מהר"ם שיף על גיטין ע״ה

1 גמ' אפשר דמיפייסא כו'. נראה אם לא פייסה אף דבידה לפייסו סוף סוף לא נקיטא מידי משעה שיחול הגירושין רק ר"ל כיון דאפשר כו' א"כ צ"ל דאיירי בשפייסה וכ"כ הרשב"א:

2 ברש"י בד"ה מכלל דבעלמא כו' וגבי גט כו' לא תיקן הילל. ואח"כ בד"ה מאי דאיצטריך פי' לא קיימא תקנתא דהילל דלא שייך לפרש לא תיקן הילל דאף בממונא לא תיקן בפניו רק דממונא לפי שלא הוצרך לא תיקן ואילו הוצרך תיקנו אבל באיסורא לא קיימא ושייכא אותה תקנה לתקן משא"כ לעיל ברבא לא חילק אכתי בין בפניו או שלא בפניו ודו"ק:

3 ברש"י בד"ה משום דהו"ל כו' ובין לר"מ כו'. אבל קושיא דרב אדא מכח סברא אף בלי ילפינן מב"ג וב"ר כיון דזה סותר לזה אין מקום לתנאי ומה דאמר בגמ' מכדי כל תנאי כו' אינו אלא כמורה מקום כ"כ רש"ל וא"ל בהיפך אין מקום למעשה דאי לא דאשכחן התנאי בבני גד וב"ר ה"א לעולם אין תנאי מבטל המעשה וכמ"ש התוס' בכתובות פרק נערה ולזה לא הקשו תוס' רק ממתנה על מ"ש בתורה ושליח ולא מתנאי ומעשה בדבר אחד דזה מכח סברא הוא:

4 בתוס' בד"ה לאפוקי כו' מדנכתבו בזה הענין כו'. שהם אמרו יותן לנו הארץ כו' ואנחנו נעבור חלוצים כו' הו"ל להשיב ג"כ יותן כו' אם תעברו כו' מעשה קודם לתנאי עיין בר"ן:

5 בא"ד כי ה"ג ואם בחוקותי תלכו כו' על ידי שליח. לכאורה המעשה צריך אפשר לקיימו ע"י שליח וכדבתנאי בבני גד וב"ר וחליצה מוטעת כשרה מה"ט כדפרש"י פרק המדיר ואילו הכא המצות הם התנאי ונתינת שכר בעינן אפשר לקיימו ע"י שליח גם רוב מצות נראה דאי אפשר לקיימן ע"י שליח כל השס"ה לאוין וכל מצות עשה החובות הגוף וכה"ג:

6 בא"ד כפילות בסוטה כו'. ולא מקשה משמעתי' מגט דהוי איסורא משום דתנאי דהיינו נייר הוא ממונא משא"כ בסוטה אם שכב כו':

7 בא"ד נראה להרב ר' אלחנן דגרסינן כו'. ובמרדכי משמע שהגירסא נכונה ור"ל בכל אתר גבי איסורא אית ליה כו' ובקידושין וגיטין דהוי נמי איסורא לית ליה ומשני שאני הך איסורא משום חומר כו':

8 בד"ה אלא אמר רבא כו' לאו משום דל"ל לרבא כו'. דמשמע הא תנאי קודם אינה מגורשת ואילו לרבי דע"מ כמעכשיו דמי הול"ל דמגורשת וכן קושטא הוא לשינויא דרב אשי דאיירי שהתנה כתנאי ב"ג וב"ר ואפ"ה מגורשת דע"מ כמעכשיו ומיהו אפשר לומר דרבא אית ליה דרבי רק משמע ליה מגורשת וא"צ לקיים התנאי מדלא קאמר מגורשת ותחזיר כדלעיל ותתן לזה מפרש משום דאין בתנאי ממש דהוי מעשה קודם לתנאי:

9 בא"ד היכי יצא הא לא חלה המתנה כו'. לכאורה מה זה הא אין בתנאי ממש דהיינו תנאי ומעשה בדבר אחד ולהכי שפיר יצא וא"צ לקיים התנאי ואף אם נאמר דמשמע להו דל"ל לרבא הא דרב אדא מ"מ הוי מעשה קודם לתנאי וצ"ל דסמכו על לא החזירו לא יצא ש"מ דס"ל יש ממש בתנאי וצריך לקיים וע"כ דהיה התנאי קודם למעשה אלא שלא דק רבא בלישניה כמ"ש תוס' לעיל גיטין דף כ' ע"ב א"כ היאך יצא כיון שצריך לקיים התנאי ואי לאו כמעכשיו דמי לא חלה אלא כשמקיים התנאי ואז אינו בידו וק"ל:

10 בא"ד אלא שרוצה רבא לישב כו' אפילו כרבנן דרבי כו' כצ"ל. ועיין לעיל בתוס' גיטין דף כ' ע"ב בד"ה ע"מ שתחזיר לי את הנייר דנראה סותר להתוס' דהכא ע"ש:

11 גמ' רב אשי אמר כו'. אין להקשות לשינויי הראשונים ליתני בסיפא אם תחזירי לי דמגורשת וכ"ש בע"מ דהא השתא יש לטעות דדוקא בע"מ מגורשת דעדיף דאין לטעות דא"כ בה"א דאם אינה מגורשת ליתני ברישא רבותא אם דאינה מגורשת:

12 לא מצי למיתני ברישא והחזירי לי את הנייר דבזה מגורשת ודאי דלא תלה הגט בהחזרה וק"ל:

13 גמ' ולימא לא יהא גט אם לא מתי כו'. עיקר הקושיא על ההיפך ויהא גט אם מתי והשתא מרחיק המיתה לבסוף ולהכי בתקנתא דרבא לא אמר בראשונה לא יהא גט אם לא מתי דלא מתי אין זה פורעניות וק"ל:

14 אם נפרש רב אשי א"צ בע"מ כתנאי ב"ג וב"ר כדעת גדולי הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והגאונים א"כ למה לי האריכות בתקנתא דרבא דזמנין גאיז כדפריך רבא גופי' לעיל ס"פ התקבל לתקן ע"מ ואם רצה למצוא תקנה לכ"ע לחוש לרבנן דפליגי על רבי בע"מ מ"מ לתקן מעכשיו דלא עדיף ע"מ לרבי ממעכשיו לרבנן ועוד דהא ע"כ הך תקנתא גופא במעכשיו הוא דאל"כ אם מתי לא אמר כלום כדלעיל אח"כ מצאתי שכעין זה הקשה הרא"ש ע"ש:

15 צריך ליישב קצת בשמואל כיון דתיקן כפל לחוש לר"מ ותנאי קודם למעשה לחוש גם לרבנן דמודו בזה לר"מ כפרש"י לעיל היאך נכשל בהן קודם ללאו מיהו לרבנן ודאי דלא שייך הן קודם ללאו כיון דא"צ כפילא אליבייהו רק ר"מ ס"ל לשמואל דדוקא לענין דצריך כפל כיון דמפורש בקרא אבל בהן כו' לא ס"ל דאין הכרח בקרא:

16 בתוס' בד"ה מת הבן כו' ואינו נראה דאם מת האב כו'. בשלמא גבי בן הוצרך להשמיענו דהוי גט אע"ג דלא הניקתו כ"ד חודש אבל גבי אב אינו נראה כו' כצ"ל:

17 בא"ד דאין זה כריתות כו'. וא"ל דהא קמ"ל דלשון ע"מ שתשמש כו' ר"ל כל ימי חייו שלא תימא פירושו כל ימי חייה וקושטא הוא דלא הוי גט כיון דאגידא ביה דא"כ לא הול"ל מת האב ה"ז גט הו"ל לאשמועינן בחייו דהוי גט שאין פירושו כל ימי חייה ממילא במת האב לאחר ששימשתו יום אחד דהוי גט בפשיטות:

18 בתוס' בד"ה כלל כו'. הא דלא נקיט שאמר הבעל אי אפשי שתשמשנו כו' אי ללישנא דנתינה בע"כ הוי נתינה י"ל דהוי גט אף לת"ק ואי לא שמיה נתינה י"ל דפשיטא לא פליג בזה רשב"ג ובאמר האב אי אפשי כו' ללישנא דלא הוי נתינה צ"ל דעדיף מנתינה בע"כ וללישנא דהוי נתינה צ"ל דגרע לת"ק מנתינה בע"כ ודו"ק:

19 בתוס' בד"ה מתני' רשב"ג כו' ולפ"ז אם מת כו'. ומ"ש לעיל בד"ה מת הבן היינו למתני' דקתני מת הבן או האב כו' דהוי קשה פשיטא ומתני' אתיא כרשב"ג לשינויא דקיימינן ביה וברייתא דכרבנן קושטא דלא תני מת כו':

20 בא"ד א"נ הכא כו'. אף בברייתא כמ"ש לעיל במתני' דהא בסמוך דאוקי מתני' כרבנן ע"כ צ"ל הך סברת הא"נ כמו שהוכיחו לעיל במתני':

21 בתוס' בד"ה כאן במפרש דס"ד כו'. הוצרכו לזה טפי מבמתני' אף דכל הברייתות רבי לא שנה ר"ח מנ"ל פ רק דאם כוונת הברייתא אדיוקא דאינו גט במת הול"ל רבותא טפי אפילו במפרש ב' שנים דקאי הדיוק אפילו הניקה ומת אח"כ תוך זמנו משא"כ ביום אחד דקאי הדיוק אלא הניקתו כלל דפשיטא טפי דאינו גט לזה כתבו דיש סברא לאידך גיסא נמי כו' ועיין בר"ן וברשב"א: