מהר"ם על חולין קט״ז

1 בגמ' מתיב רב שמעיה בר זעירא וכו' הוסיף אין לא הוסיף לא. פירוש הואיל וצריך הוספה ש"מ דאין הזריעה בעצמה נאסרה דהיא היתר והא דנאסרה כשהוסיף מאתים הוא מטעם שנתערב התוספות שהוא האיסור בהזריעה שהיא היתר לא מטעם שהזריעה אסורה מצד עצמה וק"ל:

2 שם מאי איכא בין רבי יוסי לרבי עקיבא. פירוש הא תרוייהו ס"ל דבשר עוף אינו מדאורייתא אלא דמר יליף מגדי ומר יליף לה מבחלב אמו וק"ל:

3 בתוס' ד"ה עיקרן נאסר וכו' וי"ל דקשין ועץ שהיו קודם וכו' רוב פעמים שהפירי מוסיף מאתים ונאסר והקשין והעץ שהיו מקודם כבר גדולים שוב לא יוסיף כצ"ל. ור"ל דשם בפרק האשה מיירי בזמורות וקשין שהיו גדולים כבר קודם שנזרע כלאים:

4 ד"ה והיתה להם שעת הכושר כו' וי"ל דהתם איירי ביין וכו' והגרעינין שנזרע וכו'. ר"ל הכא דקאמר דעיקרן אסור ואין לה שעת הכושר איירי בגרעינין שנזרעו:

5 בגמ' והלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבילה וכו' ובקיבת כשרה שינקה מן הטריפה וכו'. לפי פרש"י לא גרסינן כל זה דהא איהו ס"ל דחלב גמור הוא ולא פרשא:

6 ברש"י ד"ה אם יש בה ליתן טעם וכו' בין שנותנין עמו חלב אחר ובין שמולחין אותו עמה. ר"ל שמולחין בעור הקיבה עם החלב של עצמה הנמצא בתוכה: