רוֹב גּוֹיִם״, תְּנָא סֵיפָא ״רוֹב יִשְׂרָאֵל״.

2 רש"י על עירובין פתח ↗

צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו - וכל כמה דלא הוי כמלואו אע"ג דהוי ריוח שלשה כיון דעומד רבה עליו ליכא למימר אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה והוו להו פתחים:

« רש"ש על עירובין ט״ו ע״ב רש"ש על עירובין ט״ז ע״ב »