1מיקלש קליש. ב"ה סברי שאין האחד חותך חצי הנדר לגמרי אלא מחליש כח כל האיסור בלבד וכיון שכח הבעל בכל הנדר והאב לא בטלו ביום שמעו איך יבטלנו לאחר יום שמעו וכתבו ז"ל דהלכתא כר' נתן ואליבא דב"ה והיכא דשמע ארוס לאחר זמן אע"ג דמיקלש קליש כיון שהאב הפר חלקו דקלשיה הבעל גומר בטולו ביום שמעו דרחמנא ביום שמוע דנפשיה קאמר ולא ביום שמוע דחבריה ודוקא כשמת הבעל הוא דאמרי ב"ה שאינו יכול האב להפר אבל אי איתיה מפר:2דף עא. מתני' נדרה והיא ארוסה ונתגרשה בו ביום וכו'. פירוש אביה ובעלה האחרון וכו' דכל היכא דבשעת הפרה היא ארוסה לא אמרינן מת הבעל נתרוקנה רשות לאב ונתארסה דקאמרינן דיעבד דוקא הוא דאילו לכתחלה אסור לה להתארס יבמות דף מא. עד ג' חדשים לראשון אבל אם עברה ונתארסה לא מפקינן לה כדאיתא התם ביבמות דף לו::3שלא יצתה וכו'. שלא נשאת בינתים דכיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה ואינו מפר כלום:4שם פיסקא תניא נערה המאורסה אביה ובעלה מפירים וכו'. פירוש בו ביום אע"ג דבעל לא שמע בעינן ביום שמעו כאילו שמע דכיון דנתרוקנה רשותו לאב ולא הפר בו ביום קיימיה לנדריה:5אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. אותו נדר שכבר הפר לה אביה שנדרה בפני ארוס ראשון דאילו לא נתארסה הפרת אביה סגיא לה דנתרוקנה לו רשות הבעל וחוזר האב ומפר חלקו של בעל דאע"ג דהפר לה כשמת מתבטלת ההיא הפרה וחוזר האב ומפר חלק הבעל עם חלק עצמו ואע"ג דנתארסה לאחר ארוס אחרון לא עביד בהא מידי:6הן הן דברי ב"ש. דסבירא להו דאפי' בנדרים א שנדחו לארוס ראשון כלומר ששמען אמרינן נתרוקנה רשות לאב אבל ב"ה אומרים אין יכול להפר בלא סיוע ארוס אחרון וטעמיה דב"ש דאפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון נתרוקנה רשות לאב ולא לארוס אחרון משום דמיגז גייז וכבר הפר חלקו לגמרי ולא הניח לארוס אחרון כלום ומיהו לאב שיש לו להפר עדיין חלקו נתרוקנה רשותו דהא בטלה הפרתו ואע"פ שנתארסה לאחר יכול האב להפר חלק של עצמו וחוזר ומפר חלק של בעל. ב"ה סברי דמיקלש קליש ולא נתבטל הנדר כלל שאין שום חלק ממנו מותר ויש שם ארוס אין האב מפר אלא בשותפות וכשם שנתרוקנה רשות לאב כך נתרוקנה לארוס אחרון הלכך שניהם מפירין כאחד הכל:7שם ע"ב איבעיא להו גרושין כשתיקה דמיין או כהקמה וכו'. פירוש למאי נפקא מינה דהא כיון שגרשה אפילו הוו כשתיקה לא מצי מפר לה. ולא איפשיטא ולחומרא הילכך לא מצי מפר לה כן פסקו הרמב"ם והרמב"ן ז"ל:8ובעי תו בגמ' האומר קיים ב כי היום אי הוי כאילו אמר ומופר ליכי למחר ואם אמר מופר ליכי למחר מהו מי אמרי' הא קיימיה לנדריה היום או אם אמר קיים ליכי שעה אי הוי כאילו אמר ומופר ליכי לאחר שעה או אפילו אמר לה מופר ליכי לאחר שעה בפירוש מהו ומספקינן לומר דכיון שקיימו קיימו ולא מהני תו הפרה מהא דתניא הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אין יכול להפר ולא אמרינן לשעה קיימה לאחר שעה ליפר לה ואע"ג דדחינן לה דטעמא דהכא משום דקא סבר כל ואני כמ"ד ליכי לעולם דמי מכל מקום כיון דלא איפשיטא אזלי' לחומרא:9א"ר יוחנן נשאלין על ההקם וכו'. לעיל דף סט. פירשתי אם קיים הנדר יכול לישאל בו ביום לחכם שיתיר לו ויוכל לחזור ולהפר בו ביום אבל אם עבר היום פשיטא דלא מצי מפר דלא גרע משתיקה:10ונשאל על הקמה ראשונה. מי אמרינן כיון דבעידנא דאפיק הקמה שניה מפומיה לא חיילא תו לא חיילא או דילמא השתא כיון דאיתשיל משכחת הקמה בתרא רווחא וחיילא:11אם נשאל וכו'. לעיל פרק ואלו מותרין דף יח. אמר רבא אמתניתין דשבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ה"נ כי מיתשיל אהקמה קמייתא שניה חלה עליו:12דף עב: מתני' דרך תלמידי חכמים עד שלא וכו'. פירוש בתו נערה המאורסה:13הרי הן מופרין. שהרי משתנשא אין לאביה רשות בה וכן הבעל לפי שאין הבעל מפר בקודמין וקמ"ל תנא דשתי הפרות אלו מצטרפות ומותר:14שם גמ' בעי רמי בר חמא בעל מהו שיפר וכו'. פי' בלא שמיעה כגון שאמר כל נדר שנדרה אשתי יהא מופר וה"ה לארוס:15רט לאשת חרש לאו בר משמע הוא. לפיכך אין הבעל החרש יכול להפר אבל איניש דעלמא דבר משמע הוא שמיעה לא מעכבא ביה א וכדר' שלהי מנחות דף קג: דקאמר התם אין מביאין ששים ואחד עשרונים בכלי אחד וקאמר טעמא משום דאין נבללין יפה ופריך והא תנן אם לא בלל כשר ומשני א"ר זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו והמפרשים ז"ל פסקו הכי דלא מעכבא שמיעה לאיניש שהוא בר שמיעה וה"ה לאב דמפר בלא שמיעה ועלה דהא בעי תלמודא למפשטא מהא דהאומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור אשתי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הפר לה יכול יהו מופרין ת"ל אישה יקימנו ואישה יפרנו דברי ר' יאשיה א"ל ר' ב נתן מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו והא שמיע ליה והקשו ז"ל ומאי קושיא דהא איהו ה"ק ליה שיפר לאחר ששמע וכיון ששלוחו כמותו שמיעתו דשליח כשמיעתו דבעל והויא לה הפרה דלבתר שמיעה וכתב הריטב"א ז"ל בתוס' תרצו בשם הקונטרס דאם איתא דשמיעה מעכבא הא ודאי אין שליח לשמיעה לדברי הכל ונכון הוא עכ"ל:16דף עג. איבעיא להו מהו שיפר לשתי נשיו בבת אחת וכו'. פירוש אותה דוקא יניא אותה:17שלבה גס. פעמים שחברתה טהורה והיא טמאה וכשתראה חברתה אומרת טהורה אני מגיס דעתה ולא תרצה להודות וימחק שם שנכתב בקדושה:18לא מן השם. לא מפני טעם זה אמרו דאין משקין שתי סוטות כאחת אלא משום שנאמר והשקה במפיק ה"א דהוה ליה כאילו כתב והשקה אותה ודרשינן אותה לבדה ונראה מן התוספתא דמכילתין בפ"ו דאם אמר לחמש נשיו מופר כולן מופרין אלמא מפר אדם לנשיו בבת אחת אבל הרמב"ן ז"ל כתב דבפ"ק דסוטה דף ח. מוכח דדרשינן אותה לבדה וכן בפ' טרף בקלפי סוף דף מב: וכיון דבגמרין נקטינן הכי אמרינן דמאי דתני בתוספתא משבשתא היא ולא מיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא וכן דעת הרנב"ר וכתב ז"ל דכי היכי דאינו מפר לשתי נשיו בבת אחת הכי נמי אינו מקיים לשתיהן כאחת:19שם ע"ב מתני' הבוגרת ששהתה וכו'. פירוש מקשי' בגמ' בוגרת ג כל יום סגיא ותירץ תרתי קתני בוגרת וששהתה יב"ח וכו' דששהתה קאי לנערה שנתנו לה זמן משתבעה הבעל י"ב חדש לצורך תכשיטיה והגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו ולאלמנה נתנו זמן ל' יום כמו לבוגרת והיינו דתנן הכא הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר כלומר שיכול להפר הארוס לבד ואע"פ שלא נכנסה לחופה ובגמ' אמר ד רבי דטעמיה דרבי אליעזר דאמר יפר מטעם שבעלה חייב במזונותיה הוא כדרב פנחס דאמר כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת ורבנן נמי אית להו דרב פנחס דהא במסכת נדה דף מו: ובכמה דוכתי מייתי לה אלא דרבנן דפליגי עליה דר' אליעזר סברי שאע"פ שיש לו בה קדושין והוא זן אותה אינה נודרת על דעתו עד שתכנס לחופה ובאותה שעה נודרת על דעתו ואע"פ שאינו זנה והלכתא כוותייהו ועל דעת בעלה דאמרן לאו דוקא על דעת דמשום דנדר איניש על דעת חברו אינו יכול להתירו אלא פירושו על רצון בעלה שאם לא ירצה לא יהיה נדר וכן הדין נמי שמתנה בפי' ואומר הריני נודר אם חברי רוצה שאם לא ירצה לא יהיה נדר וכתב הרנב"ר ז"ל דמצי חבריה למשרי ליה ואינו צריך לשון מיוחד אלא כל היכא דאמר אי איפשי סגי אע"ג דבהפרה צריך שיפר לה בעל באותו לשון שקצבה לו תורה:20שומרת יבם. לפי שממתנת להנשא ליבם נקראת שומרת מלשון בראשית ל״ז:י״א ואביו שמר את הדבר ואם נדרה פליגי הני תנאי אם יכול היבם אחד להפר נדרה דר' אליעזר סבר דאפילו נפלה לפני שני יבמין דינה כארוסה ומיירי כגון שא' מן היבמין עשה בה מאמר ורבי יהושע סבר דדוקא כשנפלה לפני יבם א' אבל לא כשנפלה לפני שנים אלא א"כ הפרו לה שניהם ור' עקיבא סבר דאפילו לא נפלה אלא לפני יבם אחד אינו יכול להפר לפי שאינה זקוקה להיות אשתו אלא שהיא בלאו אם תנשא לשוק והכי קא פרישו בגמ' שאין היבמה גמורה לאישה כשם שהארוסה גמורה לאישה דאילו ארוסה בסקילה וזו אינה אלא בלאו והלכתא כר"ע דיבם אינו יכול להפר:21דף עה. מתני' האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן עד וכו'. פי' לא אמר כלום שאין דבר מקיים דבר שלא בא לעולם דאנן לא אשכחן הקמה אלא בנדרים שחלו כבר דחמירי אבל בנדרים דלא חלו עדיין דלא אלימי מאן לימא לן:22את שבא לכלל הקם. נדרים שחלו:23לא בא לכלל הקם. נדרים שלא חלו לא באו לכלל ה הקם כיון דהקישן הכתוב:24גמ' תניא האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור וכו' לעיל דף עב:. פי' ת"ל אישה וכו' אישה אישה תרי זימני מיעוטא הוא דהוה מצי למימר אישה יקימנו ויפרנו אלא למעוטי אתא ולומר דוקא אישה ולא שליח ואפילו בנדרים שנדרה כבר נמי לפי זה לא מצי שליח להפר דטעמא דר' יאשיה בכלהו נדרים קאי והכי קיימא לן כר' יאשיה דבשל תורה הלך אחר המחמיר והא דאמר לשון עתיד נדרים שתדור משום ר' אליעזר נקט לה דאמר מצי מפר והכי משמע התם במס' נזירות דאמרינן התם א"ר יוחנן האומר לחברו לך וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו ואמר רבא עלה שאם היו קרובותיה של זו נשואות בשעת שליחות הרי הוא מותר בזו דליכא למיחש שמא קדש אחת מקרובותיה ואע"פ שהם עכשיו גרושות או אלמנות דמילתא דאיהו לא מצי עביד בשעת שליחות לא מצי משוי עלה שליח לכי חזיין ליה ואותבינן עלה מהא דאפוטרופוס דמצי משוי שליח לנדרים העתידים אע"ג דאיהו לא מצי מפר ומפרקינן דהא מתני' ר' אליעזר:25דף עו. מתני' הפרת נדריה כל היום וכו'. פי' אותו יום ששמע אביה ובעלה:26להקל ולהחמיר. כלומר פעמים שזמנו מרובה פעמים שזמנו מועט:27נדרה בלילי שבת. ה"ה בתול והאי דנקט שבת מילתא אגב אורחיה קמ"ל דמפירין נדרים בשבת ואע"פ שאינן לצורך השבת וכדדייקינן בגמ':28מפר בליל שבת וביום השבת. היינו להקל:29עם חשכה. שנדרה בשבת סמוך לחשכה:30מפר עד וכו'. והיינו להחמיר וכיון דמפר בזמן מועט זה הא אי אפשר לומר דלצורך השבת דוקא הוא דמפר אלא אפילו שלא לצורך השבת הוא דמפר שאם עכשיו לא הפר שוב אינו יכול להפר כשיצטרך אליו:31שם תניא הפרת נדרים כל היום וכו'. פירוש מעת לעת לעולם יש לו כ"ד שעות משעת שמיעה:32אין הלכה כאותו הזוג. אלא יום שמוע ותו לא והכי קי"ל דהפרת נדרים כל היום כסתמא דמתני':33תנן מפירין נדרים בשבת וכו'. התם בפרק מי שהחשיך קנז.:34מפירין. בעל לאשתו:35נשאלין. לחכם:36לצורך השבת. לכבוד השבת. ומשום דבעי' ג' הדיוטות להתיר נדרים מה שאין כן בהפרה מחזי כדינא:
