מהר"ם שיף על גיטין ע״ד

1 בגמ' רמ"א בעילתו תלויה. לר"מ משמע לי' משעת נתינה כפי' רש"י ולא משעת סמוך למיתה ואין ברירה דא"כ היינו ר"י ולא יש ברירה דא"כ היתה ודאי א"א בין מת או לא ולר"מ לענין שאר דברים שהזכיר ת"ק נמי לאו אשתו הוא וכיון דמת איגלאי למפרע דמגורשת היתה ולר' יוסי יהיה מה שיהיה בין מת ובין לא מת הרי היא כא"א לענין שאר דברים עד שעה הסמוכה למיתה מ מ"מ רוצה לומר נ"מ לענין בעילה מדנקיט בלשונו בעילתו תלויה בעילתו ספק ולהכי לא אמר נמי נ"מ אם נקרע או נאבד הגט בינתיים ולזה אמר לשון מאי איכא וכו' ולא ר"מ היינו ר"י כדבסמוך חכמים היינו ר"י דאיכא בינייהו טובא רק מאי איכא לענין בעילה. ומדנקיט ר"מ לשון תלויה אע"ג דבלא מת לשניהם שוין דא"א היא ובמת ס"ל דפטור א"כ לא הול"ל לשון זה ואפשר דזה כוונת התוס' בד"ה אשם תלוי כו' ושמא אי הוי מספקא כו' לר"מ מייתי נמי אשם תלוי ולענין זה נקיט הך לשון:

2 גמ' חכמים היינו ר"י אין להקשות כלל לימא לחכמים ודאי ברירה וטעמייהו דמספקא להו אי כר"מ אי כת"ק וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה תנא בדר' יוסי ונ"מ אם אמר בפירוש שעה הסמוך למיתה תחול דאין זה קאי בלשון מגורשת כו' ועוד דלרש"י אין זה סברא כלל דא"כ הו"ל לפרש כן בר' יוסי דמתני' דקאמר נמי מגורשת ואינה מגורשת כו'. ולתוס' לא שייך לומר אין ברירה מדהוי גיטא לכי מיית וכמ"ש לעיל בד"ה תנא:

3 גמ' וצריכא כו'. אין כפל דעביד צריכותא מתני' דקידושין וגיטין אליבא דר"י למה לי תרוייהו מתניתין וכן אליבא דר"ה ל"ל תרוייהו:

4 באיכא בינייהו דקידושין מאריך בלישנא בטעמייהו טפי מאיכא בינייהו דגט אפשר לומר דלר"י הוי ספק קידושין עד שתתן וכמ"ש התוס' בסמוך ע"ב בד"ה אדמיפלגי ולזה לעיל בגט קאמר בפשיטות לר"ה א"צ גט לר"י צריך אבל בקידושין לר"י צריכה גט משניהם ולזה אמר לכי יהיב הוא דהוי קידושין ותופסין קידושין הראשונים ולא אמרי' כיון דקודם לנתינה קיבלה קידושין מאחר לא ליתפסו קידושין הראשונים אח"כ לכשתתן משום ספיקא דשמא ע"מ מעכשיו השתא מיהא לא הוי קידושין להכי תופסין נמי קידושי שני ודו"ק:

5 ברש"י בד"ה אבל דכ"ע תנאי הוי וכו'. שלא תימא דלמא דכ"ע לכשתתן ופליגי בלי אפילו ליורשי לזה כתב דהוי גט לאחר מיתה: ובתוס' קידושין הקשו דלמא לכ"ע לי אפילו ליורשי ופליגי בפלוגתא דר"ה ור"י ע"ש ואפשר לומר דא"כ טפי הו"ל לציורי פלוגתא מחיים וכגון שנקרע או נאבד הגט:

6 בתוס' בד"ה אשם תלוי כו' משעת כתיבה ואם לא וכו'. כצ"ל:

7 בתוס' בד"ה איכא בינייהו שפשטה כו'. עיין בקידושין בתוס' ובח"ש כאן ושם דלפי מ"ש התוס' בסמוך דלר"י עד שתתן ספק א"כ אף לר"י צריכה גט מספק בפשטה ידה וצ"ל שכוונתם הכא דלר"ה הוי קידושין ודאי ובא עליה על סמך אותן קידושין וא"צ עוד קידושין אחרים ולר"י הוי ספק קידושין ואינו רשאי לבעול על סמך אותן קידושין וא"ל לענין אם נתקדשה עוד מאחר לאחר שפשטה ידה וכו'. דממנ"פ לר"י נמי א"צ גט משני דאם חל גט למפרע א"כ תפסו קידושי הראשון ואין בקידושי שני ממש ואם לא חל רק לכשתתן א"כ שניהם לא תפסו אם לא שתצייר שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחד קודם נתינה ולאחר נתינה נתקדשה לאחר:

8 בא"ד הומ"ל איכא בינייהו שנקרע שטר קידושין אבל לא מצי למימר איכא בינייהו שנתאכלו כו'. כצ"ל:

9 גמ' בעי מניה כו' ע"מ שתתני לי ר' זהובים וחזר כו'. ולא בעי באיצטלא דקיימא ביה צ"ל דלשון מחילה לא שייך בדבר שהוא בעין והוי צ"ל נתונים לך וכה"ג ונתינה אפשר דמהני דהוי כחזר ונתנו נ"ל: ועיין בתשובת בן חביב האריך בזה ובסמוך בנתינה בע"כ שמי' נתינה עם מהר"י בי רב ע"ש באורך והובא מקצת בב"י סי' קמ"ג ומ"ש הב"י לא יכולתי לירד לסוף דעת המשיג שכתב ודברים הללו קשה לשומען ואח"כ כו' שמדייק אח"כ מדברי התוס' כדבריו והן מבוארין פשוט דמ"ש מהר"י בי רב דלכ"ע אף למ"ד לא שמי' נתינה היכא שקבלו אפילו בע"כ הוי נתינה ע"ז כתב ודברים הללו קשה לשומען רק מ"ש ולמ"ד נתינה בע"כ שמי' נתינה היינו אפילו לאקיבלוע"ז מביא ראיה מדברי התוס' ע"ש וק"ל:

10 בבעיא דרב אמי צ"ל באיצטלא דמתני' אם אינו רוצה בדמים למה הוי גט לרשב"ג ללישנא דנתינה בע"כ לא הוי נתינה ואי ברצון א"כ אחלה גבה ותפשוט בעיא דרב אסי לרשב"ג וצ"ל אף ברצון מ"מ אינו מוחל על התנאי רק סובר שבזה נתקיים התנאי ופליגי אי מקרי קיום התנאי או לא והאיבעיא הוא אם יכול למחול על תנאי ודו"ק וכ"כ הרשב"א:

11 ברש"י בד"ה דלצעורי איכוין דסתם מגרש כו'. לעיל לא פירש כן דלעיל בעי אף לרשב"ג ואפ"ה פשיט דאינה מגורשת אע"פ דבמתני' הוי גט אליביה ותלינן להרווחא איכוין ודו"ק נ:

12 בתוס' בד"ה אדמיפלגי כו' דאין סברא לומר כלל כו' כצ"ל. ולאחר מיתה פליגי דאין מעשה כו' כצ"ל:

13 בא"ד וליכא למימר דאי הוי פליגי כו' ה"א מהיום כו'. לא הוי גט כלל לרבנן כו' אבל הוי גט מעליא א"ל דכבר הכריחו דגרע מהיום מע"מ:

14 בא"ד אמאן תרמייה כו'. דאף אם תאמר רבי מ"מ רבנן נמי סברי כן ומהי תיתי לחדש פלוגתא מעצמינו פלוגתא שאינו מפורש דלמעט במחלוקת עדיף כי היכי דעתה דפליגי במהיום פריך דהסברא לומר אבל בע"מ דעדיף מודו רבנן לרבי דהוי גט ה"נ כאשר פליגי בע"מ אמרינן אבל במהיום דגריע מודה רבי לרבנן דהוי גט ואינו גט רק שלא תימא לרבנן גופיה לא הוי גט כלל במהיום דגריע ובזה מודה רבי לרבנן דא"כ מתני' אמאן תרמיי'. וקושיא הראשונה ב' החלוקות מתורצת בקצרה באמאן תרמיי' ומשום הועוד הוצרכו לסברות הפוכות דאין לתרץ הועוד בקצרה לר"י עד שתתן הוי ספק ופריך שפיר ליפלגו באותו ענין דפליגי עתה דגט ואינו גט דמנ"ל למקשה להקשות ולר"י אדמיפלגי כו' דלמא ס"ל בע"מ ודאי אינו גט דגרע ממהיום לזה הוצרכו לסברות הפוכות ואגב זה מיושבת חלוקה הא' שבקושיא הראשונה דלמא במהיום הוי גט גמור אף שמתורץ בתירוץ החלוקה שניה דא"כ אמאן תרמייה אף שבלא"ה נמי יש ליישב מה דלא תירץ חלוקה הא' בתי' דאמאן תרמיי' דריהטא משמע מכח רבותא פריך אדמיפלגי בהא לאשמעינן רבותא כבשאר דוכתא ומשני משום רבותא דרבי ופריך לאשמעינן רבותא דרבנן והקשו מאי ענין לזה עם זה שיפול עליו רבותא ותירצו דע"כ מהיום גרע מע"מ ולזה פריך מכח רבותא רק כדי שלא תקשה מבחוץ דלמא להכי לא פליגי בע"מ שלא תטעה במהיום אינו גט כלל כתבו דא"כ אמאן תרמיי' ולועוד י"ל אה"נ דאין ענין זה לזה ולא מכח רבותא פריך אלא מכח דלאשמועינן מלתא דתרוייהו ולתרץ קושית ועוד לועי"ל מבואר בסמוך. ובגמ' שלי מוגה לא הוי גט כלל לרבנן הא ליכא למימר כיון שלא שנה בברייתא דמהיום ולאחר מיתה אלא מלתא דרבי לחודא דקושית הגמ' אזיל דפלוגתא דרבנן דפליגי ארבי לינקוט בע"מ אבל מלתא דרבי לינקט כמו שהוא לפנינו במהיום שמעינן שפיר דלרבנן במהיום ולאחר מיתה נמי גט ואינו גט כמו בע"מ מדלא שנה אמלתא דרבי במהיום וחכמים אומרים אינו גט כלל ועוד דא"כ מתני' אמאן תרמיי' ולפי"ז לק"מ ס וצ"ל הא דמשני להודיעך כחו דרבי ר"ל דכשבר פלוגתא בצדו נראה כחו טפי ודו"ק. ולועי"ל צ"ל נמי הכרח דסברות הפוכות לתרץ קושיות ועוד וא"כ לא הרווחנו רק שא"צ לומר אמאן תרמיי' ע ואפשר לומר כיון דאין מקשה רק דטפי הו"ל לאשמועינן בע"מ דאשמועינן לתרוייהו א"כ י"ל שפיר דבע"מ יאמרו חכמים אינו גט כלל דע"כ לא כתבו דמשמע דבע"מ יאמרו חכמים גט ואיט גט אלא אם הקושיא לאשמועינן רבותא טפי אם כן צ"ל בהכרח שיהיה הפלוגתא בדומה ודו"ק. אך לפ"ז לועי"ל מאי משני להודיעך כו' כיון דאין ענין ויכול להיות מהיום טפי גט מבע"מ או אינו גט א"כ מאי קאמר כח דרבי ולפי מ"ש דסברות הפוכות נשאר קיים ולא תירצו רק הוליכא למימר כו' ניחא קצת ותירצו דקושיות המקשה אדמיפלגי במהיום דאף דשמעינן ע"מ במכ"ש דהוי גט לרבי מכח סברות הפוכות מ"מ לא השמיענו לנו רק הכל ברבי ולא השמיענו בדרבנן מידי דגט ואינו גט במהיום ידעינן בלא"ה מכח משנה לאשמועינן בע"מ וידענו מידי ברבנן ג"כ וזה שכתבו מלתא דתרוייהו דין ברבי ורבנן ומשני להודיעך כחו דרבי ודו"ק. ובפשטא דשמעתין היה נ"ל הדברים כפשטן לר"י לא הוי גט כלל אלא לכשיתן ופריך לר"י דאמר פירוש דע"מ הוא לכשיתן ואז חל דהוי לכשאמות דאמר לעיל אמר רבא לכשאמות ולאחר מיתה אינו גט דהוי גט לאחר מיתה א"כ הו"ל לרבנן לאשמועינן מלתייהו אפילו בע"מ דהיינו כשאמר מהיום ע"מ שאמות וכיון דבע"מ גרידא ודאי לא הוי גט א"כ במהיום ע"מ הוי גט ואינו גט דספק אם חזרה אם תנאי וכ"ש במהיום ולאחר מיתה אך השתא דמיפלגי במהיום ולאחר מיתה יש לטעות בע"מ דהוי לרבנן תנאי במעכשיו כמו לרבי ומשני להודיעך כו' כנ"ל ונכון בעיני:

15 בתוס' בד"ה חסורי מחסרא וכו'. ופליגי רבנן עליה ושהלכה כמותן ודלא כרשב"ג כדאמר בסמוך כצ"ל:

16 בתוס' בד"ה רבה כו'. עיין בר"ן תירוצים אחרים: