נימוקי יוסף על נדרים י״ח

1 שם גמ' אמר ר' יוחנן הכל מודים וכו'. וא"ת דהא ממתניתין שמעינן לה וי"ל דאצטריך דלא נימא דר' מאיר משוה תבואה לדגן והא דאמר במתניתין גבי תבואה דאינו אסור וכו' לדבריהם דרבנן הוא דקאמר הכי לדבריכם נהי דבתבואה אינו אסור וכו' אודו לי א הרבנן כל דמדגן משמע קמ"ל הכל מודים דאפילו ר"מ מודה בתבואה:

2 פקיד. צוה בשעת מיתה:

3 מן עללתא וכו'. מעללתא דמקום פלוני וליפות כחו דמקבל מתנה שלא ידחוהו אצל שאר נכסים הוא דקאמר הכי מיהו ריעותא נמי איכא דאם שטפם נהר לא היה גובה משאר נכסים דמשום הכי דייקינן במשמעות הלשון וכן כתב ר"ח ז"ל בפרק התקבל דף סו. גבי מחמרא ליפות את כחו:

4 היכי מיקריא. אם נדון אותה בלשון תבואה דמתרגם עללתא ולא יגבה אלא מחמשת המינין או נדון עללתא מלשון אכילת פירות כמו שקורין בלע"ז אישפלי"ט והיה רבא מסופק אם יש בזה שכר בתים ב ופירות אי הוה חשיב קרנא או פירא בלשון בני אדם:

5 ולא איפשט בעיין וכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע. ולא גבי מקבל מתנה שהוא התובע משכר בתים וספינות דדילמא לאו בכלל עללתא הם. ולענין נדרים אם נדר מעללתא אסור בכל דבר שאפשר להשמיע בל' עללתא הן תבואה הן שאר נכסים שאדם מביא בבית ממאי דעייל בביתא:

6 שם ע"ב תניא הנודר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה עד תשרי בין של אילן בין של פירות הארץ. וכתב הרנב"ר ז"ל מיהו דוקא כשלא אסרן עליו אלא זמן שהוא יכול לעמוד בו אבל לעולם לא הוי נדרא כלל שא"א לו לקיימו:

7 ומותר בגדיים. וה"ה בכל בעלי חיים:

8 אסור בכל פירות הארץ. בין דאדמה בין דאילן:

9 ומותר בכמהין ופטריות. דמאוירא קא רבו כדאי' בגמ' ומפני שאין יניקתן מן הארץ מברך עליהן שהכל:

10 גידולי קרקע וכו'. דכמהין ופטריות על יסוד הקרקע קא גדלי:

11 הנודר מן התבלין אסור בחיין ומותר במבושלין. ואם אמר הרי הן על פי הרי הן עלי אסור בהם בין חיין בין מבושלין ונקטינן התם דבמקום שאוכלין פת של כל דבר כגון של אורז ודוחן ומיני קטניות אין קרוי פת סתם אלא מה' המינין ובמקום שאין אוכלין פת אלא מה' המינין אין קרוי פת סתם אלא של חטין ושל שעורין דבהני רגילי אינשי:

12 תנן בפרק בכל מערבין דף ל. הנודר מן המזון מותר במים ובמלח והוינן בה מים ומלח הוא דלא איקרו מזון הא כל מילי איקרו מזון לימא תהוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מברכין בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינין בלבד אמר רב הונא באומר כל הזן עלי דכה"ג אסור בכל דבר חוץ ממים ומלח אבל הנודר מהמזון אינו אסור אלא מה' המינין:

13 שם מתני' הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה אמר קונם צמר עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר פשתן עולה עלי מותר להתכסות באניצי פשתן וכו' ר' יהודה אומר הכל וכו'. פי' י"מ שמותר בבגדים קשין אלא שאין בכלל כסות אלא מלבושין שדרך בני אדם ללבשן לאפוקי הני בגדים גסים. יריעה היא יריעת עזים של שוכני אהלים. חמילה בגדים שמשימים הסבלים על כתפיהם שלא יזוקם המשא. ואחרים פירשו לחומרא דהא דאמרינן מותר בשק ובאחריני להוליכן על כתפיהן הוא דקאמר דאין דרך בני אדם להוליכן כך בתורת מלבוש אבל ודאי אם עשה בגדים מאלו המינין הגסין אסור דכסות מיקרי ולזה שומעין שהוא להחמיר:

14 קונם צמר וכו'. אע"ג שלא הזכיר בגד מ"מ לא נתכוון אלא לבגד ארוג ומשום הכי מותר לכסות בגיזי צמר או באניצי פשתן ומותר לכסות רבותא קאמר אפילו לכסות וכ"ש לטעון על כתפו ואם אמר בגד צמר מותר לטעון ואסור ללבוש:

15 הכל לפי הנודר. דזמנין דגיזי צמר אסורין לטעון ומותר לכסות ולא פליג ר' יהודה את"ק אלא לאוסופי קא אתי וה"ק ודאי מן הסתם לבגד איכוין כדקאמרת אבל אם היה טעון והזיע מכובד המשא ומחום הצמר והפשתן והיה ריחו קשה עליו כלומר או שהיה ריחו קשה וכו' שהצמר והפשתים ריחן קשה:

16 ואסור להפשיל. שלא נדר אלא שלא לטעון אף על פי שכשמפשילו לאחוריו אין ריחו וחומו קרוב אליו כ"כ:

17 שם גמ' תניא הנודר מן הכסות וכו'. פי' בפונדא אזור חלול. בפסיקיא חגור רחב וחוטים תלויין בראשו וקושרים בהן ובלע"ז בלשוננו פישיאה:

18 אנפליא כמין מנעל של בגד וכן מכנסים וכובע כל הני מיקרו כסות:

19 כתונתא דצלא. כתנת של עור שלובשין העבדנין בשעת מלאכתן:

20 בסגוס עבה. הוא בגד של צמר שלובשין אותו הישמעאלים וקורין אותו אלברנוס ויוצאין בבגדים אלו בשבת ולא אמרינן משא הוא ואע"ג דאמרינן במתני' דלא מיקרו כסות. כסות ודאי לא מיקרו מיהו דרך הוא לצאת בהם בשעת הגשמים:

21 בהוה. שדרך הרועים לצאת בהם וכיון דלחד הוו תכשיט לכ"ע הוו תכשיט ומיהו לענין נודר לא הוי בכלל כסות:

22 שם פיסקא רבי יהודה אומר וכו' תניא כיצד אמר ר' יהודה הכל לפי הנודר וכו'. פי' והיצר שהיה צר על גופו המלבוש והא דנקט צמר לאו דוקא דה"ה פשתן אלא חדא מינייהו נקט:

23 ומותר לטעון. דכיון דעל ידי שהיצר נדר לא נדר אלא מן הלבישה:

24 טעון פשתן. חבילות של פשתן על כתפו:

25 מותר ללבוש. דכיון דע"י שמשא הפשתן מכביד עליו נדר לא נדר אלא לטעון ולא ללבוש וכבר כתבנו במשנתנו דרבי יהודה לאו לאיפלוגי את"ק קא אתי הילכך הלכתא כותיה ועוד דסתם לן תנא כרבי יהודה בהרבה משניות דלקמן דף סג: גבי היו מסרבין בו לשאת בת אחותו וכו' וכן גבי היה מסרב בחברו שיאכל אצלו וכדאיתא בירושלמי דהני רבי יהודה נינהו דאמר הכל לפי הנודר:

26 דף נו. מתני' הנודר מן הבית מותר בעלייה. פירוש דלר"מ עלייה ליתא בכלל בית ורבנן סבירא להו דעלייה בכלל בית:

27 מותר בבית. אפילו לרבנן אתיא דנהי דעלייה בכלל בית מיהו בית אינו בכלל עלייה:

28 גמ' כמאן אזלא הא דאמר רב הונא בר חייא וכו'. פי' מראהו עלייה המוכר אומר לו אם ירצה זאת מכרתי לך אע"ג דגריעא:

29 לימא ר' מאיר היא. דאמר דעלייה אינה בכלל בית ודוקא משום דאמר בית בביתי הוא דמראהו עליה הא אי אמר ליה בית סתם לא הוי עלייה בכלל דלרבנן אע"ג דלא אמר בית בביתי אלא בית אני מוכר לך מראהו עלייה דהא לדידהו עלייה בכלל בית:

30 מעולה שבנכסיו. לעולם אימא לך דעלייה בכלל בית דרבנן דהא דאיצטריך למימר בית בביתי היינו לענין שיכול לכוף את המוכר לברור לו המעולה שבבתיו דהכי משמע לישנא דבית בביתי המשובח ואילו לא אמר אלא בית סתם הוה יהיב ליה עלייה שהיא גרועה ומיהא בשלהי מס' מנחות דף קח: דהתם עיקרא דהך סוגיא לא מסיק הכי אלא מקשה עלה דהא דאמרינן מאי עלייה מעולה וכו'. מיתיבי בית בביתי אני מוכר לך נפל מראהו נפול עבד בעבדי אני מוכר לך מת מראהו מת. ומשני שאני לוקח דיד בעל השטר על התחתונה. ואמרינן השתא דאתית להכי עלייה נמי דגריעא קאמר דיד בעל השטר על התחתונה שמעינן דמסקנא דהתם עלייה ממש דגריעא היא ונמצא דלפום דיוקא דהכא לא אצטריך לרב הונא בית בביתי אלא לר"מ משמע דהויא הלכתא כר"מ ושהנודר מן הבית מותר בעלייה דלר"מ עלייה ליתא בכלל בית אלא שהסכימו המפרשים האחרונים ז"ל עם הרמב"ן ז"ל דלעולם הא דרב הונא לרבנן אזלא ובית בביתי דנקט לרבותא הוא לומר דאע"ג דהאי לישנא לענין הקדש משמע המעולה שבנכסיו כדאמרינן שם במנחות שור בשורי הקדש הגדול הקדש אפ"ה גבי לוקח מראהו עלייה דגריעא דיד בעל השטר על התחתונה וכ"ש אם לא אמר אלא בית סתם דמראהו א דקי"ל כרבנן דרבים נינהו ועלייה בכלל בית וכן פסק הרמב"ם ז"ל. עלה בידינו שהנודר מן הבית אסור אף בעלייה כרבנן מיהו היכא דאיכא בית שאין בה ד' אמות מותר הוא ליכנס בה שאינו נקרא בית וכדאמרינן בפ"ק דסוכה דף ג. לענין מעקה ומזוזה ושאר דברים. ובירושלמי דמס' מעשרות פרק ג' הל"ג הביאוה ואמרו שם שכן הדין לענין נודר שהוא מותר בו. ושמעינן משמעתין דמאן דמקנה לחבריה שיעורא בארעיה אע"ג דלא סיים קנה דהא בית בביתי ועבד בעבדי קנה לוקח מכי אקני ליה בכסף ובשטר ובחליפין וכי נפל או מת מראהו נפול או מת אלמא זבינייהו זביני וכן תנן בב"ב דף קז: גבי חצי שדי אני מוכר לך משמע וכו' עוד מדאמרינן התם סג. תנו חלק לפלוני בנכסי וכו' ובפרק בתרא דכתובות דף קט: ההוא דאמר להו דקלא לברת וכו' אע"ג שאין כן דעת הרב יוסף הלוי בן מיגש ז"ל דאמר כל שלא סיים לא קנה כבר דחו המפרשים ז"ל ראיותיו והחזקה שבראיותיו הא דאמרי אקנינהו ניהליה אגב אסיפא דביתיה משמע דאי לאו משום דסיים לו ד' אמות בפירוש לא קנה והקשו לו ז"ל מהא דחצי שדה שכתב הרב ז"ל כיון דסגי כיון דסיים לו השדה אע"ג דלא סיים החצי דא"כ מ"ש דאע"ג דסיים לו בית הוא צריך לסיומינהו לד' אמות כדאמרן אגב אסיפא דביתיה אלא ודאי אגב אסיפא לאו דוקא:

31 שם ע"ב מתני' הנודר מן העיר וכו'. פירוש לתחומה תוך אלפים אמה הסמוכים לעיר שהם תחום שבת:

32 בעיבורה. תוך שבעים אמה ושירים סמוך לעיר הוא נדון מן העיר ומשם ואילך מודדין אלפים אמה דתחום שבת:

33 האיגוף. מסתימת הדלת לפנים מלשון יגיפו הדלתות בספר עזרא נחמיה ז אבל מהגפת הדלת ולחוץ מותר לעמוד אע"פ שהוא תחת המשקוף ובגמרא מקשינן מקרא דכתיב ויצא הכהן אל פתח הבית ואמרינן אי אל פתח הבית יכול יעמוד אע"פ שהוא תחת המשקוף ויסגיר ת"ל מן הבית עד שיצא מן הבית כולו ומשני דהתם שאני דכתיב מן הבית דכיון דכתב רחמנא מן הבית יתירא לרבויי יציאה אחרת אתא והיינו שיצא מכל מה שתחת המשקוף אבל אי לא כתיב אלא פתח הבית הוה שרי ליה לעמוד תחת המשקוף ומסגיר וכתב הרנב"ר ז"ל מכאן לאותן שנשבעין לעמוד באושטאגי"ש בבית אחד דמן האגף ולפנים מותרין מן האגף ולחוץ אסורין:

34 דף נז מתני' קונם פירות אלו וכו'. פירוש מדקאמר אלו שוינהו אנפשיה כהקדש וה"ה כל שמסיים פירות ידועין שלא אסר עליו כל המין כגון פירותיו של פלוני או של מקום פלוני וכיוצא בזה דכיון שעדיין הוא מותר בשאר המין מאי דאסר עליה שוייה עליה כהקדש לומר שלא יהנה ממנו וכן פירשו ז"ל בשם הרשב"א ז"ל שפירש כן בשם החסיד הרב יונה ז"ל לשם הלכך לאו לאכילה בלבד אסרן אלא אפילו בהנאה ואסור להחליפן מן התורה ואם בדיעבד החליפן הוא או אחרים מדעתו אסורין מדרבנן שלא מדעתו מותרין והא דקאמר לפי וע"פ לרבותא נקט דלא תימא שלא אסרן אלא לפיו קמ"ל מאי לפי דקאמר לעצמי:

35 ואסור בגדוליהן. אפי' במה שנטעו אחרים ואפי' בדבר שזרעו כלה והיינו דפסיק ותני אסור בגדוליהן ולא מפליג כמדפליג בסיפא: