מהר"ם על חולין ק״י

מהדורה: מהדורת וילנא

« מהר"ם על חולין ק״ט ע״ב מהר"ם על חולין קי״א ע״א »

3 תוספות פתח ↗

טלית שאולה פטורה כל שלשים יום כו' - מדאורייתא פטורה לעולם כדקאמר בראשית הגז לקמן חולין דף קלז. כסותך ולא של אחרים אלא לפי שנראית כשלו חייבוהו חכמים משלשים יום ואילך דאין דרך לישאל יותר משלשים יום ומכאן מדקדק ר"ת דסתם שאלה שלשים יום כמו הלואה דאמרינן במכות דף ג: המלוה את חבירו סתם אין רשאי לתובעו פחות משלשים יום ונראה דאין ראיה מזה דה"נ אמרינן בהתכלת מנחות דף מד. השוכר בית בחוצה לארץ כל שלשים יום פטור מן המזוזה אע"ג דסתם שכירות לא הויא שלשים יום ולענין ברכה נראה שאין לברך על השאולה אע"פ שאומר ר"ת דנשים מברכות אסוכה אע"ג דפטורות דהוי אינה מצווה ועושה מדאשכחן רב יוסף דאמר מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן ואם לא היה יכול לברך כל הברכות לא היה שמח בדבר מ"מ לא דמי לטלית שאולה דהתם אדם אחר היה חייב שאינו סומא או שאינה אשה אבל הכא כל אדם פטור כשאינו שלו ואעפ"כ המברך לא הפסיד וי"מ דאם היא של כלאים כגון תכלת דאסורה כיון דפטורה מדאורייתא ואומר ר"ת דאין לחוש מדאמרינן בריש התכלת מנחות דף מ: ותכלת אין בה משום כלאים ואפילו בטלית פטורה ומסיק כגון שהטיל למוטלת פירוש טלית שיש בה ציצית כבר ולא בעי למימר כגון שאחר כך הסיר הראשונים וקמ"ל דלא הויא פסולה משום תעשה ולא מן העשוי דאם כן למה ליה למימר אין בה משום כלאים לימא הטיל למוטלת כשרה אלא הא קמ"ל כל טלית דאשתרי בה כלאים דהיינו בתכלת מותר בכל ענינים בין להתעטף בין להציע תחתיו בין לו בין לחבירו בין לאשתו בין ביום בין בלילה דלגמרי שרא ביה כלאים והא דאמרינן בפרק במה מדליקין שבת דף כה: גזירה משום כסות לילה לא כמו שפירש בקונטרס שמא יתכסה בה בלילה אלא גזירה משום כסות המיוחד ללילה דלא אשתרי בה כלאים כלל דאימעיט מוראיתם ור' אלעזר ממי"ץ הקשה לו דאמר בריש ערכין דף ג: הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים ומפרש דכהנים אצטריך ליה דסלקא דעתך אמינא הואיל ואשתרי כלאים גבייהו לא ליחייבו קמ"ל נהי דאישתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אישתרי ולא אמרינן דאישתרי בכל ענין ואומר ר"ת דהתם נמי אישתרו בכל ענין אפילו שלא בעידן עבודה כדאמרינן בפרק בא לו יומא דף סח. גבי בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם או לא ת"ש לא היו ישנים בבגדי כהונה שינה הוא דלא הא הלוכי מהלכי ועוד תניא התם גבי בגדי כהונה דלצאת בהם במדינה אסור פירוש משום איסור הקדש ובמקדש מותר בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה והא דקאמר נהי דאשתרו בשעת עבודה כלומר בגדים שלובשים בשעת עבודה שלא בשעת עבודה פירוש בגדי חול מי אישתרו בכלאים ומיהו משמע התם דלא שרו אלא דרך לבישה דבעי למידק התם דניתנו ליהנות בהם מדקתני פושטים אותם ומקפלים ומניחין אותם תחת ראשיהם ודחי לא תימא תחת ראשיהם אלא אימא כנגד ראשיהם וה"נ מסתברא דאי ס"ד תחת ראשיהם נהי דנתנו ליהנות בהם תיפוק ליה משום כלאים ולפי זה בטלית שאולה היה אסור להציעו תחתיו ומיהו נראה שיש לחלק בין טלית שכל עיקר לבישתה לצורך הנאתו ובין בגדי כהונה שעיקר לבישתן לצורך עבודה:

4 חולין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב סָפְרָא: כִּי סָלְקַתְּ לְהָתָם, בְּעִי מִינַּיְיהוּ: כַּבְדָּא, מָה אַתּוּן בֵּיהּ? כִּי סְלֵיק, אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב זְרִיקָא. אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא שְׁלַקִי לֵיהּ לְרַבִּי אַמֵּי, וַאֲכַל.

5 חולין פתח ↗

1 בא"ד וה"פ הכחל קרעו וכו' כדמפרש בגמרא ומוקי לה ר' אלעזר לקדרה וכו' כצ"ל דכי פריך בגמרא א"ר אלעזר דאמר לשמעיה קרע לי ואנא איכול. מאי קמ"ל מתני' היא גרסי התוס' הכי הא קמ"ל דלא בעי שתי וערב אלא לקדירה והא דכתבו התוס' בתר הכי משום דמתני' סתמא קתני וכו' ר"ל ומוקי לה ר' יהודה מתני' בקרעו שתי וערב ולא מוקי לה בלא קרע שתי וערב ובלא בשר משום דמתני' סתמא קתני:

2 בא"ד וי"ל משום דלישנא בתרא דרב קאמר אינו עובר עליו ואסור בין בהדי בשר בין בלא בשר. ויש להקשות מנא ליה הא דלמא לישנא בתרא לא אסר אלא היכא דבשלו בבשר ויש ליישב דכיון דמתני' קתני סתמא ואיירי בכל ענייני בישול ובשתיהן דהיכי דלא קרעו כדינו דהיינו כשרוצה לבשלו בהדי בשר דהוי דינו קריעה שתי וערב ובלא בשר קריעה מועטת אינו עובר עליו ועלה קאי לישנא בתרא דרב וקאמר דאינו עובד עליו ואסור משמע דבכל ענין בישול איירי היכא דלא קרעו כדינו דהיינו בהדי בשר ש"ו ובלא בשר קריעה מועטת אינו עובר עליו אבל איסורא מיהא איכא:

3 ד"ה טלית שאולה כו' מדאמר בריש התכלת ותכלת אין בה משום כלאים ואפי' בטלית פטורה ומסיק וכו' ולא בעי למימר וכו' אלא הא קמ"ל כל טלית דאשתרי בה כלאים וכו'. ר"ל דהא דקאמר ותכלת אין בה משום כלאים אתא לאשמועינן דכל טלית דאשתרי בה כלאים דהיינו בתכלת מותר בכל עניינים והא דקאמר אפילו בטלית פטורה הוא ענין בפני עצמו לאשמועינן דהטיל למוטלת כשרה ועיין שם בתוס' פרק התכלת:

4 ד"ה כבדא מה אתון ביה וכו' אלא בלא מליחה מבעיא ליה וכו' כצ"ל:

5 בא"ד ולקמן נמי קאמר אבל טחול שומנא בעלמא הוא וכו' יודעים היו דבלא מליחה היו עושים לו וכו'. יש לתמוה היאך אפשר דטחול בלא מליחה מותר הא קתני פרק דם שחיטה דם הטחול ודם הלב ודם הכליות וכו' והביאוהו התוס' בדבור זה לעיל מזה בסמוך וכן לקמן כתבו התוס' אבל טחול שומנא בעלמא הוא היינו דוקא גוף הטחול אבל דם היוצא ממנו אסור וכו' וא"כ הואיל ודם היוצא ממנו אסור היאך אפשר שיהא מותר בלא מליחה וצ"ל בדוחק לפי תירוץ זה דהא דקאמר שדם היוצא מן הטחול הוא אסור היינו דם שיוצא מעצמו אבל מה שנפלט ע"י מליחה אינו דם כ"א שומנא בעלמא:

5 כריתות פתח ↗

מַתְנִי׳ אָכַל דַּם שְׁחִיטָה, בַּבְּהֵמָה בְּחַיָּה וּבָעוֹף, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִין, דַּם נְחִירָה, דַּם עִיקּוּר, דַּם הַקָּזָה שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצְאָה בּוֹ – חַיָּיבִין עָלָיו. דַּם הַטְּחוֹל, דַּם הַלֵּב, דַּם בֵּיצִים, דַּם חֲגָבִים, דַּם הַתַּמְצִית – אֵין חַיָּיבִין עָלָיו, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב בְּדַם הַתַּמְצִית. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״כָּל דָּם לֹא תֹאכְלוּ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם, דַּם בֵּיצִים, דַּם חֲגָבִים, דַּם דָּגִים, הַכֹּל בַּכְּלָל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְעוֹף וְלִבְהֵמָה״, מָה עוֹף וּבְהֵמָה מְיוּחָדִין, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טוּמְאָה קַלָּה וְטוּמְאָה חֲמוּרָה, וְיֵשׁ בָּהֶן אִיסּוּר וְהֶיתֵּר, וְהֵן מִין בָּשָׂר – אַף כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טוּמְאָה קַלָּה. אוֹצִיא דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם – שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טוּמְאָה חֲמוּרָה, וְאֵין בָּהֶן טוּמְאָה קַלָּה. אוֹצִיא דַּם שְׁרָצִים – שֶׁאֵין בָּהֶם טוּמְאָה חֲמוּרָה. אוֹצִיא דַּם בֵּיצִים – שֶׁאֵין מִין בָּשָׂר, דַּם דָּגִים דַּם חֲגָבִים – שֶׁכּוּלּוֹ הֶיתֵּר. ״לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה״? אִי מָה עוֹף שֶׁאֵין בָּהּ כִּלְאַיִם, אַף בְּהֵמָה – שֶׁאֵין בָּהּ כִּלְאַיִם! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלַבְּהֵמָה״. אִי מָה בְּהֵמָה שֶׁאֵינָהּ בְּאֵם עַל הַבָּנִים, אַף עוֹף שֶׁאֵינוֹ בְּאֵם עַל הַבָּנִים! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה״. וְאֵימָא: ״כׇּל דָּם״ – כָּלַל, ״עוֹף וּבְהֵמָה״ – פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט, עוֹף וּבְהֵמָה – אִין, מִידִּי אַחֲרִינָא – לָא! ״נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כׇּל דָּם״ – חָזַר וְכָלַל, כְּלָל וּפְרָט וְכָלַל, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט. וְהָא לָא דָּמֵי כְּלָלָא בָּתְרָא לִכְלָלָא קַמָּא, כְּלָלָא קַמָּא לָאו, כְּלָלָא בָּתְרָא כָּרֵת! הַאי תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי וּכְלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרְשִׁינַן מִן הָדֵין גַּוְונָא, וְאַף עַל גַּב דְּלָא דָּמֵי כְּלָלָא בָּתְרָא לִכְלָלָא קַמָּא. אָמַר מָר: כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט, מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ – דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טוּמְאָה קַלָּה וְטוּמְאָה חֲמוּרָה, וְיֵשׁ בָּהֶן אִיסּוּר וְהֶיתֵּר וְיֵשׁ בָּהֶן מִין בָּשָׂר, אַף כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טוּמְאָה קַלָּה וְטוּמְאָה חֲמוּרָה וְכוּ׳. ״אַף כֹּל״ דְּקָתָנֵי לְאֵיתוֹיֵי מַאי? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אָבִין: לְאֵתוֹיֵי דָּמוֹ שֶׁל כּוֹי. מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר כּוֹי סְפֵיקָא הוּא, אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמֵיסַר סְפֵיקָא? אֶלָּא קָסָבַר כּוֹי בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא. אַשְׁכְּחַן דָּמוֹ, חֶלְבּוֹ מְנָלַן? ״מִכׇּל חֵלֶב״. נִבְלָתוֹ מְנָלַן? ״מִכׇּל נְבֵלָה״. גִּיד הַנָּשֶׁה מְנָלַן? בְּכַף הַיָּרֵךְ תַּלְיֵהּ רַחֲמָנָא, וְהָא אִית לֵיהּ כַּף הַיָּרֵךְ. טוּמְאָתוֹ וּשְׁחִיטָה, מְנָלַן? סְבָרָא, מִדִּלְכֹל מִילֵּי רַבְּיֵיהּ רַחֲמָנָא כִּבְהֵמָה, טוּמְאָתוֹ וּשְׁחִיטָתוֹ נָמֵי כִּבְהֵמָה. אָמַר מָר: אוֹצִיא דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טוּמְאָה חֲמוּרָה וְאֵין בָּהֶן טוּמְאָה קַלָּה. וּרְמִינְהִי: הַחוֹתֵךְ מִן הָאָדָם – צָרִיךְ מַחְשָׁבָה וְהֶכְשֵׁר. וְקַשְׁיָא לַן: מַחְשָׁבָה לְמָה לִי? תֵּעָשֶׂה חֲתִיכָה שֶׁלּוֹ מַחְשָׁבָה! וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בְּחוֹתְכוֹ לַכֶּלֶב, וּמַחְשָׁבָה לַכֶּלֶב לָאו מַחְשָׁבָה הִיא. וְלָא? וְהָתְנַן, כְּלָל אָמְרוּ בְּטוּמְאָה: כֹּל הַמְיוּחָד לֶאֱכוֹל אָדָם – טָמֵא, עַד שֶׁיִּפָּסֵל מֵאֲכִילַת כֶּלֶב! הָהוּא לְאַסּוֹקֵי טוּמְאָה מִינֵּיהּ, דְּכֵיוָן דְּמֵעִיקָּרָא הֲוָה חֲזֵי לְאָדָם, לְאַסּוֹקֵי מִטּוּמְאָה עַד שֶׁיִּפָּסֵל מֵאֲכִילַת כֶּלֶב. הָכָא לְאַחוֹתֵי לֵיהּ טוּמְאָה, אִי חֲזֵי לְאָדָם – חֲזֵי לְכֶלֶב, אִי לָא חֲזֵי לְאָדָם – לָא חֲזֵי לְכֶלֶב. מִכׇּל מָקוֹם קָתָנֵי מַחְשָׁבָה, וּמַחְשָׁבָה – לְטוּמְאָה קַלָּה הִיא! הָנֵי מִילֵּי מֵחַיִּים, אֲבָל לְאַחַר מִיתָה – טָמֵא הוּא טוּמְאָה חֲמוּרָה. דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי בְּהֵמָה לְאַחַר מִיתָה, אִי בָּשָׂר – מְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה, וְאִם דָּם – מְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה, דִּתְנַן: דַּם נְבֵילוֹת – בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין. לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לִכְדִתְנַן: נִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה בְּכׇל מָקוֹם, נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר בַּכְּפָרִים – צָרִיךְ מַחְשָׁבָה, וְאֵין צָרִיךְ הֶכְשֵׁר. נִבְלַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה בְּכׇל מָקוֹם, וְנִבְלַת עוֹף טָהוֹר וְחֵלֶב בַּשְּׁוָקִים – אֵין צְרִיכִין לֹא מַחְשָׁבָה וְלֹא הֶכְשֵׁר. וַאֲמַר לֵיהּ רַב לְרַבִּי חִיָּיא: מַחְשָׁבָה, לְמָה לִי לְטוּמְאָה קַלָּה? הִיא גּוּפַהּ טוּמְאָה הִיא! אֲמַר לֵיהּ: כְּגוֹן דְּאִיכָּא פָּחוֹת מִכְּזַיִת נְבֵילָה, וְצֵרְפָהּ לְפָחוֹת מִכְּבֵיצָה אוֹכָלִין, דְּהַאי וְהַאי הָוֵי כְּבֵיצָה. אִי הָכִי, לִיבְעֵי נָמֵי הֶכְשֵׁר, דְּהָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״עַל כׇּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ״ – מָה זְרָעִים מְיוּחָדִין שֶׁאֵין סוֹפָן לְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה וְצָרִיךְ הֶכְשֵׁר, אַף כֹּל שֶׁאֵין סוֹפָן לְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה צָרִיךְ הֶכְשֵׁר! אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי מִילֵּי בָּאוֹכָלִין דְּעָלְמָא, דְּלֵית בְּהוּ פָּחוֹת מִכְּזַיִת נְבֵלָה, אֲבָל הָכָא, דְּאִיכָּא בְּגַוֵּיהּ פָּחוֹת מִכְּזַיִת נְבֵילָה, כֵּיוָן דְּאִילּוּ מְצָרֵף לֵיהּ כְּזַיִת – לָא בָּעֵי הֶכְשֵׁר. לְאַפּוֹקֵי מֵת, אַף עַל גַּב דִּמְמַלֵּיא לֵיהּ – לָא מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין, מִשּׁוּם דְּבָטְלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כׇּל אָדָם. רַב חֲנַנְיָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא דְּהָוֵי כְּזַיִת, הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁחִיפָּהוּ בְּבָצֵק. אִי הָכִי, הֶכְשֵׁר נָמֵי נִיבְעֵי! הָנֵי מִילֵּי בָּאוֹכָלִין אַחֲרִינֵי, דְּלָא מְטַמּוּ לָא בְּמַגָּע וְלָא בְּמַשָּׂא. אֲבָל הָכָא, נְהִי דְּלָא מְטַמֵּא בְּמַגָּע, דְּקָמְחַפֵּי בְּבָצֵק, בְּמַשָּׂא מִיהַת לִיטַמֵּא, דְּהָא טָעֵון לֵיהּ. לְאַפּוֹקֵי מֵת, דְּאַף עַל גַּב דְּחִיפָּהוּ בְּבָצֵק מְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה, דְּטוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. אָמַר מָר: יָצְאוּ שְׁרָצִים שֶׁאֵין בָּהֶן טוּמְאָה. וְלָא? שֶׁרֶץ מְטַמֵּא בְּמַגָּע! בְּמַשָּׂא לָא מְטַמֵּא. אָמַר מָר: יָצָא דַּם דָּגִים וְדַם חֲגָבִים שֶׁכּוּלּוֹ הֶיתֵּר. מַאי כּוּלּוֹ הֶיתֵּר? אִילֵימָא דְּחֶלְבּוֹ מוּתָּר – הֲרֵי חַיָּה דְּחֶלְבָּהּ מוּתָּר וְדָמָהּ אָסוּר! וְאֶלָּא: מִשּׁוּם דְּלֵית בְּהוּ אִיסּוּר גִּיד הַנָּשֶׁה? וַהֲרֵי עוֹף דְּלֵית בֵּיהּ אִיסּוּר גִּיד הַנָּשֶׁה, וְדָמוֹ אָסוּר! אֶלָּא מַאי כּוּלּוֹ הֶיתֵּר – דְּלָא בָּעֵי שְׁחִיטָה. אָמַר מָר: מָה עוֹף שֶׁאֵין בּוֹ כִּלְאַיִם, אַף בְּהֵמָה – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּהֵמָה״. כִּלְאַיִם דְּמַאי? אִילֵּימָא כִּלְאַיִם דְּהַרְבָּעָה וְכִלְאַיִם דַּחֲרִישָׁה, וְהָתְנַן: חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בָּהֶן! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁצִּימְרוֹ אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: דַּם שְׁרָצִים לוֹקִין עָלָיו בִּכְזַיִת. מֵיתִיבִי: דַּם הַטְּחוֹל, דַּם הַלֵּב, דַּם הַכְּלָיוֹת, דַּם אֵבָרִים – הֲרֵי אֵלּוּ בְּלֹא תַעֲשֶׂה. דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם, דַּם שְׁרָצִים וּרְמָשִׂים – אָסוּר, וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו! מַאי אֵין חַיָּיבִין עָלָיו – כָּרֵת, אֲבָל לָאו – מִחַיַּיב. חֲדָא, דְּהַיְינוּ רֵישָׁא. וְעוֹד, תַּנָּא מִלָּאו נָמֵי קָא מְמַעֵט לֵיהּ, דְּקָתָנֵי: יָצָא דַּם שְׁרָצִים, שֶׁאֵין בָּהֶן טוּמְאָה חֲמוּרָה! אָמַר רַבִּי זֵירָא: הִתְרוּ בּוֹ מִשּׁוּם שֶׁרֶץ – לוֹקֶה, מִשּׁוּם דָּם – אֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר רַב: דַּם דָּגִים שֶׁכִּינְּסוֹ – אָסוּר. מֵיתִיבִי: דַּם דָּגִים, דַּם חֲגָבִים – מוּתָּר, וַאֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה! הָהִיא בְּשֶׁלֹּא כִּינְּסוֹ, כִּי קָא אָמַר רַב – בְּשֶׁכִּינְּסוֹ. דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם – בְּשֶׁלֹּא כִּינְּסוֹ, מִי אָסוּר? וְהָא תַּנְיָא: דָּם שֶׁעַל גַּבֵּי כִּכָּר – גּוֹרְרוֹ וְאוֹכְלוֹ, שֶׁל בֵּין הַשִּׁינַּיִם – מוֹצְצוֹ וּבוֹלְעוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ! אֶלָּא: כִּי תַּנְיָא הַהִיא מַתְנִיתָא – דְּאִית בֵּיהּ קַשְׂקַשִּׂים, כִּי קָאָמַר רַב אָסוּר – דְּלֵית בֵּיהּ קַשְׂקַשִּׂים. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם – אֲפִילּוּ מִצְוַת פְּרוֹשׁ אֵין בּוֹ. מֵיתִיבִי: דַּם הַטְּחוֹל, דַּם הַלֵּב, דַּם הַכְּלָיוֹת, דַּם אֵבָרִים – הֲרֵי אֵלּוּ בְּלֹא תַעֲשֶׂה. דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם, דַּם שְׁרָצִים וּרְמָשִׂים – אָסוּר וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו! כִּי תַּנְיָא אָסוּר – דְּפֵירַשׁ. כִּי קָאָמַר רַב – בִּדְלָא פֵּירַשׁ, כִּדְתַנְיָא: דָּם שֶׁעַל גַּבֵּי כִּכָּר – גּוֹרְרוֹ וְאוֹכְלוֹ, שֶׁל בֵּין הַשִּׁינַּיִם – מוֹצֵץ וּבוֹלֵעַ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ לְהָא דְּרַב שֵׁשֶׁת עַל הָדָא, דְּתַנְיָא: יָכוֹל חֲלֵב מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם יְהֵא אוֹכְלוֹ עוֹבֵר בְּלָאו? וְדִין הוּא: מָה בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁהֵקַלְתָּה בְּמַגָּעָהּ, הֶחְמַרְתָּה בַּחֲלָבָהּ, מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם שֶׁהֶחְמַרְתָּה בְּמַגָּעָן – אֵינוֹ דִּין שֶׁתַּחְמִיר בַּחֲלָבָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא״ – זֶה טָמֵא, וְאֵין חֲלֵב מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם טָמֵא אֶלָּא טָהוֹר. אוֹצִיא אֶת הֶחָלָב, שֶׁאֵין שָׁוֶה בַּכֹּל, וְלֹא אוֹצִיא הַדָּם שֶׁשָּׁוֶה בַּכֹּל! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא״ – זֶה טָמֵא, וְאֵין דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם טָמֵא אֶלָּא טָהוֹר. אָמַר לה רַב שֵׁשֶׁת: אֲפִילּוּ מִצְוַת פְּרוֹשׁ אֵין בּוֹ. תְּנַן הָתָם: הַלֵּב, קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ, לֹא קְרָעוֹ – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּלֵב עוֹף, הוֹאִיל וְאֵין בּוֹ כְּזַיִת, אֲבָל לֵב בְּהֵמָה דְּיֵשׁ בּוֹ כְּזַיִת – אָסוּר, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת. מֵיתִיבִי: דַּם הַטְּחוֹל, דַּם הַלֵּב, דַּם הַכְּלָיוֹת, דַּם אֵבָרִים – הֲרֵי אֵלּוּ בְּלֹא תַעֲשֶׂה. דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם, דַּם שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים – אָסוּר, וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו! כִּי קָתָנֵי ״אֵין חַיָּיבִין עָלָיו״ – עַל דָּם דִּילֵיהּ, כִּי קָאָמַר רַב – דְּאָתֵי לֵיהּ מֵעָלְמָא. דָּם דִּילֵיהּ – הַיְינוּ דַּם אֵבָרִים! וְלִיטַעְמָיךְ, מִי לָא קָתָנֵי דַּם כְּלָיוֹת וְקָתָנֵי דַּם אֵבָרִים? אֶלָּא: תָּנֵי וַהֲדַר תָּנֵי – הָכָא נָמֵי, תָּנֵי וַהֲדַר תָּנֵי. מֵעָלְמָא מֵהֵיכָא אָתֵי לֵיהּ? אָמַר רַבִּי זֵירָא: בְּשָׁעָה שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצְאָה מִישְׂרָף שָׂרֵיף. דָּם שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצְאָה בּוֹ – חַיָּיבִין עָלָיו. אִיתְּמַר: אֵיזֶהוּ דַּם הַקָּזָה שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כׇּל זְמַן שֶׁמְּקַלֵּחַ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מִטִּיפָּה הַמַּשְׁחֶרֶת וְאֵילָךְ. מֵיתִיבִי: אֵיזֶהוּ דַּם הַקָּזָה שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצְאָה בּוֹ? כׇּל זְמַן שֶׁמְּקַלֵּחַ. יָצָא דַּם הַתַּמְצִית, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹתֵת. מַאי לַָאו אֲפִילּוּ רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, דְּשׁוֹתֵת הוּא – כְּדַם הַתַּמְצִית דָּמֵי? תְּיוּבְתָּא דְּרֵישׁ לָקִישׁ! לָא, לְמַעוֹטֵי דָּם הַמַּשְׁחִיר, אֲבָל דָּם רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, אַף עַל גַּב דְּהוּא שׁוֹתֵת – הַיְינוּ דַּם הַנֶּפֶשׁ. מֵיתִיבִי: אֵיזֶהוּ דָּם רִאשׁוֹן? כׇּל זְמַן שֶׁמְּקַלֵּחַ. יָצָא רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹתֵת. תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ! אָמַר לָךְ: תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: אֵיזֶהוּ דַּם הַנֶּפֶשׁ? כׇּל זְמַן שֶׁמְּקַלֵּחַ, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִטִּיפָּה הַמַּשְׁחֶרֶת וְאֵילָךְ. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה״, פְּרָט לְדָם קִילּוּחַ שֶׁאֵינוֹ מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא: הִקִּיז דָּם לִבְהֵמָה וְקִיבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁנֵי כוֹסוֹת, מַהוּ? עַל הָרִאשׁוֹן – דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב, עַל הָאַחֲרוֹן – מִי מִיחַיַּיב אוֹ לָא? אֲמַר לֵיהּ: פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאִיתְּמַר: הִקִּיז דָּם לִבְהֵמָה וְקִיבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁנֵי כוֹסוֹת – רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: חַיָּיב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב בְּדַם הַתַּמְצִית. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה לְעִנְיַן כַּפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר״ – דָּם שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ מְכַפֵּר, וְשֶׁאֵין הַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ אֵינוֹ מְכַפֵּר. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, דְּתַנְיָא: ״דָּם״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״כׇּל דָּם״? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר״, אֵין לִי אֶלָּא דַּם קָדָשִׁים שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ, שֶׁהוּא מְכַפֵּר, דַּם חוּלִּין וְדַם הַתַּמְצִית, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כׇּל דָּם״. סְתָם סִיפְרָא מַנִּי? רַבִּי יְהוּדָה הִיא. מַתְנִי׳ רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּיב עַל סְפֵק מְעִילָה אָשָׁם תָּלוּי, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא אֶת מְעִילָתוֹ עַד שֶׁיִּתְוַדַּע לוֹ שֶׁיָּבִיא עִמּוֹ אָשָׁם וַדַּאי. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: מָה לָזֶה מֵבִיא שְׁתֵּי אֲשָׁמוֹת? אֶלָּא מֵבִיא מְעִילָה וְחוּמְשָׁהּ, וְיָבִיא אָשָׁם בִּשְׁנֵי סְלָעִים, וְיֹאמַר: ״אִם וַדַּאי מָעַלְתִּי – זוֹ מְעִילָתִי וְזוֹ אֲשָׁמִי, וְאִם סָפֵק מָעַלְתִּי – הַמָּעוֹת נְדָבָה, וְאָשָׁם תָּלוּי״. שֶׁמִּמִּין שֶׁהוּא מֵבִיא עַל הוֹדַע, מֵבִיא עַל לֹא הוֹדַע. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: נִרְאִין דְּבָרָיו בִּמְעִילָה מְעוּטָה. הֲרֵי שֶׁיָּבוֹא לְיָדוֹ סְפֵק מְעִילָה בְּמֵאָה מָנֶה, לֹא יָפֶה לוֹ שֶׁיָּבִיא אָשָׁם בִּשְׁתֵּי סְלָעִים, וְלֹא יָבִיא סְפֵק מְעִילָה בְּמֵאָה מָנֶה? מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא לְרַבִּי טַרְפוֹן בִּמְעִילָה מְעוּטָה. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאִם נֶפֶשׁ״ – לְחַיֵּיב עַל סְפֵק מְעִילוֹת אָשָׁם תָּלוּי, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים. לֵימָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: לְמֵדִין עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן, וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין לְמֵדִין עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן? אָמַר רַב פָּפָּא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא לְמֵדִין עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן, דְּאִם כֵּן, צָפוֹן בְּבֶן בָּקָר לָא מַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ, אֶלָּא הָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבָּנַן דְּפָטְרִי: דִּגְמִירִי ״מִצְוֹת״ ״מִצְוֹת״ מֵחַטָּאת. מָה לְהַלָּן דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, וְעַל סְפֵיקוֹ אָשָׁם תָּלוּי, אַף כֹּל שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל סְפֵקוֹ חַטָּאת וְעַל שִׁגְגָתוֹ אָשָׁם תָּלוּי, לְאַפּוֹקֵי מְעִילָה, דְּאֵין חַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת, דְּתַנְיָא: הֵזִיד בִּמְעִילָה – רַבִּי אוֹמֵר: בְּמִיתָה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּאַזְהָרָה. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: כִּי יָלְפִינַן ״מִצְוֹת״ ״מִצְוֹת״ מֵחַטַּאת חֵלֶב, לְהָכִי הוּא דְּיָלְפִינַן: מָה לְהַלָּן בִּקְבוּעָה, אַף כָּאן בִּקְבוּעָה, לְאַפּוֹקֵי עוֹלֶה וְיוֹרֵד, דְּלָא. וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין גְּזֵירָה שָׁוָה לְמֶחֱצָה. מִכְּלָל דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: יֵשׁ גְּזֵירָה שָׁוָה לְמֶחֱצָה? אֶלָּא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין גְּזֵירָה שָׁוָה לְמֶחֱצָה, אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא, דַּאֲמַר קְרָא: ״וְאִם נֶפֶשׁ״ – וָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, וְיִלְמַד עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן. וְרַבָּנַן סָבְרִי: תַּחְתּוֹן הוּא דְּגָמַר מֵעֶלְיוֹן לְאָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: אֵין הֶיקֵּשׁ לְמֶחֱצָה. מִכְּלָל דְּרַבָּנַן סָבְרִי: יֵשׁ הֶיקֵּשׁ לְמֶחֱצָה? וְהָא קַיְימָא לַן דְּאֵין הֶיקֵּשׁ לְמֶחֱצָה! דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין הֶיקֵּשׁ לְמֶחֱצָה, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבָּנַן: דִּגְמִירִי ״מִצְוֹת״ ״מִצְוֹת״, אַפְּקֵיהּ מֵהֶקֵּישָׁא. וְרַבִּי עֲקִיבָא, אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים נָפְקָא לֵיהּ מִ״זֹּאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״ – תּוֹרָה אַחַת לְכׇל הָאֲשָׁמוֹת, לְאָשָׁם דִּבְכֶסֶף שְׁקָלִים. וְרַבָּנַן? אַף עַל גַּב דִּכְתִיב ״זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״, אִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״וְאִם נֶפֶשׁ״ – וָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, וְיִלְמַד תַּחְתּוֹן מֵעֶלְיוֹן. וְאִי מִ״זֹּאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״, הֲוָה אָמֵינָא: כִּי אָמֵינָא תּוֹרָה אַחַת לְכׇל אֲשָׁמוֹת – הָנֵי מִילֵּי בִּשְׁאָר אֲשָׁמוֹת וַדָּאִין, אֲבָל אָשָׁם תָּלוּי, כֵּיוָן דְּעַל סְפֵק חֵלֶב קָאָתֵי, אֵימָא: לָא יְהֵא סְפֵיקוֹ חָמוּר מִוַּדָּאוֹ, מָה וַדָּאוֹ – חַטָּאת בַּת דַּנְקָא, אַף סְפֵיקוֹ – אָשָׁם בַּר דַּנְקָא, אַהָכִי כְּתַב רַחֲמָנָא: ״וְאִם נֶפֶשׁ״ – וָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן. נִיחָא לְמַאן דְּדָרֵישׁ ״זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״, אֶלָּא לְמַאן דְּלָא דָּרֵישׁ ״זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? יָלֵיף ״בְּעֶרְכְּךָ״ ״בְּעֶרְכְּךָ״ מֵאֲשַׁם מְעִילוֹת. אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, לָא כְּתִב בֵּהּ ״בְּעֶרְכְּךָ״! יָלְפִינַן בְּ״אֵיל״ מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא כּוּ׳ וְאִם סָפֵק. מַאי קָאָמַר? אָמַר רָבָא, תְּנִי: אִם בִּסְפֵיקוֹ עוֹמֵד לְעוֹלָם – יְהֵא אָשָׁם תָּלוּי, שֶׁמִּמִּין שֶׁהֵבִיא עַל הוֹדַע, מְבִיאוֹ עַל שֶׁלֹּא הוֹדַע. סוֹף סוֹף, כִּי מִתְיְדַע לֵיהּ בָּעֵי לְאֵיתוֹיֵי אָשָׁם וַדַּאי! אָמַר רָבָא: מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם נִלְמַד – אָשָׁם וַדַּאי לָא בָּעֵי יְדִיעָה לְכַתְּחִלָּה. מַתְנִי׳ הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטַּאת הָעוֹף, עַד שֶׁלֹּא נִמְלְקָה נוֹדַע לָהּ שֶׁיָּלְדָה וַדַּאי – תַּעֲשֶׂינָּה וַדַּאי, שֶׁמִּמִּין שֶׁהִיא מְבִיאָה עַל הוֹדַע, מְבִיאָה עַל לֹא הוֹדַע. חֲתִיכָה שֶׁל חוּלִּין וַחֲתִיכָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן אָכַל – פָּטוּר, רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּיב אָשָׁם תָּלוּי. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – מֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶן מְבִיאִין אָשָׁם אֶחָד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִין אָשָׁם אֶחָד. חֲתִיכַת חֵלֶב וַחֲתִיכַת חוּלִּין, אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן אָכַל – מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – מֵבִיא חַטָּאת. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶם מְבִיאִין חַטָּאת אַחַת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִין חַטָּאת אַחַת. חֲתִיכַת חֵלֶב וַחֲתִיכַת קוֹדֶשׁ, אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן אָכַל – מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם וַדַּאי. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶן מְבִיאִין חַטָּאת וְאָשָׁם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִין חַטָּאת וְאָשָׁם אֶחָד. חֲתִיכַת חֵלֶב וַחֲתִיכַת חֵלֶב קוֹדֶשׁ, אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל – מֵבִיא חַטָּאת, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף אָשָׁם תָּלוּי. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – מֵבִיא שְׁנֵי חַטָּאוֹת וְאָשָׁם וַדַּאי. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: זֶה וָזֶה מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת, וּשְׁנֵיהֶן מְבִיאִין אָשָׁם אֶחָד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין שְׁנֵיהֶן מְבִיאִין אָשָׁם אֶחָד. חֲתִיכַת חֵלֶב וַחֲתִיכַת חֵלֶב נוֹתָר, אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן אָכַל – מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – מֵבִיא שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי, וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת, וּשְׁנֵיהֶן מְבִיאִין חַטָּאת אַחַת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כׇּל חַטָּאת שֶׁהִיא בָּאָה עַל חֵטְא – אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִין אוֹתָהּ. גְּמָ׳ אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: לְרַבִּי יוֹסֵי, חַטָּאת הוּא דְּלָא מַיְיתוּ שְׁנֵיהֶן, הָא אָשָׁם תָּלוּי מַיְיתוּ שְׁנֵיהֶם? הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! וְכִי תֵימָא: חֲתִיכָה מִשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, וְהָתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי! אֲמַר לֵיהּ: הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּמַאן תַּנָּא קַמָּא – רַבִּי יוֹסֵי. חֲתִיכַת חֵלֶב וַחֲתִיכַת קֹדֶשׁ, חֲתִיכַת חֵלֶב וַחֲתִיכַת חֵלֶב קוֹדֶשׁ כּוּ׳ חֲתִיכַת חֵלֶב וַחֲתִיכַת חֵלֶב נוֹתָר כּוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: וְלַיְתֵי נָמֵי אָשָׁם וַדַּאי, דְּנוֹתָר דְּקֹדֶשׁ הוּא! אֲמַר לֵיהּ: דְּלֵית בֵּיהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה. וְהָא מֵעִיקָּרָא דְּאִית בֵּיהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה עָסְקִינַן, דְּקָתָנֵי אָשָׁם וַדַּאי! אֲמַר לֵיהּ: הָהִיא חֲתִיכָה דְּלָא נוֹתָר הִיא שָׁוְיָא פְּרוּטָה. וְהָא יֵשׁ אוֹכֵל אֲכִילָה אַחַת דְּקָתָנֵי בֵּיהּ נוֹתָר, וְקָתָנֵי: מֵבִיא אַרְבַּע חַטָּאוֹת וְאָשָׁם אֶחָד! אֲמַר לֵיהּ: הָהִיא – בְּגַסָּה, וְהַהִיא – בְּדַקָּה, וְלָא קַשְׁיָא: הָהִיא – בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, הָכָא – בִּימוֹת הַחַמָּה. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה כּוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: וּמִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אִיסּוּר חָל אִיסּוּר? וְהָא תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָאוֹכֵל נְבֵלָה בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים – פָּטוּר! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: כְּגוֹן דַּאֲכַל כּוּלְיָא בְּחֶלְבָּהּ. וְכוּלְיָא בְּחֶלְבָּהּ נָמֵי, הָא קָאֵי עֲלַהּ בְּאִיסּוּר עוֹלִין, הֵיכִי אָתֵי אִיסּוּר נוֹתָר חָיֵיל עֲלַהּ? וְכִי תֵימָא: סְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּנוֹתָר אִיסּוּר חָמוּר הוּא, וְחָיֵיל עַל אִיסּוּר קַל דְּעוֹלִין, וְהָא נְבֵלָה, דְּאִיסּוּר קַל הוּא, וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים, דְּאִיסּוּר חָמוּר הוּא, וְלָא קָאָתֵי אִיסּוּר יוֹם כִּיפּוּרִים דְּחָמוּר וְחָיֵיל עַל נְבֵלָה דְּקַל הוּא! אֶלָּא: בְּקָדָשִׁים גַּלִּי רַחֲמָנָא דְּאָתֵי אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, דְּתַנְיָא: ״אֲשֶׁר לַה׳״ – לְרַבּוֹת אֶת הָאֵימוּרִין. וְאֵימוּרִין קָאֵי עֲלַיְיהוּ בְּאִיסּוּר עוֹלִין, וְחֵלֶב קָאֵי עֲלֵייהּו בְּאִיסּוּר כָּרֵת, וְקָאָתֵי אִיסּוּר טוּמְאָה חָיֵיל עֲלֵיהּ. תֵּדַע שֶׁכֵּן הוּא, דְּהָא רַבִּי סְבִירָא לֵיהּ אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, וְאֵימָא וְהָנֵי מִילֵּי אִיסּוּר חָמוּר עַל אִיסּוּר קַל, אֲבָל אִיסּוּר קַל חָל עַל אִיסּוּר וְהוּא אִיסּוּר חָמוּר – לָא. וּבְקׇדָשִׁים שָׁמְעִינַן לֵיהּ דְּאָמַר: אִיסּוּר קַל עַל אִיסּוּר חָמוּר נָמֵי חָיֵיל, דְּהָא אִיסּוּר מְעִילָה קַל הוּא – מִיתָה, וְאִיסּוּר קָדָשִׁים אִיסּוּר חָמוּר – כָּרֵת, וְאָתֵי אִיסּוּר מִיתָה חָיֵיל עַל אִיסּוּר כָּרֵת. דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: ״כׇּל חֵלֶב לַה׳״ – לְרַבּוֹת אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים לִמְעִילָה. וּמְעִילָה אִיסּוּר מִיתָה, וְקָא חָיֵיל עַל אִיסּוּר חֵלֶב, דְּאִיסּוּר כָּרֵת הוּא, שְׁמַע מִינַּהּ: בְּקָדָשִׁים גַּלִּי קְרָא. וְהָא תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין פִּיגּוּל בָּעוֹלִין וְאֵין נוֹתָר בָּעוֹלִין! אֶלָּא תַּנָּאֵי הִיא, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאִיכָּא דְאָמְרִי: בְּקָדָשִׁים אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, וְאִיכָּא דְאָמְרִי: בְּקָדָשִׁים נָמֵי אֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר. וּלְמַאן דְּאָמַר: בְּקָדָשִׁים נָמֵי אֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, ״כׇּל חֵלֶב לַה׳״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מוֹקֵים לֵיהּ בְּוַלְדֵי קָדָשִׁים, דְּקָסָבְרִי: וַלְדֵי קָדָשִׁים – בַּהֲוָיָיתָן יְהוּ קְדוֹשִׁים, דְּתַרְוַיְיהוּ בַּהֲדָדֵי אָתוּ. הֲדַרַן עֲלָךְ דַּם שְׁחִיטָה

« מהר"ם על חולין ק״ט ע״ב מהר"ם על חולין קי״א ע״א »