הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט פ״ו

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט פ״ו
1 ראובן נושה בשמעון ושמעון בלוי מוציאין מלוי ונותנין לראובן. ובו ט סעיפים: ראובן שנושה ק' בשמעון ושמעון בלוי מוציאין מלוי ונותנין לראובן ל"ש אם נתחייב לו כבר לשמעון בשעה שלוה מראובן ל"ש נתחייב לו אח"כ ואין חילוק בזה בין מלוה בשטר למלו' על פה כיון ששני הלווים מודים כל אחד למלוה שלו מוציאין מלוי ונותנים לראובן בכל ענין שיתחייב לוי לשמעון בין דרך הלואה שהלוה לו בין דרך מקח וממכר בין דרך שכירות: הגה ראובן שיש לו משכון מן העכו"ם והעכו"ם חייב לשמעון י"א דיוכל שמעון לפדות המשכון מראובן ונותן לו קרן ורבית שעלה עליו וגובה חובו מן המותר תשו' מהרי"ל סי' קפ"ח וכן נ"ל מאחר שאין לעכו"ם לפרוע בענין אחר שמעון יש לו כל זכות העכו"ם ואע"פ שיש מי שחולק בזה ב"י סי' ע"ד נראה לדון כמו שכתבתי:
2 בד"א כשאין לשמעון נכסים ליפרע ממנו שסידרו לו ב"ד והשביעוהו ולא מצאו לו אלא חוב זה אע"פ שיש לו נכסים במדינה אחרת ריב"ש סי' שנ"ג אבל אם יש לו במדינה זו נכסים אין ב"ד נזקקים להוציא מזה ולתת לזה:
3 אף בזמן שאין לשמעון נכסים אין ראובן יכול לכופו שיתבע מלוי ויפרענו שאין מוטל עליו זה הטורח אלא על ראובן לטרוח ולהוציא מלוי:
4 יש מי שאומר שאם מה שיש ביד לוי הם מעות בפקדון יכולים ב"ד להתפישם ולנגוש שיפרע לראובן דכל שיש לו מעות אינו יכול לומר לו טול קרקע:
5 אין שמעון יכול למחול ללוי ולא להרויח לו זמן שהרי פקע השעבוד שיש לשמעון על לוי ונשתעבד לראובן וכן אם אמר שטר אמנה או פרוע הוא אינו נאמן להפסיד לראובן ואם אחר שנתחייב לוי לראובן בב"ד הלך ופרע לשמעון חייב לפרוע לראובן פעם אחרת המסרב שלא לירד לדין או ירד לדין ונתחייב ואינו רוצה לעשות ציווי ב"ד ועכבו ב"ד ממונו שביד אחר ועבר על מצותן והחזירו למסרב אם לא ימצא ממה לגבות חייב הנפקד ליתן למלוה הממון שהחזיר למסרב:
6 אע"פ שראובן מיחה בלוי שלא יפרע לשמעון לא מיקרי ראובן בהכי מוחזק דלא משעבד לוי לראובן מדר' נתן עד שיתברר בב"ד ששמעון חייב לו:
7 מת שמעון ונשארו יורשיו וטוען לוי פרוע הוא נשבעים היורשים שבועת היורשים וגובים מלוי ואם היה חוב ראובן בשטר חוזר וגובה מהם בשבועה ואם לא רצו לישבע חוזר זה עליהם לשון בעה"ת שער נ"א סוף ח"ב אם יש להם נכסים אחרים ואם אין להם נכסים אחרים וטוענים שאין יכולים לישבע שבועה זו הרי אלו נשבעים היסת שאין בידם במה לפרוע חוב מורישם:
8 ראובן הלוה לשמעון על פה ושמעון הלוה ללוי בשטר ומכר לוי כל נכסיו ובא ראובן לטרוף מלקוחות של לוי בכח השטר שיש לשמעון על לוי אם שמעון מודה לראובן שאינו פרוע אינם יכולים לדחותו ולומר פרוע אתה משמעון ואינו נאמן עלינו בהודאתו אלא הרי הוא טורף מהם מאחר ששמעון מודה לו:
9 ראובן יש לו שטר חוב על שמעון ושמעון על לוי אחיו ובא ראובן לגבות מלוי וטוען לוי אחי גמלני חסד והלוני להחזיק ידי והתנה עמי שלא יכפני לפרוע אלא לכשארצה אע"פ שב"ד מכירים קצת שטענתו אמת אם אין תנאי זה מפורש בשטר גובה ראובן ממנו: הגה מי שיש לו בידו פקדון של עכו"ם או של מומר לעכו"ם והם חייבים לאחרים ובאים להוציא מיד המחזיק בנכסיהם והמחזיק אומר שמתיירא להוציא הנכסים מידו פן יבא העכו"ם והמומר לחזור ולגבות ממנו הדין עמו ב"י סי' ק"ה בשם תשו' מיימוני השייכים לנזיקין סי' ז':
פירוש הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט פ״ו
1 ש"ך סק"ה תדע דאל"כ קשה למה כתב הרשב"א. נ"ב צ"ע דהרשב"א לא כתב שם גבי פקדון דהגבי' הוא מטעם שעבודא דר"נ וא"צ לזה רק כיון שהפקדון בכל מקום שהוא הוי כאילו הוא ביד הלו' ויכול המלו' לגבו' ממנו ואין ביד הלוה לסלקו בקרקע היכא דאי"ל זוזי או מטלטלין:
2 ש"ך הנ"ל ואם איתא הול"ל דהיינו דוקא כו'. נ"ב צ"ע דהא דברי הרשב"א שם על דברי גמרא היכ' דל"ל נכסי מאי איכא למימר משום דאמרינן ליה כי היכא דאשתעבדנא לך כו' מזה הוכיח הרשב"א דאף בלא תבעו בב"ד ביד הלוה לשלם מעצמו מדרבי נתן:
3 נה"מ ג' ונרא' ליישב כל הקושי' כו'. נ"ב יעוין בק"א מחדושי רשב"א לקידושין שהאריך דאין נכסי יהודה משועבדים לראובן מדין שיעבוד ולבסוף הניח בצ"ע מסוגיא דפסחים דף ל"א דמפרש טעמא דר"נ משום דר' נתן כי היכא דמשעבדת ליה משעבדת לב"ח דאבוהון ויעוין מ"ש בתשובתו בספר תולדות אדם סי' שפ"ט ובחדושיו לקדושין דף ט"ו כתב דדינו של ר' נתן הוא משום דה"ל כעין הפוכי מטרתא כו' יעו"ש ולפ"ז אין לדמותו לערב דהא כאן יש דמי הלוה ביד השני וכשגובה הלוה ראשון מן השני בע"ח שלו גוב' ממנו אם כן מעת' מוציאין מהשני ונותנין לבע"ח דהפוכא מטרתא ולולא שגילה הכתוב ונתן לאשר אשם לו הוי מצי השני לומר לאו בעל דברים דידי את ומ"ש הרשב"א שם דאם יש נכסים ללוה ראשון אין מוציאין דיכול לומר הנחתי לך כו' ואין מוציאין מנכסים משועבדים יש להסביר דבכהאי גוונא לא שייך הפוכי מטרתא דאף אם יגבה הראשון מן השני אינו ברי שיהיה גבייתו לבעל חובו דהא יש בידו לסלקו בנכסים שיש לו בלא"ה והמעיין היטב מ"ש הרשב"א במקומות שציינתי יראה שאינ' מכוונים למ"ש המחבר כאן וסבר' המחבר שהלוה השני אינו אלא כערב מובא באס"ז לב"ק בשם גדולי המפרשי' ויעו"ש:
4 נה"מ הנ"ל ועוד דאם היה כו'. נ"ב יעוין באס"ז לב"ק דף מ' ע"ב מ"ש בזה בשם חכמי הדור ובכתוב' דף פ"ה ע"א משנה והיה לו פקדון כו' ובפנ"י שם ד"ה מי שמת ובאלפסי:
5 ש"ך י"א ולפענ"ד לק"מ מהתם כו'. נ"ב כן מתרץ הרשב"א בחידושיו לכתובות דף י"ט ומובא באס"ז יעי"ש ויעוין לקמן סימן ק"א בש"ך ס"ק ג' והמעיין בצדק דברי הריטב"א הנ"ל וביותר דברי הר"ן יראה שגם הם נתכוונו בתרוצם כמו שמתרץ הש"ך. ובהתחלות הקושיא שמקש' הר"ן סבר כיון דאמרה תור' שיעבודא דר' נתן משועבד מיד הבעל להנחבל וכל המאתים של הכתובה שהוא חייב לאשתו על ספק שאינם נחשבים כמו חוב ודאי רק לסך מאה שייכים בשיעבוד דר"נ להנחבל בעד המא' דמי החבלה ותו לא תוכל האש' למחול וסבר הר"נ שמה שאמרו שם בגמרא ותזבון לכתובת' כו' היינו שיוחלט להנחבל כל המאתים בעד חוב מאה מדין שיעבודא דר"נ ולכך הי' קשה ליה למה אמרו כל לגבי בעל' בודאי מחל' גם הלשון בקושית הגמר' דאי מחלה כו' ק' דהא שיעבודא דר"כ א"י למחול וע"ז מתרץ הר"ן דהתם הכוונ' שיוחלט לו דרך מכיר' ולא מצד שיעבודא דר"נ כי הבעל אין מחויב עתה לשלם שיהי' שייך לו' שיעבודא דר"נ דמוציאין מזה ונותנין לזה ולזה מדויק מאד ל' הר"ן שכ' בזה"ל דהתם לאו מדר"נ אתינא עלה כו' אלא דאמרי' דתזבנה לכתובה לההיא דחבלה ביה ולמאי דפרכינן מהדרינן דכל לגבי בעל' מחלה כו' עכ"ל הרי מבואר מדבריו אלו שס"ד בקושייתו דכוונת הגמרא התם שנחליט לו הכתוב' מדין שיעבודא דר"נ והמעיין בחדושי הרשב"א למסכת ב"ק שם בד"ה ומכאן משמע מבואר דאם היה שייך דין גביה בב"ד מטעם שיעבודא דר"נ ואם היה הב"ד מחליטין כתובה של מאתים בעד מאה שמגיע לנחבל מצד שאינו שוה יותר כעת בטוה"נ רק מאה היה שורת הדין שלא יהיה ביד האש' למחול דגביות ב"ד דאורייתא אמנם באמת קודם זמ"פ לא שייך שיעבודא דר"נ ע"כ אי אפשר להחליט הכתוב' להנחבל דרך גביות ב"ד כ"א דרך מכירה אכן ביד' למחול הרי מבואר כמ"ש לעיל בביאור דברי הר"ן
6 נה"מ ה' שמא לותה אחר גירושין כו'. נ"ב יעוין במהרש"ל שמתרץ דבכתובה לא שייך שיעבודא דר"נ משום דלא ניתן לגבות ולא חל שיעבוד מחיים יעו"ש ובאינה תחתיו שייך בודאי שיעבודא דר"נ גם בכתובה דהא כבר ניתנ' לגבות ע"כ צ"ל דמהרש"ל לא אמר תרוצו רק לפי שיטת רש"י שם בב"מ שמפר' שמיירי בעודה תחתיו:
7 ש"ך י"ז ועוד דלא אתי שבועה דרבנן ומבטל שיעבודא דאורייתא. נ"ב צע"ג דהיכא דמית לוה לא הוי שיעבודא דר"נ רק כשגבו היתומים קרקע מהלוה של אביהם אבל גבו מטלטלין דינם ככל מטלטלי דיתמי דליכא בכה"ג שיעבודא דר"נ כמבואר להדיא בפרק כ"ש דף ל"א ע"א ובתוס' שם ד"ה משתעבדנא ומה שגובים עתה גם מטלטלי דיתמי הוא רק לתקנות הגאונים דמטלטלין דיתמי משתעבדי לבע"ח ע"כ ביד ראובן המלוה הראשון לגבות מטלטלין מלוי שהוא לוה משמעון אבל אין בזה משום לתא דאוריית' מצד שיעבודא דר"נ: