מהר"ם שיף על גיטין נ״ד

1 גמ' זימנין דמיקלע יום ל' בשבת כו'. אינו דומה ממש דשביעית כל רואה מעצמו יכיר ויחשוב השנים שבשביעית נטע דאם קודם שביעית היה פדאו קודם שנה משא"כ בשבת דלמא נטע בששי בשבת ביום ל"א קודם ר"ה:

2 גמ' והוינן בה כו'. בלא הוינן בה לא מקשה דר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד דשאני הכא דלמה נקנסי' אדרבה תבא עליו ברכה ומזיד גופיה אין לו טעם לזה פריך והוינן כו' וק"ל:

3 ברש"י בד"ה ת"ש כו' מתוך שהדבר ניכר כו'. דאי מטעם נחשדו לחודא הול"ל הדבר אחר לחודא וא"ל דאי מטעם נחשדו לחודא א"כ י"ל דר"י בין דאורייתא או דרבנן קניס חוץ משביעית דלא נחשדו צ א"כ צ"ל דבכל מצות נחשדו ישראל והס כי לא להזכיר:

4 ברש"י בד"ה במזיד שידע שטמאין הן. ולא מפרש דידע דנעשין תרומה וא"צ לחסורי מחסרא דהא לא שייך למימר תבא עליו ברכה מיהו בזה י"ל מ"מ ליכא למקנסי דהא לא הזיד בתשלומין גרועין וכמ"ש רש"י בד"ה והוינן בה ולאלומי הקושיא פריך תבא עליו ברכה ולבתר חסורי מיחסרא י"ל דחולין טמאין לא עדיפא כתרומה טהורה וא"כ אף בשוגג שלא ידע שנעשין תרומה ראוי לקונסו כיון דידע דטמאין הן לכך פרש"י אף בחסורי מחסרי במזיד שידע שטמאין הן:

5 בתוס' בד"ה אכל כו'. י"ל לפ"ה כיון דבשעת התשלומין היה שוה המדה כתרומה שאכל ק והתורה קפיד רק אשעת תשלומין אי לפי מדה וכ"כ הרשב"א. ול"ד מעיקרא שויא ד' דבשעת תשלומין לא שוה רק זוזא:

6 להתוס' בשוגג תשלומין פירוש ומשלים עליו שיהיה שוין להסקה וק"ל:

7 בתוס' בד"ה הכא בקנסו כו' לעקור דבר מן התורה כו'. והכא דמדאורייתא תשלומי מעליא נינהו ואי מקדש בהן מקודשת ואתו רבנן ואפקעו קידושין וכו' כ"ה בגמרא שם. וכוונת התוספות שהביאו זו שלא תטעה דמכח קושיא תבא עליו ברכה תירץ כן דבחסורי מיחסרא מתורץ הקושיא והכרח דרב אחא דלא פליגי במזיד מפורש בהאשה רבה משום מ"ד אין כח ביד חכמים וכו':

8 בתוס' בד"ה דם שנטמא וכו' ומייתי ברייתא כו'. ר"ל הכא בשמעתין פריך מברייתא ולא ממתני' דהתם משום דמפרשי כו'.

9 בתוס' בד"ה נפלו כו' טעמא דר"מ כו'. של"ת מוטעת היא גם שלא תחלק בין נתפצעו אח"כ או בשעת נפילה או התם נפלו בשוגג והכא נפלו במזיד או הכא בין בשוגג כו' קאי אנתפצעו ובאידך ברייתא אנפלו ונתפצעו ממילא או התם דין דאורייתא קאמר ודו"ק:

10 גמ' דאתי לאערומי כו' ולעולם יאמר שגגתי כי לא נתכוונתי כדי להעלות וא"כ לא משכחת קנס חכמים כלל והכא במטמא כו'. במזיד ר"ל כשמבורר שעשה במתכוין וא"כ מתקיים קנס חכמים עכ"פ במקום שיש רואין ומכירין שעשה במתכוין ודו"ק:

11 בעובדא דר' אבהו למה שאל ס"ת ביד מי בין כך ובין כך פסול ודוחק לומר דכשעודנו ביד המוכר י"ל שאמר כן להשתמט מן הלוקח כי לא פרט בשם איזה ס"ת הוא ויכול למכרו אח"כ לאחרים כי הס"ת לא היתה בעין בפני הב"ד ולזה שאל ס"ת ביד מי דזה דוחק אבל שאלו כדי להודיעו הדין אף שהוא ביד הלוקח נאמן וכמ"ש האשר"י וא"ל אף אם לא שאל מ"מ היה יכול להבין השואל מדלא שאלו ר' אבהו ביד מי ש"מ שאין נ"מ בו דאל"כ הו"ל לשאלו מ"מ רצה לפרש לו יותר ודו"ק וכל הנך עובדות אזלי לאביי לכאורה דלרבא הו"ל לשאלו אם אשכחו כו' ודוחק לומר מדס"ת ביד לוקח הו"ל לאומרו כשנתנו לידו דדלמא נתנו לו ע"י שליח. גם מדצריך לטעמא דמתוך כו' ר ועובדא דטהרות משמע דס"ל לרב אמי כאביי דכיון שעתה אין בידו אינו נאמן ופריך מכה"ג דבפעם ראשון אם אמר לו מיד אע"ג דהשתא אין בידו נאמן עיין באשר"י ורשב"א ור"ן שהאריך מאוד מאוד ודו"ק:

12 בתוס' בד"ה אמר אביי כו' דהכא אפילו לרבא כו' אלא משום שהיה בידו תחלה. דברייתא קתני היה עושה עמו בטהרות:

13 בא"ד דהכא במכחישו או אמר איני יודע כו'. הוצרכו לזה דאיני יודע הוי ההכחשה מהנך עובדי דבסמוך ומכה"ג ביום הכפורים וק"ל. ועיין בתוספות קידושין:

14 יש לראות באדם שאינו שומר או פועל רק יכול לילך לשם ולטמאותן אי מקרי זה בידו ולעיל כדי שיודיעו משמע דזה נמי מקרי בידו אם לא שנאמר שנאמן עליו כבי תרי או יאמר בא ואראך ויכול לברר וק"ל:

15 בא"ד וגבי אשתו זינתה כו'. כמו השתא א"ש דמ"ט דאביי ויותר נראה משום מ"ט דרבא:

16 בא"ד מחמת שאינו יודע דלא הוי שתיקה כהודאה. בדבר שאינו בידו כמו התם:

17 בא"ד תדע דקתני דומיא דאכלת חלב כו'. לכאורה התם אם ידע בעצמו ליכא חיובא דקרבן ואם לא ידע דחלב הוא אף שידע שאכל מה בכך מ"מ אף לדברי העד ע"כ הוא א"י עיין ברשב"א ור"ן בהאומר באורך ש:

18 בתוס' בד"ה דכי אמר כו' בכל ד' עבודות. שחיטה קבלה הולכה זריקה ולא כמו שראיתי במהרש"א הקטרה ואולי ט"ס הוא שהרי כתב בעצמו לעיל בכה"ג שאין בידו השתא כיון דמפגל בעבודות אחרות בזריקה וק"ל: