מהר"ם על חולין קכ״ב

1 תד"ה אי אמרת בשלמא וכו' רב הונא דקאמר כרבי ישמעאל וכו' כצ"ל:

2 בא"ד ועוד דרבי ישמעאל נמי בכנסו מיירי ואין זה דוחק כמו דמפרש מלתיה דרבי יהודה הכי כצ"ל. ור"ל ואין זה דוחק שנפרש מלתיה דרבי ישמעאל בכנסו אף על גב דאינו מפורש בדבריו כמו שאין דוחק דמפרש דברי ר' יהודה הכי דאיירי והוא שכנסו:

3 ד"ה רב הונא דאמר כמאן לעיל כי קאמר וחד אמר מקצתו פלטתו חיה ומקצתו פלטתו סכין וכו' לא מצי למפרך כמאן וכו'. דברי התוספות קשה ליישבן דמאי תלי קושיא זו במה דמוקי לה במקצתו פלטתו חיה וכו' בלא זה אדברי ר"ל עצמו דאמר דאלל רמתניתין הוי בשר שפלטתו סכין וגם אליבא דכ"ע דהא אליביה דר' יהודה דאלל דידיה הוה בשר שפלטתו סכין הוי מצי לאקשויי קושיא זו ועוד מאי מקשו התוס' כלל הא אלעיל לא קשה מידי דהנהו אמוראי דלעיל מצי אמרי לר' ישמעאל פלטתו סכין נמי לא בטיל והיה אפשר לומר שהתוס' לא ס"ל כשיטת פרש"י דלעיל בפירוש מקצתו חישב עליו וחד אמר מקצתו פלטתו היה וכו' ומה שפירש שם לפי שיטתו דמתניתין אתיא כרבי עקיבא דאמר העור מבטלה אפי' פלטתו היה דכשתדקדק שם תמצא שבלאו הכי פירושו דחוק אלא שהתוס' מפרשים כפשוטן דפריך גמ' היכי דמי אי דחשיב עליה אפילו באנפי נפשיה מטמא ואי דלא חשיב עליה בטולי בטלי ומשני כפשוטו חד אמר מקצתו חישב עליו ולכך אינו חשוב כ"כ שיטמא באנפי נפשיה אלא שמצרף לאוכל וחד אמר מקצתו פלטתו היה ומקצתו פלטתו סכין ומה שפלטתו היה אינו בטל אבל מה שפלטתו סכין הוא בטל ובלא מחשבה איירי ולכך לא חשיב אוכל לענין שיטמא באנפי נפשיה אבל מ"מ כיון שמקצתו הוא דבר שאינו בטל חשיב קצת אוכל לענין שמצטרף לאוכל גמור והשתא ע"כ ס"ל ההוא מ"ד דכרבי ישמעאל אתי ת"ק דמתני' דאי כר"ע הא אית ליה אפי' פלטתו חיה העור מבטלה כדמסיק הכא מדקתני סיפא וכו' אלא ע"כ כרבי ישמעאל אתי ואפ"ה אית ליה דפלטתו סכין בטל ולכך באנפי נפשיה אינו מטמא אלא שמצטרף לאוכל וא"כ ע"כ סבירא ליה לאותו מ"ד דלרבי ישמעאל פלטתו חיה דוקא אינו בטל אבל פלטתו סכין מודה דבטל ולפי זה א"ש מה שכתבו התוס' הכא משום דלעיל נמי הוי מצי למפרך כיון דלרבי ישמעאל נמי פלטתו סכין בטל א"כ רבי יהודה דאמר לא בטיל כמאן אלא שדרך זה דחוק קצת משום דלפי זה הוה להו להתוס' לפלוני לעיל אפירוש רש"י דלעיל ולפרש בענין אחר על דרך שכתבתי ואי לא מיסתפינא אמינא דטעות נפל הכא בתוס' שלפנינו בדבור זה וכך צ"ל אלעיל דבעי למימר דפלטתו סכין הוה פלוגתא דרבי יהודה ורבנן וכו' לא מצי למפרך דאמר כמאן אי אמר לרבי ישמעאל לא בטל כן צ"ל ותו לא ור"ל המקשה דפריך הכא ת"ש רבי יהודה אומר וכו' ופריך ממלתיה דרב הונא דמוקי לה והוא שכנסו בלא זה לא מצי למפרך דהא אלל דרבי יהודה הוא לכ"ע בשר שפלטתו סכין כדאמר לעיל ואי אמרת דלרבי ישמעאל נמי בשר שפלטתו סכין בטל רבי יהודה דאמר כמאן והיא היא קושית רש"י בעצמה ותירצו כמו שמסיימין התוס' בסוף דבריהם כדפירש בקינטרס וק"ל:

4 ד"ה דאמר כמאן וכו'. ועוד דמשמע דהעור מבטלן ותו לא מהני להו כינוס כנ"ל לגרוס. ור"ל דליכא למימר דהא דאמר רב הונא ב' חצאי זיתים וכו' מיירי בלא כינוס אבל אי כנסו לא בטלי מלישנא דהעור מבטלן משמע דמבטלן לגמרי דתו לא מהני להו כינוס:

5 ד"ה ואם איתא והוא שיונק מבעי ליה כו' והרבי יעקב מקורב"ל תירץ וכו' אם כן מה הוסיף רבי יוחנן וכו'. ולפי פירושו דרבי יעקב בתוך שנתו ואינו יונק בין לר"ל בין לרבי יוחנן לא נקרא רך וק"ל:

6 ד"ה אוזן חמור וכו' אם כן מאי משני טלאה וכו' דאכתי תקשי ליתני במתניתין וכו'. ואע"ג דרש"י פי' דטלאה הוי מעשה לבטלו מ"מ זה אינו מפורש בדברי דתרצן והוה עיקר שנויא חסר מן הספר וק"ל:

7 ד"ה לגבל וכו' ונראה כפירוש הערוך דפירש אם יש גבל העושה עיסה בטהרה וכו'. ר"ל אדם המהלך בדרך והגיע למקום שיש גבל המוכר פת אבל אינו עושה עיסתו בטהרה והוא רוצה לאכול אם יש גבל ברחוק ד' מילין המוכר פת ועושה עיסתו בטהרה ימתין מלאכול ולא יקנה מגבל זה שאינו עושה עיסתו בטהרה עד שיגיע להגבל העושה עיסתו בטהרה ושם יקנח ויאכל והוכרחתי לפרש כן כדי שיתיישב לפירוש זה דקאי לפניו ואחריו ג"כ אגבל וק"ל: