מהר"ם על חולין צ״ח

1 תד"ה ואיבעיא להו בס' ואחד וכו' ויש לומר דהתם משמיה דבר קפרא קאמר להו וכו'. דברי התוס' אינם מסודרים וכאילו אמר דהתם משמיה דבר קפרא קאמר וליה לא ס"ל והדר קאמר וכ"ת מ"ש בין האי לישנא דהכא להאי לישנא דקאמר משמיה דבר קפרא דהתם פשיטא דבששים דהיתר מותר והכא קא מבעיא ליה וקאמר דהתם קאמר סתמא כל איסורים וכו' דששים משמע שפיר בששים בהיתר מותרין אבל הכא קאמר בששים אסור דיכולין לפרש בששים עם האיסור ומשמע נמי שפיר בס' של היתר נמי אסור ולכך אבעיא לן וכ"ת אם איתא דבס' של היתר מותר ה"ל למימר בהדיא בס' והיה מותר איכא למימר דלדידיה נמי מספקא ליה כדלעיל כן נ"ל כוונת התוס' ודו"ק:

2 בגמ' ומי ילפינן מיניה וכו' זהו למעוטי מאי וכו'. מקשין העולם למה לא הקשה קושיא זו בלא הא דקאמר ושניהם לא למדוהו וכו' אלא אכל הנהו מ"ד דאמרי לעיל בששים אפילו ילפי' לה ממקום אחר ולא מזרוע בשלה ה"ל לאקשויי דהא הכא ממשמעותיה דגופה דברייתא משמע דבא למעוטי שאר איסורים דר"ל שיש כאן היתר מה שהוא אסור בשאר איסורים כמו שפי' התוס' ומ"ל אי ילפי לה מהכא או ממקום אחר אבל אינה קושיא כלל דבלא זה לא קשה מידי דהוה ס"ד דזרוע בשלה הוי פחות מס' ולכך קאמר תנא דברייתא זהו וכו' למעוטי שאר אסורים דבעי ס' דילפי להו ממקום אחר אבל השתא דקאמר ושניהם לא למדוהו אלא מזרוע בשלה א"כ ע"כ שאר איסורים וזרוע בשלה שוין בשיעורייהו קשיא שפיר והא הכא קתני זהו וכו' וק"ל:

3 בתוס' ד"ה ומאן דאמר בס' וכו' ומ"מ פריך שפיר. ר"ל וכ"ת א"כ מה פריך ומי ילפינן מיניה וכו' והא אינה כ"א אסמכתא ועיקר הדבר קבלה היתה בידם מ"מ לא מכח ילפותא פריך אלא דמגופה דברייתא משמע שיש כאן היתר דבעלמא אסור כיוצא כו כמו שפירשנו בגמרא:

4 ד"ה מאי חזית וכו' דאיכא לאוקמי קרא דחטאת ודמשרת להיתר מצטרף. ר"ל דבסמוך יליף מחטאת דטעם כעיקר ובפסחים יליף מנזיר דכתיב וכל משרת ענבים וגו' דטעם כעיקר דאורייתא וגמרא פריך דנגמור מהכא לקולא ונוקמי קרא דחטאת ודמשרת להיתר מצטרף לאיסור וכי תימא תרי קראי להיתר מצטרף לאיסור למה לי תרוויהו צריכי:

5 ד"ה רבא אמר וכו' והכא שרי דפעמים שהזרוע ומקצת מן האיל הוו חוץ לרוטב וכו'. ר"ל והיכי נשמע מזרוע בשלה דאיירי בטעם גמור בענין שאין רוב לבטלו ואפ"ה שרי דפעמים שהזרוע וכו' חוץ לרוטב:

6 בא"ד ובפרק בתרא דע"ז וכו' טעמי ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו היינו במים וכו' כצ"ל: