מהר"ם שיף על גיטין ע״ו

1 גמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא כו'. לפי' רש"י יש לראות דפריך מיתיבי כו' מסיפא והתיובתא הוא מרישא א"כ למה מייתי הסיפא ועוד דקאמר מ"ש רישא ומ"ש סיפא ונראה שר"ל דפריך אמאי ה"ז גט הרי לא נתקיים התנאי ואי משום שכוונתו בתנאי לא הוי אלא לצורך בנו כו' וכמ"ש התוס' א"כ בסיפא נמי אמאי אינו גט לימא לא נתכוין אלא לצורך בנו כו' ואי משום דפירש הא צריך לפרושי שרוצה בהנקה כ"ז לצורך בנו דהיינו ב' שנים דאי לא פירש סתמא לא הוי רק יום אחד בשלמא לרבא ניחא דסתם הנקה ב' שנים ולכן ברישא אמרינן כ"ז שצריך בנו נתכוין אבל בסיפא למה לו לפרושי ע"כ דוקא קאמר אבל לרב אשי הא הוצרך לפרושי ומ"ש ב' שנים דסיפא מסתם הנקה דרישא וק"ל ולפ"ז אין הכרח סתירות התוס' האין לתרץ בד"ה ורמינהו שכתבו דאי דוקא לא הוי פריך מידי לפי סוגיתו גם אין הכרח למ"ש בד"ה מת הבן וכן משמע בפירושו בגמ' גבי בשלמא כו' ע"ש ודו"ק:

2 גמ' וחכמים אומרים נתקיים כו'. אע"ג דהוי מעשה קודס לתנאי צ"ל דלאו דוקא לישנא דברייתא:

3 גמ' קשיא דרבנן אדרבנן. רצה למפרך חכמים דר"מ על חכמים דר"מ ולהכי לא מקשה על חכמים דמתני':

4 ברש"י בד"ה אמר לה בפני שנים כו' דאי מסרו לה איגרשה בהאי תנאה כו'. אין להקשות ללישנא דנתינה בע"כ לא שמיה נתינה דשאני הכא דלא תלה בו רק באבא ולאו כל כמיניה לעכב שהדבר כבר יצא מידו מיהו אם התנאי השני קודם עיין. זה היה במוסגר ור"ל דהתנאי השני ע"מ שתתן אם היה קודם א"כ כיון דהדבר תלוי בו תו מהני תנאי שני באינו רוצה לקבל דהוי נתינה בע"כ צ:

5 והתוס' לעיל בד"ה כלל אמר רשב"ג מכל עכבה שאינו הימנה הקשו אנתינה בע"כ אמאי לא יהא שמיה נתינה כיון דאין העכבה ממנה ויש אומרים דשאני הכא שאינו רוצה בביטול הגט רק בקיומו ולהתנות תנאי אחר והיה צריך ליקח הגט מידה ולחזור וליתן לה ע"ד תנאי אחר ולא לשנות מתנאי לתנאי ודו"ק. רק ק"ק דקתני רצתה כו' והברירה בידה אם אמר אי אפשי לקבל מעות לא שמיה נתינה והיאך תני רצתה נותנת לו ב' מאות זהובים ודו"ק:

6 ברש"י בד"ה אנטיפרוס וכו' לאנטיפרוס וחזר לא ביטל תנאי כו'. מצייר ציור דמתני' היה הולך מיהודה לגליל באנטיפרוס ומגליל ליהודה בכפר עותנאי והומ"ל בהיפך מגליל ליהודה והגיע באנטיפרוס ביטל תנאו רק להסברת הקושיא דבמשנה קתני מיהודה לגליל ביטל תנאו ולברייתא הוא להיפך לא ביטל תנאו וק"ל:

7 ברש"י בד"ה בינתיים כו' וחזר כו' ולאחר זמן חזר כו'. ולא פירש כפשוטו בשהה בפעם ראשון ל' יום משום דמפרש דומיא דרישא אנטיפרס ביהודה כו' והתם משום הסברת הקושיא אסברה לה בציורא דמתני' וק"ל ועוד משום שלא יצטרך לשנות הפירוש אח"כ לפי האמת דלאביי ע"כ צ"ל כן ואין לפרושי בשהה בפעם ראשון דא"כ הוי מגורשת ודאי משום אידך תנאי אי משתהינא ל' יום אף דלא מטי לגליל וא"כ מגורשת ממנ"פ וצ"ל ע"כ בחזר וק"ל ועוד דברייתא אמתני' קאי לפרושי סתירות הדיוקים דברישא משמע הגיע לאנטיפרוס הא להלן ובינתים גליל הוי ואח"כ לכפר עותנאי הא בינתיים הוי יהודה לזה מפרש דבינתים הוי ספק וק"ל:

8 בתוס' בד"ה בשלמא לרבא כו' ונראה לר"י לפרש כו'. כיון דפירש ואפילו מת לא ליהוי גט כמו בסיפא ואי נראה לתלמודא לתרץ לפי האמת דברישא דלא פירש רק יום אחד כיון שהקל עליה כ"כ כי מת ולא שמשתו הוי גט משא"כ בסיפא דפירש ב' שנים וכס"ד דהתוס' לעיל בד"ה כאן במפרש ודו"ק:

9 בתוס' בד"ה והו"ל שני כתובים כו'. ועוד דשפיר משני להו רחב"ג כצ"ל ואף לגירסת מצריך מ"מ מצריך דרש"י אין לפרש כן דהא קאמר וגמרינן מינייהו ואם ר"ל דצריך הכפל לאומרו אין לגמור מינייהו ולכך הקשו התוס' עליו בסמוך וק"ל:

10 גמ' אמר אביי תרי תנאי כו'. לאביי קמ"ל מתני' אם אומר לשונות אלו כוונתו לב' תנאים ולא הוי תנאי אחד לומר כשהולך לגליל וישהה שמה ל' יום דאי מתנה ב' תנאים בפירוש פשיטא דאי מקיים חד תנאי דהוי גט:

11 גמ' וליחוש שמא פייס דמתני' קתני אין חוששין לפי האמת לגט ישן כיון שלא ראינו שנתיחד ופריך דמ"מ ניחוש שיערער הבעל לומר פייסתי ונתיחדתי ומשני באומר נאמנת וליכא תו אפילו ערעור ולכאורה הול"ל וליחוש שמא יאמר פייסתי ואפשר לומר שיברר באמת שפייס ונתיחד ויאמר תו באתי עליה ק ועיין לעיל בתוס' גיטין דף י"ח ע"ב באורך ובכאן ברשב"א ור"ן:

12 קושיות וליחוש אמתני' לכל הפירושים וכן ר"ה בעצמו משני באומר נאמנת כו' אף דמוקי פניך תשמיש ולא משום דהולך ובא פריך וליחוש דממתני' די"ב חודש אף דלא הולך ובא נמי פריך וזה בעצמו סברת כ"ש אברייתא והא דנקיט ברייתא ולא מתני' דהכא צריך ישוב קצת:

13 במשנה כתבו ותנו כו' אם לא באתי כו'. קשה הא הוי מעשה קודם לתנאי ומ"ש מנתתם אם יעברו והכא א"ל דלאו דוקא ור"ל בהיפך דבכה"ג דוקא פליג ר' יוסי ולדעת הפוסקים בע"מ ובמעכשיו א"צ להלכות תנאי ניחא אבל לרש"י ותוס' לעיל קשה למה אינו גט הא התנאי דאם שאמר אחריו לאו כלום ודוחק לומר דהתנאי לענין בא באמת בטל רק מ"מ קאמר שלא יכתבו רק לאחר י"ב חודש ועיין ר:

14 עוד במשנה בסיפא כתבו כו' ונתנו כו' ומת כו' אם הגט קודם כו'. יש לראות למאי תני לה ואי משום אם אינו ידוע דלא אמרינן אוקי בחזקת חי והשתא הוא דמית הו"ל לצייר ארישא דה"ז גיטך שנותן לה הגט עכשיו ואמר אם לא באתי וכו' ודוחק לומר לרבותא נ"ל דתיבת לרבותא הוא ט"ס דברישא י"ל לענין זה כתבו בתוכו זמנו של שטר לענין אם יהא ספק במיתתו שיהא הגט מעכשיו ודו"ק:

15 ברש"י בד"ה ואינה מגורשת הו"ל ספק גליל ובטל כו'. כצ"ל:

16 בתוס' בד"ה תניא כוותיה דר"י וכו' בטל הגט לגמרי. ר"ל דלא נתקיים התנאי ולדידיה איירי מתני' לענין מגורשת לשעבר ואילו משום חששת גט ישן אם נשאת לא תצא ודו"ק ועיין פירושא דמתני' בהר"ן:

17 בתוס' בד"ה הכל מודים כו' ולר"י גט ואינו גט כו'. וכפרש"י בע"ז דהוי לר"י כמהיום ולאחר מיתה מחמת זמנו של שטר דמוכיח עליו ודלא כמשמעות רש"י כאן בד"ה הכל מודים דאף לר"י אינו גט וכמשמעות הלשון דהכל מודים ששניהם שוין ונראה הטעם למשמעות פרש"י כאן דבמעכשיו היכא שפירש ודאי הוי גט ואינו גט רק זמנו של שטר ליכא הוכחה אף לר"י בלכשתצא חמה שכיון לתנאי ואע"ג דבגוף פלוגתא דר"י ורבנן גבי כותב נכסיו לבנו לאחר מיתה מועיל לר"י זמנו של שטר שאני התם דיש ליישב תרוייהו גופא מהיום ופירא לאחר מיתה אבל הכא דסתרן זה לזה אזלינן בתר מה שאמר בפירוש לכשתצא חמה:

18 הא דצייר אביי בגוונא אחריתא ממתני' אפשר לומר לרבותא דאפילו הכי באם מגורשת לר"י מעכשיו וכי מיית בלילה לא הוי גט לאחר מיתה אע"ג דאמר אם תצא חמה כו' מפרשינן לה לתנאי אע"ג דודאי יצא חמה ומה לו לתלות בתנאי הברור שיהיה ול"ד לאם מתי דשמא יחיה וה"א שר"ל לכשתצא יהיה גט דוקא קמ"ל דאפ"ה תנאי הוי:

19 מכאן פשט הרמב"ן ספק ר"ת לעיל גיטין דף ע"ב ע"א בד"ה מהיום שמסופק במהיום אם מתי ומת בו ביום כו' דהכא לא עדיף זמנו של שטר ממהיום דלאו שעות כתבינן וכמו שאמר בגמ' והו"ל כמהיום אם מתי כו' ואפ"ה כשמת בלילה הוי גט וא"ל דשאני הכא דע"כ לא נתכוין לסוף היום דהא אמר אם תצא חמה כו' שהוא קודם ז"א דהאי תנאי הוי ע"מ כן יחול הגט בסוף היום מיהו י"ל כיון דברור שיצא חמה ע"כ אין כוונתו לסוף היום דא"כ למה ליה הך שטות להתנות לבשעה שיחול הגט הלא כבר יצא ודאי אלא כוונתו הוא שיחול עתה בתנאי לכשתצא אז יחול מעתה ולענין שלא יהא לה רשות לישא איש אחר ולהיות פנויה עתה עד אחר שיצא החמה ודו"ק ש:

20 עוד הוכיח מדאתקין רב מיומא דנן ולא מעכשיו לשמא ימות בו ביום יישב הר"ן היטב שרצה להורות לאפוקי דר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח ת ואילו תיקן מעכשיו לא היה מוכח הלאפוקי דדלמא תיקן משום מת בו ביום וק"ל: